"משפחת מוטי זיסר מרגישה שבנק הפועלים מתנקם בה על פרשת הקלטת"

המהומה התקשורתית שנוצרה לאחר שבנק הפועלים פנה לבית המשפט, תפסה את דוד זיסר, יזם בתחום המלונאות ובנו של מוטי זיסר המנוח, בהפתעה מוחלטת. כמי שעולה על מטוס לאירופה בכל יום ראשון בערב, וחוזר רק בחמישי כדי לבלות את סוף השבוע עם אשתו ועם שלושת ילדיו, זיסר לא מעודכן ברכילות העסקית המקומית. "אבא של שבת", מכנה אותו אשתו בציניות כשהיא מתייחסת לאורח החיים הזה.

זיסר, רק בן 34, הוא נשיא חברת אמנם, המגדירה את עצמה כקבוצת נדל"ן ועוסקת בפרויקטים למלונאות ולמגורים בבלגיה, בהולנד ובצרפת. מקורבים למשפחה מספרים שירש מאביו "את החושים המחודדים, את הגישה לעסקים ואת רוח היזמות". אלא שלטענת בנק הפועלים, מלבד חושים טובים, זיסר ירש גם נכסים שהוברחו על רקע ניסיונותיו של הבנק לשים יד על נכסיו של האב בשל חוב של כמיליארד וחצי שקל.

"פעילותו העסקית הענפה של מר דוד זיסר", כתב הבנק בבקשה להגבלת השימוש בנכסים שהגיש לבית המשפט באמצעות עו"ד גיורא ארדינסט, "צמחה בעיקר בתקופה בה הפך אביו לחסר כושר פירעון והיא ממוקדת בדיור באותם מקומות בהם היו לאביו עסקים. למצב דברים זה, אין הסבר סביר כלשהו מלבד המסקנה שמדובר בנכסים שהיו שייכים (במישרין או בעקיפין) למר זיסר ז"ל, והוברחו שלא כדין לידיו של מר דוד זיסר, או שנרכשו מכספים שהיו שייכים למר זיסר ז"ל והוענקו לאחרים, או שנרשמו על שם אחרים על מנת להבריחם מנושים".

כיצד, תוהה הבנק, הצליח בחור כה צעיר להקים אימפריה עסקית ענפה, ו"לשים ידו בן רגע על נכסים יקרי ערך מחוץ לישראל?".

מקורבים למשפחת זיסר לא מתרשמים במיוחד מהטענות. "זאת פשלה של הבנק", הם אומרים ומסבירים שהבנק מייחס לזיסר בעלות בעוד הוא מעורב בפרויקטים כיזם, כמגייס משקיעים וכמנהל, ולא כבעלים.

לטענה הזאת מצטרף עו"ד יצחק מירון, מכר של זיסר שבין היתר מייצג משקיעים בפרויקטים המדוברים, ששלח מכתב חריף לבנק ובו נטען כי מדובר בנכסים שחלק הארי שלהם שייך ללקוחותיו שהשקיעו בהם לאחר שהתרשמו מזיסר ומיכולותיו. היענות לבקשת הבנק להגביל את השימוש בנכסים, טוען מירון במכתב, תגרום נזק אדיר לפרויקטים, שחלקם בתנופת פיתוח, ונזק ללקוחות.

מירון אף הביע תמיהה, כיצד טוען הבנק את טענותיו, בעוד שמרבית הכספים לפרויקטים השונים עברו למעשה דרך הבנק שבו מחזיקים לקוחותיו חשבונות. הבנק, בתגובה: "טענותיו של עו"ד מירון נבדקות". נרחיב על כך בהמשך.

צל"ש בעזה

דוד הוא השני מבין חמשת ילדיו של מוטי זיסר ז"ל. הבכורה, רחל, 37, מתגוררת בלונדון ועוסקת בבימוי סרטים, שחלקם ביקרו את החברה החרדית. הבת השלישית, הילה, בת 31, נשואה לד"ר אחיהוד בנדט, רופא באיכילוב. הבת הרביעית, נעמה, בת 27 עוסקת במוזיקה; והבן הצעיר, יונתן, השתחרר לא מזמן מצבא קבע ולומד אדריכלות באיטליה. גם אשתו, בתו של עו"ד יהושע דיאמנט, היא סטודנטית באיטליה.

