"הצילום של אלכס ליבק לא ביזה חרדים אלא שיקף מציאות"

הצלם אלכס ליבק נתבע בגין תמונה שפורסמה ב"הארץ", בה נראים חרדים ליד פחי זבל בהילולה בהר מירון ■ בתגובה לטענות כי התמונה היא חלק מהסתה אנטי-חרדית של ליבק, הוא משיב בכתב הגנה: "מדובר בהשתקפות התנהגות במקום ציבורי"

אלכס ליבק / צילום: בן יוסטר
אלכס ליבק / צילום: בן יוסטר

צילום המחיש תמונת מציאות, רגע שהוקפא מתוך הוויית החיים הישראלית המורכבת, על רבדיה וגווניה. מדובר בהשתקפות התנהגות במקום ציבורי - רשות הרבים, בעת אירוע התפילה והחגיגה המסורתי, ללא בימוי, טיפול או עריכה. לפיכך, מדובר באמת לאמיתה ובצילום שנעשה בתום-לב. בעצם הבאת דברים כפי שהם, צילום תיעודי-עיתונאי תורם תרומה לשיח הציבורי בעניין חברתי ומגשים את התכלית העומדת בבסיס חופש הביטוי. לפיכך, קיים עניין ציבורי בפרסום" - כך טוענים הצלם אלכס ליבק ועיתון "הארץ" בכתב הגנה שהגישו לתביעה שהוגשה נגדם בטענה לפגיעה בפרטיות וביזוי, במסגרת צילום שפרסם ליבק בעיתון, בו נראים חרדים וילדיהם ליד פחי זבל בעת הילולה בהר מירון.

ב-3 ביוני השנה פרסם ליבק, חתן פרס ישראל בצילום, תמונה ובה נראים חרדים וילדיהם בסמיכות לפחי זבל, בעוד אחד הילדים שרוע על הרצפה, ומסביב שורה זוהמה ולכלוך. התמונה צולמה במאי 2016 בהר מירון, בל"ג בעומר, בעיצומו של מנהג ההילולה ההמונית לזכרו של רבי שמעון בר-יוחאי. התמונה פורסמה במדור הצילומי של ליבק מזה שנים במוסף עיתון "הארץ" - "המאה ה-21". 

צילום המריבה של ליבק
 צילום המריבה של ליבק

פרשנות מגמתית

תמונה זו היוותה את הבסיס לתביעה בהיקף של 100 אלף שקל שהוגשה לאחרונה לבית משפט השלום בתל-אביב נגד ליבק ועיתון "הארץ", בטענה לפגיעה בפרטיות, הפרת חוק הגנת הפרטיות והפרת חוק איסור לשון הרע. עוד נטען כי פרסום התמונה מהווה המשך למשנתו "האנטי-חרדית" של ליבק.

קיראו עוד ב"גלובס"


בתביעה - שהוגשה שם שתי קטינות שצולמו, לטענתן, שלא בידיעתן או הסכמתן - טוענים הורי המצולמות כי אף הורה לא היה מסכים לפרסום תמונה של ילדיו, כמו זו שצילם ליבק, ובייחוד בקונוטציה שהיא פורסמה. "אם להיות מדויקים ונוקבים, הרי שליבק משתמש באצטלת חופש הביטוי והעיתונות כדי לתת דרור למשנה אנטי-חרדית מובהקת, המאפיינת חלק ממגמת הסתה אנטי-חרדית ואשר באה לידי ביטוי בעברו", נכתב בתביעה.

עוד נטען - באמצעות עורכי הדין עמיקם חרל"פ ואלי לוי ממשרד עמיקם חרל"פ ושות' - כי "הדיסוננס בין התוכן המשתקף מהתמונה לבין הכותרת 'המאה ה-21' נועד כדי להביע שאט-נפש בלתי נדלית מאורח חייהם של המצולמים, נועד כדי לבזותם על שכך הם נראים בעידן מתקדם, נועד כדי לצאת חוצץ נגד אורחות חייהם, נועד כדי להשפילם, לבקרם ולהפנות כלפיהם אצבע מאשימה, על שהם לא עומדים בקצב ולמעשה מגלמים את שורש כל הרע במאה ה-21, שהיא מאה 'כה מתקדמת ונאורה'".

