לא על הקזינו לבדו: טיול ברומניה כמו שלא הכרתם לפני כן

רומניה?, שאלו אותי החברים עם חיוך קל וממזרי כשסיפרתי על הנסיעה הקרובה שלי. רומניה, עניתי. ככה, ביובש. לא ממש ידעתי למה לצפות. האמת? לא היעד הראשון שאני חושב עליו לקראת נסיעה לחו"ל. ברלין? נהדר. בנגקוק או ניו יורק? עוד יותר טוב. אבל מי שמכיר אותי באמת טוב, יודע שאהבתי הגדולה בניכר היא אמסטרדם, אך זה כבר סיפור לפעם אחרת.

אז נחתנו בבירת רומניה בוקרשט, ואחרי התרעננות ולינה קצרה יצאנו צפונה, לכיוון העיר בראשוב, במחוז טרנסילבניה שבמרכז המדינה. רומניה מייחסת חשיבות אדירה לתיירות, והמדינה רשמה ב-2015 עלייה של כמעט 50% במספר התיירים שבאו בשעריה. ישראל, אם תהיתם, היא המדינה השנייה בדירוג מספר התיירים שנכנסים ממנה לרומניה, אחרי גרמניה. חלק גדול מאחינו הישראלים אמנם מגיעים למדינה על מנת לשבת בלילות על כיסאות בתי הקזינו המפוארים של הבירה, אבל רומניה, כפי שנוכחתי לדעת, היא הרבה יותר מזה.

בדרך לבראשוב, עצרנו בעיירת הקיט סינאיה (Sinaia), נקודת יציאה לטיולי כוכב עם אטרקציה עיקרית שנקראת ארמון פלש (Peles) - ארמון הקיט שבנה המלך קרול הראשון. אם מישהו נזכר בסיני למשמע השם, זה לא במקרה. אחד משליטי המקום ערך ביקור בהר סיני, במנזר סנטה קתרינה, וכשחזר לרומניה בנה מנזר שיזכיר לו את מסעו. האזור עצמו ידוע במוצרי חקלאות מעולים, וביניהם דבש נהדר ששמו יצא למרחוק.

צויקה, לחם, מלח וגם ממליגה

היום השני נפתח באחת האטרקציות הידועות ברומניה, טירת בראן (Bran), שמכונה גם "טירת דרקולה". לטירה אין קשר לגיבור סיפורו של הסופר האירי ברם סטוקר, שפרסם ב-1897 את רומן הערפדים "דרקולה". היא נבנתה כדי להגן על הגבול בין מחוזות ואלכיה וטרנסילבניה, והייתה במשך מאות שנים נקודה צבאית-אסטרטגית ומקום לגביית מסים, עד שעברה "התאמה" לסיפור דרקולה ולדמותו של ולאד השלישי, "המשפד". קיימת מחלוקת בנוגע לשאלה האם ולאד היה אי פעם בטירה, אך אין מחלוקת כי היה שליט אכזר, שנהג לשפד שבויים, יריבים ושאר פושעים וגנבים מקומיים על-ידי החדרת מוטות דרך עכוזם והשארתם למות בייסורים.

אנקדוטה תיירותית טרייה שהרומנים אוהבים לספר על אודות הטירה עוסקת בזכייתם השנה של אח ואחות מקנדה בתחרות של אתר Airbnb. לאחר שהשניים גברו על יותר מ-88 אלף מתחרים כשענו את התשובה הטובה ביותר לשאלה "מה היית אומר לדרקולה לו היית פוגש אותו", הם זכו בפרס הגדול: להיות הראשונים שיעבירו לילה בטירה מאז 1948. היכן בדיוק? ובכן, בתוך ארונות קבורה מרופדי קטיפה ב"ליל כל הקדושים". ומה היה אותו משפט שזיכה את השניים במיטותיהם הייחודיות? הרומנים לא זכרו.