זיסר האב אמנם עסק בעיקר במרכזים מסחריים, אך בבעלות החברות שבשליטתו היו במשך השנים גם אלפי חדרי מלונות. דוד, מספרים מקורבי המשפחה, אהב את המלונאות מילדות.

"אפשר לומר שזה היה הובי שלו", אומר חבר. "הוא ידע באיזה מגבות הכי טוב להשתמש, באיזה סבונים, שמפו".

אחרי התיכון התגייס זיסר להנדסה קרבית, יצא לקורס קצינים והיה מפקד צוות ומ"פ. על פעילות מבצעית שהוביל בעזה קיבלו הוא ופלוגתו צל"ש. לימים, יזכיר ידיד המשפחה ח"כ אלעזר שטרן בספרו "משא כומתה" את השירות של זיסר בצבא. לאחר שהשתתף באחת השמחות של משפחת זיסר, הוא כותב בספר, קיבל שאילתא דרך דובר צה"ל ביחס לאירוע (שטרן היה אז ראש אכ"א, ה' מ'). "בתגובה ביקשתי לומר לעיתונאי", כותב שטרן בבדיחות, "שמוטי זיסר נתן לי מיליון דולר כדי שאסדר לילד שלו ללכת להנדסה קרבית". והוא ממשיך: "... אין זה סוד ששירות הנדסה קרבית אינו בהכרח השירות היותר מבוקש אצלנו. הוריו יכלו לבקש להעבירו ליחידה קרבית מבוקשת יותר, כמו הורים אחרים שמנסים לעשות זאת (שירות ביחידה שאינה קרבית - אני משוכנע שאף לא עלה על דעתם לבקש), אולם הם לא עשו זאת והוא נשאר ביחידתו עד תום השירות. יותר מזה, הוא אף חתם קבע ביחידה והאריך את שירותו עד שסיים תפקיד מ"פ. על האפשרויות שעמדו בפניו בחוץ, אין צורך להכביר במילים".

במהלך התקופה הכיר זיסר את אשתו, יעל, שאף היא שירתה בקבע. ההיכרות ביניהם נולדה דווקא דרך פעילותה של אמו, ד"ר ברכה זיסר, העומדת בראשות עמותת עזר מציון, העוסקת, בין היתר, בתרומות מח עצם לחולי סרטן. אביה של יעל, שהיה חולה באותה תקופה, היה בקשר עם העמותה, וכך נוצרה ההיכרות.

תוך כדי שירותו הצבאי, השלים דוד זיסר את התואר הראשון שלו במדע המדינה באוניברסיטת חיפה, וכן עבר קורסים בנדל"ן במסגרת תוכנית לה"ב של אוניברסיטת ת"א.

בתום שמונה שנות שירות, החליט זיסר, לאחר התלבטות, להשתחרר והחל לעבוד עם אביו. בידיו הופקד ניהול הקמת חנויות גאפ ומנגו, שני מותגים שהזרוע הקמעונית של אלביט, החברה הציבורית שבשליטת האב, קיבלה את הזכיינות שלהם. גורם שעבד אז בחברה: "היה צריך להקים חללים שמכילים המון פרטים עם תקציב בנייה לחוץ ולוחות זמנים צפופים מאוד - בין חודש לשלושה חודשים. כך דוד התמקצע בעולם הביצוע והרכש".

ההקמה, לפי המכרים, צלחה אך זיסר הבן לא היה מרוצה, וכעבור כשנה וחצי החליט לעזוב. "בצבא הוא השתתף בפורומים בכירים, היה בסיטואציות קשות, איבד חברים. הוא הרגיש שיש לו מספיק צלקות על הגוף כדי שיהיה לו מעמד. האבא האמין שהוא צריך לעבור תהליך. היה ביניהם שיח על הנושא, הם לא הסכימו, ובשלב כלשהו דוד אמר שהוא רוצה עצמאות".

