חוגגים, נמאסתם

השמחה לאיד לאחר החלטת מועצת הביטחון מבטאת זלזול והתנשאות

1. סין - YES. בריטניה - YES. ניו זילנד - YES. אורוגוואי - YES. יונייטד סטייטס - ABSTAIN! השמחה פרצה בכיכרות וקולות החוגגים נשמעו בתקשורת. זה היה ביום שישי האחרון, הצבעת האו"ם נגד ההתנחלויות, כ"ג בדצמבר, הוא כ"ג כסלו תשע"ז. כמעט כמו אז, כ"ט בנובמבר 1947, אור לי"ז בכסלו התש"ח. רק שהפעם השמחה היא שמחה לאיד.

את ריקודי ההורה החליפו מעגלי איבה, טינה ופלגנות, ובמקום שירה בציבור נשמעה שמחת ישראלים החוגגים את מדינתם ניגפת באו"ם.

2. לא משנה אם שמאלי או ימני, בעד התנחלויות או נגד התנחלויות, בעד גושי יישובים או נגד התנחלויות מבודדות בנוסח עוד צינור ועוד אוהל על ההר - להושיט יד תומכת ומעודדת, לחגוג ולהעריץ ארגון בינלאומי שהרג מסיבי של המונים בחאלב לא מעניין אותו, מהגרים טובעים בים לא מזיזים לו, שמועות על רצח עם כאן ושם נעצרות בדלתו, ואונס המוני של ילדות ונשים נראה לו כעניין של מה בכך, הם מעשה לא ראוי, לא נכון, לא הומני, בטח לא דמוקרטי.

3. החגיגות אינן רק נגד נתניהו, למרות תוספות הרעל שנכנסו לחלוטין עבורו ובגללו - הן נגד כלל הציבוריות בישראל. נגד דמוקרטיה שמקיימת בחירות. מטרתה של אותה שמחה לאיד, של תשפוכות הפה העולזות, ברורה וחד משמעית: היא יוצאת נגד הבוחר והבוחרת שהלכו לקלפי לפני כשנה וחצי ונתנו מנדט למי שנתנו, אלה אותם המכונים על ידי חוגגי הסופ"ש הזה "הם", "האספסוף", "ההמון", "אלה שלא מבינים", והיא רק מחזקת את תחושת הריחוק, הנגד, הפגיעה.

פרץ השמחה הבוטה והמובלטת שאופף עכשיו צד אחד, שמאלי, של המפה הפוליטית - מסמן זלזול יהיר ומתנשא על החלק הנכבד, על רוב הציבור הבוחר. ראוי לחוגגי הסופ"ש הזה לדעת שהמשך ההתעלמות מההבנה שדרכם היהירה, הווכחנית והמתפלמסת הוא הממאיס אותם והוא המחזק את ההטיה המתגברת נגד השמאל, למרות שהוא מציג עמדות מדיניות האהודות על רוב העם, כמו שתי מדינות לשני עמים.

4. מי שרוצה באמת להפוך את פני הארץ, שרוצה לצעוד לקראת פתרון שתי מדינות, אחת להם אחת לנו, ולא רק לזכות בעוד כותרות ובעוד הזמנות לכנסים ייעודיים בעולם - אל לו לשמוח ולבוז לאנשי הארץ הזו שלא בחרו בו. אל לו לדבר רק אל השכונות ההדורות הקרובות לביתו.

כי שמחה לאידם של נתניהו, של נפתלי בנט, של חובשי כיפות סרוגות ומתיישבים, בין מאידיאולוגיה ובין בגלל שלא יכלו לרכוש דירה במקום אחר - הפכה כאן להיות יריקה בפרצופו של כל ציבור הפריפריות הגיאוגרפיות, החברתיות, הכלכליות, הבריאותיות שמאס בהתנשאות עליו.

5. ישראל היא לא נתניהו. העם איננו ביבי. ההצבעה בעצרת האו"ם היא נגד מדינת ישראל ומי שיושב בה. מי שרוצה לתקוף את נתניהו כראש ממשלה וכראש הליכוד - שיעשה את זה, אבל שלא יכליל. אחרי הכול, המלחמות המכוערות והמאוסות הן הדדיות. הוא נגדם, הם נגדו. הפוליטיקה משמאל והפוליטיקה מימין. הוא מתעסק בהם - הם מתעסקים בו. כישלון מנהיגותו של נתניהו ברור, הוא מובן גם לבוחריו למרות שלא יגידו את זה, פן יחגגו ויתענגו מתנגדיו - שהם מתנגדיהם הם.

6. נתניהו, בקדנציה הרביעית שלו, נראה בעיקר רדוף, מרוחק, מתעסק בזוטות ויורה בדמויות קרטון. הוא עסוק רובו ככולו בקיצוץ ראשי אנשיו, שריו, בשאיפה לחתוך את כולם לגובה דשא. עושה רושם שלו יכול היה - היה משתחרר מכולם ונשאר ראש הממשלה והשר לענייני הכל בכל מכל כל.

הוא משקיע הרבה יותר מדי זמן ואנרגיה במלחמה לא נאה ולא ראויה בתקשורת הלא מפרגנת, בניסוח "תגובה" ארסית ומתחכמת שסוגרת חשבון עם עיתונאי זה ועיתונאית זו. משתלח בבוטות ומסיים את היום בכתיבת שורות מרושעות ושליחתן לאוויר הרשת.

זה לא לכבודו של ראש מדינה - אפילו שהוא מקבל קריאות הידד מאלה ומאחרים וגם מאמין שכך יגדיל לעצמו את המנדטים.

7. לא נאה לראש ממשלה להגיב בבהלה חפוזה להחלטה במועצת הביטחון, להחזיר באופן מיידי את השגרירים בניו זילנד ובסנגל, לבטל ביקור של ראש ממשלת אוקראינה ומי יודע מה עוד. גם לא יאה לראש ממשלה של מדינה שמחשיבה את עצמה דמוקרטית ולא מתערבת בריבונות של אחרים, לנגח ולשסות נשיא אמריקאי בנשיא אמריקאי. לא יאה לו לכוון אצבע משולשת לנשיא הולך, ברווז צולע שנתניהו במו ידיו מעצים אותו, כמו גם לא להעריף תשבוחות על נשיא שטרם הגיע ושדרכו כלל איננה ברורה.

8. הרבה יותר ראוי, מכובד, אלגנטי, מעשי ויעיל היה להתייחס להחלטה כזו על פי הנוסח הביצועי והבטוח בעצמו של אמירת דוד בן גוריון "או"ם שמום".

9. מי שלא טורח למנות שר חוץ בעל מעמד ונוכחות בעולם, בתירוץ שהוא מחכה להרצוג שיפתור את הבעיות שלו במפלגה שלו, מי ששולח לאו"ם נציג רק כי הוא הפריע לו לשלוט במרכז הליכוד, שגריר בארה"ב רק כי הוא מכיר אותו כיועץ קמפיין, ומי שאץ-רץ לחגוג ניצחון אישי על האו"ם - הרבה לפני שהעצרת גמרה לומר את דברה, ולא שם לב שזה תרגיל שעושים עליו, אל יתפלא שקרה לו מה שקרה לו.