את אווירת הערפדים והשיפודים החלפנו לאחר הביקור בטירה במסע ג'יפים בפונדטה (Fundata), אזור ששוכן בדרום הרי הקרפטים. מה מציע המסלול? ובכן, שילוב קוסם של אוויר קר ונקי, יערות עבותים, שבילי בוץ וקרח, בתים כפריים והמון, אבל המון, קפיצות וכיף גדול. לסיום, הוגשה ארוחה רומנית שבה תמיד יש חמוצים נהדרים, ממליגה וצ'ורבה - מרק ירקות עם טעם חמצמץ. כמעט תמיד מלווה את הסעודה מגש שעליו קוביות לחם רך, קערת מלח וכוסית ליקר דובדבנים או צויקה (Tuica), המשקה הלאומי העשוי שזיפים. הטעם דומה מאוד לסאקה היפני, והוא מוגש צונן או בטמפרטורת החדר - אבל כשקר, הוא מוגש חם.

בלילה לנו בפויאנה בראשוב, עיירת סקי ציורית במחוז, שלצערנו הייתה נטולת שלג בסוף נובמבר, עניין די נדיר, מתברר. ארוחת הערב הוגשה במסעדה מסורתית בשם Coliba Haiducilor, שהתהדרה בחדרים גדולים מלאים צנצנות חמוצים מכל סוג שאפשר לדמיין, כולל קריצה לישראל עם המילה "שלום" בעברית או מגן דוד, מגולפים בתוך הירק או הפרי המוחמץ. בתפריט: נקניקיית טלה ("בלי חזיר", הדגישו), ממרח עשוי שעועית לבנה (דומה מאוד לחומוס) עם תועפות שום, סלט חצילים בחריפות עדינה ויין אדום מצוין. בכלל, היין הרומני מפתיע באיכותו.

תיירות גז ויין

יום שבת התחיל במזג אוויר שמשי עם קור עז שחודר לעצמות - התפאורה המושלמת לביקור בכנסייה השחורה, אשר נחנכה ב-1477 על-ידי גרמנים לותרנים וקיבלה את שמה לאחר שריפה ב-1689, שהשחירה את קירותיה. במקום אוסף מרשים של שטיחים שנתרמו על-ידי סוחרים מהמזרח שעברו במקום. גם אחד העוגבים הגדולים ברומניה נמצא פה, ומוסיף לנופך הגותי של הכנסייה.

משם, נסיעה לקובאסנה (Covasna), עיירת נופש וספא המוכרת בשם "אתר אלף המעיינות". המקום משופע בריזורטים, עם מגוון עצום של טיפולים לכל חולי, מהם מעט משונים כמו טיפול בחשמל או טיפול בחדר גז, שנטען לגביו שלא רק שהוא ייחודי בעולם אלא שהוא גם עשוי לסייע לבאים בדלתותיו להרחיב את כלי הדם שלהם וכך להקטין את הסיכון לקטיעת גפיים בשל נמק. איך זה עובד? המטופל יושב בחדר מדורג, ולפי עצת הרופאים עולה או יורד בהתאם לכמות הגז המוזרמת ממערות תת קרקעיות בשם מופטות.

באופן לא מפתיע, היה זה גם המקום שבו פגשתי בזוג פנסיונרים ישראלים שנשבעו בסגולות המקום. לדברי האישה, היא ובעלה מקפידים על טיפול בגז מדי חצי שנה, ונראה שזה עובד להם לא רע: עובדה, לא רק ששתי רגליה של האישה מחוברות היטב לגופה, אלא שכבר לפני 15 שנה טיפולי הגז העלימו את הדורבן ברגל שממנו היא סבלה מאוד. האם הוא חזר מאז, אתם שואלים? לא ולא!

אחד משיאי הביקור, עבורי לפחות, היה ביקור ביקבי יין. הגענו ליקב ריין (Rein) שבעיירה אזוגה (Azuga), שהוקם ב-1892 ושמאז 1903 הוא יצרן היין התוסס הוותיק ברומניה. לאחר מכן נסענו לכפר צ'פטורה (Ceptura) במחוז פראחובה, מקום מושבו של יקב רוטנברג (Rotenberg) שבבעלות מיכאל רוטנברג הישראלי שהקים פעם את בריזקום, שהפכה לאלווריון שבשיא תהילתה הוערכה ביותר מ-1.5 מיליארד דולר.