האב והבן החליטו שדוד ייצא לנהל את רשת המלונות באירופה, שנקראה אז בשם יורופ הוטלס, והחזיקה נכסים בעיקר בבלגיה ובהולנד. "כשהוא הגיע לשם", מספר חבר משפחה, "הוא קיבל אישור לתחושה הפנימית שלו שעולם המלונאות זה המקום שלו. אלביט הייתה מעורבת אז גם בהקמת מלון בטבריה, והוא עסק גם בזה. מבחינתו זו הייתה אוניברסיטה למלונאות".

לימים, העסקים נכנסו לסחרור והתוכנית להקמת מלון בטבריה לא יצאה לפועל, אך המלונאי הצעיר פרח באירופה, ועסק בפיתוח העסקי של הרשת, שבינתיים שינתה את שמה ל""Bapart hotels. הקונספט שפותח התבסס על כך שחדרי המלון של הרשת בנויים כחלל שבו כל מה שאורח צריך: מטבח מצויד באופן מלא, מקלחת מפנקת, עיצוב מודרני, חדרי כביסה, חדר כושר. "הרעיון", מסביר גורם הבקי בנושא, "הוא שהאירוח מיועד ל 'אקסטנדד סטיי'. ככל שהשהות נמשכת יותר - ארבעה ימים ומעלה, התקורות הולכות ופוחתות כי לא צריך שירותים כמו חדרנית שתחליף סדינים ומגבות כל יום. גם אין שטחים ציבוריים גדולים, כך שהאורח לא משלם על משהו שאולי הוא לא מעוניין בו בכלל. הם מנסים עכשיו לבנות בערים הגדולות קונספט של 'וירטואל קונסיירז' - שהכול יהיה וירטואלי. האורח מקבל קוד כניסה לחדר ואין אף אחד שמקבל אותו. זה משהו שמאוד מדבר לקהל צעיר".

בבעלות הרשת יש כיום ארבעה מלונות: בבריסל, אנטוורפן והאג. מלבד זה, יש עוד כמה מלונות בהסכמי שכירות ובהסכמי ניהול. חברת אמנם, שזיסר משמש כנשיא שלה, מובילה את הפיתוח העסקי שלBapart hotels .

קשרים מארוחות שבת

מאז שהגיע לאירופה, מספרים מקורבים למשפחה, זיסר עוסק גם ביזמות עסקית. במשך השנים הוא פנה לגורמים שונים והציע להם להשקיע בפרויקטים שיזם, בהם פרויקט מלונאות גדול באמסטרדם, שם התקשר עם ענקית מלונאות מקומית, בפרויקט מגורים ברוטרדם, ובפרויקט בשטרסבורג. כך הגיע, בין היתר, ללקוחותיו של עו"ד יצחק מירון, שעמו הייתה לו היכרות מוקדמת - זיסר האב ואביו של מירון היו מקורבים.

איך אסף את המשקיעים? "יש הרבה אנשים מאוד עשירים שתורמים לעזר מציון", מסביר ידיד של המשפחה. "מוטי וברכה היו מארחים אותם בבית, בשבתות, בחגים, ונוצרו קשרי ידידות. דוד נחשף לאנשים האלה ובאופן טבעי כשחיפש יזמים, פנה גם אליהם. זה ללא ספק משהו שפתח לו דלתות".

"הוא הכיר הרבה אנשים דרך הקשרים של הוריו", מספר מקורב אחר למשפחה, "ובפעם האחרונה שבדקתי בספר החוקים, אין איסור על היעזרות בקשרים. האנשים האלה לא משקיעים סתם. הם שולחים את עורכי הדין שלהם ורואים את המיזמים. אם הם לא היו משוכנעים שהמיזמים כדאיים, הם לא היו משקיעים".

"זיסר בא אליי לא כמו חייל משוחרר אלא כמו יזם מהוקצע", מספר גורם שזיסר עניין אותו בהשקעה. "הוא לקח פרויקט ענק באמסטרדם, התקשר עם רשת מקומית, יצר תוכנית וחיפש משקיעים. יש לו כישורים נדירים. לא נתקלתי בהרבה אנשים שעשו חצי מהעבודה שהוא עושה. הוא הציע למשקיעים תנאים טובים, ומשקיעים העמידו לו מימון גדול".