בכתב ההגנה שהגישו ליבק ו"הארץ" - באמצעות עו"ד שירה בריק-חיימוביץ' ממשרד ליבליך-מוזר - נטען כי מדובר בצילום עיתונאי-תיעודי-אמנותי, ו"בניגוד לניסיונות התובעים לקרוא לתוך כיתוב הצילום אירוניה או כוונה צינית - הצילום הופיע במדור צילומי קבוע של ליבק בשם 'המאה ה-21'. מדור זה עוסק דרך קבע בתיעוד ובשיקוף החברה הישראלית על קשת גווניה, דרך צילום ישיר, אותנטי ולא מבוים".

עוד נטען כי הכיתוב "המאה ה-21" לא הומצא לצורכי הצילום ולא נברא בקשר עם הפרסום המסוים.

צלם בעל שם

לדברי ליבק ו"הארץ", אירוע ההילולה בהר מירון הוא "אירוע רב-משתתפים מסוקר ומתוקשר, המתפרש על שעות רבות, ובו נוטלים חלק מאות אלפי אנשים, מכל קשת המגזרים הישראליים: חרדים וחילונים כאחד".

לטענתם, "הצילום, כדרכו של צילום תיעודי, לא יצר מציאות - אלא שיקף אותה. הצילום לכד מצב חווייתי הממחיש את המתרחש בסיטואציית ההילולה ההמונית: ציבור המגיע על נשיו וטפיו בגילאים שונים, משפחות שלמות והמון רב, אשר חרף הצפיפות הרבה מוצאות מקומן כדי ליטול חלק באירוע".

עוד נטען בכתב ההגנה כי "היה ייחוד בתמונה שנתפסה בעדשת המצלמה: גבר הקורא בספרון קודש יושב - בהיעדר אלטרנטיבה - בעגלת תינוק, תינוק מוחזק בזרועות אמו, וילדים וילדות נוספים, מחפשים מנוח בתנאי סביבה שאינם ערוכים לכך (היעדר מקומות ישיבה, לכלוך סביבתי ופחי זבל) - אך הצורך בנטילת החלק בטקס או אפילו בנוכחות בקרבתו - מעלימים לחלוטין את חסרונותיו הבולטים של המקום מעיני הנוכחים; הצילום ממחיש את העיוורון לחוסר האסתטיקה הסביבתית-החיצונית בשל ההתמקדות בחוויה הפנימית והחברתית".

בנסיבות אלה - טוענים ליבק ו"הארץ" - כל פרשנות סובייקטיבית אחרת שמנסים התובעים להעמיס על הצילום היא מגמתית וחסרת כל נפקות משפטית.

עוד נטען בכתב ההגנה כי כתב התביעה סובב סביב ניסיון השחרת דמותו של הצלם ליבק, אך מדובר בצלם בעל שם בארץ ובחו"ל, מהמובילים בצלמי העיתונות והצילום התיעודי בארץ; חתן פרס ישראל בצילום לשנת 2005 ומי שזכה להכרה על מפעל יצירתו הפובליציסטי; ב-2003 הוענק לו פרס משרד החינוך והתרבות לצילום, וב-2013 הוענק לו פרס מוזיאון ישראל על מפעל חיים. עוד צוין כי ב-2014 הוצגה תערוכת צילומים נדירים של ליבק, בהם תיעד את חייהם ואת סביבתם של ילדים חולי סרטן, בשיתוף עמותת "חיים". 

ליבק מוכר כאחד הצלמים המוכשרים והמובילים בארץ בתיעוד החברה הישראלית בצילום ישיר, החושף את הקרביים והנפש שלה. במהלך קריירה ארוכת-השנים שלו פרסם ליבק חמישה ספרי צילום - "עין לציון", "סרנדה תל-אביבית" (שירים של אלתרמן וצילומים של ליבק), "הארץ שלנו", "כמו כלב" ו"ישראל: המאה ה-21" - וכן פרסם ומפרסם את צילומיו במדורים צילומיים קבועים בעיתון "הארץ" - "הארץ שלנו" ו"המאה ה-21".

ליבק הוא גם מי שצילם את התמונה ההיסטורית הידועה שהציתה את "פרשת קו 300", ובה נראה אחד החוטפים של אוטובוס קו 300 מובל כשהוא עדיין בחיים, רגעים לפני שחוסל.