אחד השמות המוזכרים בבקשתו של בנק הפועלים, כבעלים של חלק מהנכסים, הוא עו"ד פיליפ מאייר, עורך דין שווייצרי שמחזיק דירה בפרויקט המרינה בהרצליה, שאותה הקימה מרכזי שליטה של זיסר האב.

מאייר היה שותף של זיסר ז"ל ברשת המלונות באירופה שהוזכרה קודם לכן. כשזיסר נקלע לקשיים, הוא מכר למאייר את חלקו. מקורבי המשפחה טוענים שזה היה אקט של חברות: "הוא הכיר את מוטי 30 שנה. הוא יישב מהצד כשהוא רואה אדם חולה שיש לו חובות?". לימים, הרשת במלואה שועבדה לבנק הפועלים, עובדה שמבחינת הבנק מהווה אינדיקציה לכאורה לכך שמאייר הוא ככל הנראה איש קש. כשמקורבי המשפחה נשאלים על השעבוד הזה, הם טוענים כי מאייר כעס בזמנו על השעבוד לטובת הבנק וכי "בשנה האחרונה לחייו מוטי לא פעל באופן קוגניטיבי ועשה כל מיני טעויות".

על הטענה כי מאייר הוא לכאורה איש קש, הם מגיבים בגיחוך. "את יודעת מי זה מאייר?", הם אומרים,"מאייר הוא איש מאוד עשיר. החותן של מאייר הוא איל ההון השווייצרי נורברט צימבליסטה, שתרם מרכז שלם באוניברסיטת ת"א (המרכז למורשת היהדות, ה' מ'). זה כמו שתגידי שיצחק תשובה הוא איש קש של מישהו. זו פשוט בדיחה".

מאייר, הם אומרים, כמו אחרים, התרשם מזיסר הצעיר ושוכנע להשקיע בפרויקטים שהוא מוביל.

עו"ד רון ברקמן, המייצג את מאייר, בתגובה: "ככל שהדברים נוגעים לפיליפ מאייר, הטענות של הבנק חסרות שחר לחלוטין. נגיש את תגובתנו לבית המשפט".

"שורבבתי בטעות"

עוד גורם שמוזכר בבקשת הבנק כאיש קש הוא יצחק כהן-חושן, הבעלים של כהן-חושן הולדינגס (יחד עם בנו, דביר). בעבר הייתה לכהן-חושן פעילות ענפה של נדל"ן במזרח אירופה, באמצעות חברת אדמה הולדינגס, שהנפיקה אג"ח בבורסה בת"א ולימים נמכרה לקרן אוסטרית. כיום, הבן דביר פעיל בנדל"ן בניו יורק, ובחלק מהפרויקטים שלו ושל שותפיו מעורב גם אביו.

כהן-חושן מתגורר כיום בשטרסבורג והוא שותפו של דוד זיסר בפרויקט מגורים ענק שהם מובילים, בבניין עתיק ששימש כארכיב של שטרסבורג. כהן-חושן: "השם שלי שורבב בטעות לבקשה של הבנק. בפרויקט בשטרסבורג ובעוד פרויקטים, אני משקיע עם שותפים והקבוצה שלנו מחזיקה ב-50%. זיסר רשום על ה-50% הנוספים. אני לא יודע אם זה הוא בעצמו או עבור משקיעים. לא שאלתי אותו כמו שהוא לא שואל אותי. הוא שותף מעולה. הוא חיפש השקעה בשטרסבורג, סיפרתי לו על הפרויקט הזה והוא ביקש להיכנס. זה פרויקט אחד מני רבים שאני עושה, ובשום מקום השם שלי לא שורבב להקשרים כאלה.

"העברתי את כל החומר לעורך דין והוא ראה שהכול נקי. הם (הבנק) חיפשו כל מקום שהשם זיסר משורבב אליו והכניסו אותי לקלחת. בכל מקרה, דוד הוא שותף מאוד חיובי והפרויקט מתנהל בהרמוניה מלאה. זה התחיל באופן חיובי ואני מקווה שיסתיים באופן חיובי".

על צניעות ווילה

בניגוד לאופן שבו מנסה הבנק להציג את דוד זיסר, כבעלים של אימפריית נדל"ן ברחבי העולם, מציגים מקורבי המשפחה מצג אחר לחלוטין: "מדובר במשפחה שחיה בצניעות", הם טוענים. "גם הווילה המדוברת (אותה וילה בפתח תקווה, שזיסר ז"ל נאלץ לפנות בהיותו על ערש דווי, במסגרת הליך כינוס הנכסים, ה' מ'), אם הייתה בהרצליה פיתוח או בסביון, לא היה בה שום דבר חריג. בכפר גנים בפתח תקווה, זה חריג".

"אבא של דוד", מספר מקורב למשפחה, "מעולם לא קנה לו ב.מ.וו עם גג פתוח. הילדים של מוטי גרים בדירות פשוטות. דוד עובד קשה, אוסף סביבו אנשים שישקיעו בו. הייתי שמח להשקיע אצלו אם היה לי כסף.

"הבן שגר באיטליה ולומד אדריכלות, מדריך שם זרים, לצד הלימודים, כדי להתפרנס. אביה של אשתו מממן אותם שם. הילדים מתגאים שהם מגיעים לארץ בטיסות של 100 יורו. הם לא מחזיקים שם אפילו מכונית. לברכה אין תכשיטים ואין מותרות. זו אישה שיוצאת בבוקר לעבודה וחוזרת הביתה בלילה. זו לא משפחה שיש לה דברים בצד".

המקורבים לא מבינים מדוע הבנק ממשיך "לרדת לחיי המשפחה", כהגדרתם, גם אחרי מותו של מוטי זיסר, ולא מוציאים מכלל אפשרות שיש כאן עניין אמוציונלי: "פרשת הקלטת" שנחשפה ברעש גדול, שנגעה בטענות על הטרדות מיניות בבנק הפועלים במעורבותו של אחד מבכירי הבנק. מי שחשף את הדברים היה זיסר ז"ל. כעת, המקורבים לא פוסלים אפשרות שיש קשר. "להגיד לך שהמחשבה הזו לא חולפת במוחו של דוד? אי אפשר לומר את זה. הוא לא מחפש נקמה. למרות שהבנק בא ומתאר את הדברים כאילו זו פרשת הולילנד. דוד רק מחפש לעבוד בשקט".

"הם בהחלט מרגישים", מוסיף גורם אחר, "שהבנק מתנקם בהם על פרשת הקלטת. הם היו מאוד ממורמרים שהבנקים רדפו אחרי מוטי, גם כשהיה בבית חולים".

את הדברים הללו יש לקחת עם קמצוץ של מלח. דוד אמנם מתגורר עם אשתו בפתח תקווה ועובד קשה למחייתו, אך בבקשה לשחרר שעבוד על ביתו שהגיש בעבר לבית המשפט הוא ציין כי הוא ואשתו יעל, השקיעו למעלה מ-4.8 מיליון שקל בבניית בית מגוריהם, זאת בנוסף לסכום ששילמו על הקרקע שרכשו מחברת מרכזי שליטה.

הסכום אולי רחוק ממחירי דירות היוקרה בישראל, אולם גם המילה "צנוע" רחוקה מלהתאים לו. אגב, דוד ואחת מאחיותיו טענו, בתשובה לבקשה מסוימת שהגיש בנק הפועלים לבית המשפט, כי הם משלמים בעצמם את המשכנתאות על בתיהם. באותה תשובה דוד פירט את פעילותו העסקית וטען כי בבעלותו חברות הפועלות באירופה ובאסיה, וכי הוא מעורב ב"עסקים בהיקף כספי גדול", וביכולתו לשלם את הסכום הדרוש באותה בקשה שהגיש הבנק - 16 מיליון שקל. כדי להסביר כיצד, הוא פירט את הכנסותיו הצפויות בפרויקטים השונים, שהסתכמו במיליוני יורו.

תגובות

עו"ד רם ז'אן, ממשרד עו"ד עמר רייטר ז'אן שוכטוביץ, מסר בשמו של זיסר את התגובה הבאה: "טענת בנק הפועלים, כאילו הפרויקטים שאותם יזם דוד זיסר מומנו באמצעות כספים שמקורם באביו המנוח ז"ל, חסרת כל שחר ונשענת על ספקולציות ושמועות במקום על עובדות. דברים אלו יוכחו באופן חד משמעי בבית המשפט. דוד זיסר הוא יזם מצליח של עסקאות נדל"ן ומלונאות בזכות עצמו. הוא בנה את עסקיו בעבודה קשה, באמצעות יכולותיו המקצועיות, בדומה אגב לתחילת דרכו של אביו ז"ל, שבגיל צעיר עוד יותר (32) כבר הקים את המרינה בהרצליה. דוד זיסר מתמחה באיתור פרויקטים ברחבי אירופה, הוא מגייס משקיעים לאותם פרויקטים, ופועל כיזם להוצאתם אל הפועל. זו הדרך שבה הוא פעל עד עתה, וממשיך לפעול בעסקיו, וכל טענה אחרת תוכח בבית המשפט כחסרת אחיזה במציאות.

"יתרה מכך. תמוה מדוע מסתיר בנק הפועלים מבית המשפט את התמונה האמיתית והמלאה, שנמצאת בידיו לגבי עסקיו של דוד זיסר, ועיקרה: חלק משמעותי מהכספים, שהושקעו בפרויקטים שאותם יזם דוד זיסר, הגיע ממשקיעים שהם בעצמם לקוחות של בנק הפועלים והשקעתם בפרויקטים שיזם דוד זיסר עברה דרך בנק הפועלים. אותם משקיעים הציגו בפני בנק הפועלים את הפרויקטים, קודם ההשקעה בהם, וכן את העובדה שדוד זיסר הוא יזם הפרויקטים. הבנק אישר את ההשקעות בפרויקטים לאחר שהמידע האמיתי על מקורות ההשקעה בפרויקטים עמד בפניו. על חומרת הדברים ועל הנזקים שנגרמים לדוד זיסר ולמשקיעים בפרויקטים נעמוד בפני בית המשפט במסגרת ההליך עצמו".

בנק הפועלים מסר את התגובה הבאה: "דוד זיסר מציג את עצמו בפומבי כבעלים של נכסים ופרויקטים רבים. בעלות זו נתמכת גם במסמכים הרבים שצורפו לבקשה שהוגשה לבית המשפט.

"הנכסים והפרויקטים האמורים הם בדיוק עם אותם שותפים ובאותם מקומות בהם עשה אביו, מוטי זיסר ז"ל, את עסקיו. לפיכך, הטענה כי מדובר בעסקים חדשים היא תמוהה (בלשון המעטה).

"עם כל הכבוד לכישרונו הנטען של דוד זיסר, קשה לקבל את הטענה שהוא הצליח לצבור, רק בזכות הכישרון הנטען, את הנכסים שאפילו הוא מודה שיש לו. הטענה כי הוא קיבל את הנכסים השונים בזכות פעולות היזמות שלו אינה מתיישבת עם היגיון כלכלי פשוט.

"יתירה מכך, הבקשה מצביעה על כך שמשפחת זיסר משתמשת ככל הנראה בעורך הדין השווייצרי פיליפ מאייר כ'איש קש'. על-פי הידוע לנו, מאייר שולט בחברות ונכסים רבים ובבקשה הובאו ראיות לכך שמדובר למעשה בנכסים של זיסר שנרשמו על שם מאייר כדי להסתיר אותם מהנושים.

"באשר לצניעות שבה חיה משפחת זיסר - ההיסטוריה מלמדת על כך שהם לא חיו בצניעות כלל. באחוזת זיסר בפתח תקווה היו, בין השאר, אולם קולנוע, בריכה רחבת ידיים, אולם באולינג ועובדי המשק הרבים לבשו מדים שעליהם רקומה האות Z כמנהג משפחות האצולה.

"לבנק אין מניעים אישיים ולא מעניינת אותו שום קלטת. הדבר היחיד שמעניין את הבנק זה לגבות את החוב העצום שזיסר השאיר אחריו. את הפינוי של זיסר מביתו דרש בנק לאומי שהוא היה בעל המשכנתא הראשונה על הנכס בפתח תקווה.

"באשר למכתבו של עו"ד מירון - הטענות במכתב זה נבדקות".