כיום מחלק רוטנברג את זמנו בין ישראל (שני שליש מהזמן, לדבריו) לבין העבודה ביקב. בעת שהוא הזין בעצים את התנור בערב קר מאוד, הוא סיפר על היין ועל עשייתו. לדבריו, הוא מייצר בעיקר יינות אדומים, מתמחה בזן מרלו, וסך הכול מוציא מהיקב כ-120 אלף בקבוקים בשנה ("אני אפילו לא יקב בוטיק, משהו קטנטן"). לאחר שרכש כ-220 דונם של כרמים מכפריים באזור, התפנה רוטנברג לרכוש ולשפץ מתחם אורווה ישן שבו שני מרתפים. מכאן הייתה הדרך קצרה ליקב גרביטציוני - עם מינימום של התערבות מכונות. סחיטת הענבים נעשית ידנית, כשהיין תוסס בקומת הקרקע ומשם מושך אותו כוח הכבידה אל קומת המרתף הראשונה שבה הוא מתיישן בחביות. לאחר מכן, כשהיין מוכן, הוא מוזרם לקומה שמתחת, שם הוא מבוקבק.

את היין של רוטנברג ניתן לרכוש רק ברומניה, והבקבוק הכי נמכר שלו עולה באזור ה-40 ליי, משהו כמו 40 שקל. אני מבין קטן מאוד ביין, אבל מה שטעמתי, מרלו שנת 2013, היה נהדר, בטח בליווי קבב עם חרדל, סלט ירקות טרי וממרח השעועית הלבנה, שדי התמכרתי אליו.

כשחזרנו לבוקרשט, פתחנו את היום האחרון לטיול באחד המבנים הידועים ברומניה, הפרלמנט או "בית העם". המבנה העצום בגודלו, בניין הממשל השני בגודלו בעולם אחרי הפנטגון האמריקאי, מרשים בכל קנה מידה. בנייתו החלה בזמן שלטונו של ניקולאה צ'אושסקו, אשר לא זכה להשתמש במבנה, והוצא להורג ב-1989 במסגרת המהפכה ששמה סוף לתקופת הקומוניזם במדינה.

קשה להבין ולתאר את הגודל ואת הפאר של המקום, וגם אם מוצאים תמונות באינטרנט, קשה להבין מהן עד כמה המקום עצום ועד כמה אתה חש זעיר כשאתה עומד באולם עם תקרה גבוהה, ועובר לעוד אולם, גדול אפילו ממנו, וכך הלאה. אין לדעת כמה רומנים קיפחו את חייהם במהלך הבנייה, שנעשתה כולה על טהרת חומרים מקומיים כמו שיש וקריסטל. נברשות ענק, אולמות נרחבים ו-וילונות בגובה 15 מטר הם רק חלק מהתפאורה. קצת פרופורציות: היינו בסיור מודרך כשעה, שבמהלכו הלכנו כקילומטר וחצי, עלינו מעל 200 מדרגות, ועדיין ראינו רק כ-4% מהמפלצת הארכיטקטונית הזו.

מידע מעשי

* טיסות: טארום, חברת התעופה הלאומית של רומניה, מפעילה 9 טיסות שבועיות מנתב"ג לבוקרשט, בירת רומניה. ניתן להשיג כרטיס טיסה הלוך ושוב במחיר המתחיל מ-184 אירו לאדם, אולם סביר להניח שתשיגו כרטיס בקצת פחות מ-300 אירו. גם אל על, ישראייר וארקיע טסות לבוקרשט.

* מתי: רומניה מומלצת בכל השנה, כשהפעילות מחוץ לערים הגדולות משתנה בהתאם לעונה. בחורף ניתן למצוא אתרי סקי ופעילויות חורף אחרות, בעוד שבקיץ מתאימים אתרי הטבע לטיולים, טרקים רגליים, מסלולי ג'יפים ועוד.

* טיפים: הצטיידו במטבע הרומני (לאו ביחיד, ליי ברבים) ובשטרות קטנים (פחות מ-100 ליי). אמנם רומניה הצטרפה לאיחוד האירופי בתחילת 2007, אולם ברוב מוחלט של המקומות משלמים בליי, להוציא חנויות גדולות באזורי תיירות, רשתות מלונות בינלאומיות וכיוצ"ב. בדיוטי פרי בבוקרשט התשלום הוא באירו בלבד, וניתן להמיר את כל הליי שנותר לכם חזרה למטבע האירו.

* קניות: מוצרי רקמה מסורתיים (נאמר לי שהחולצות הרקומות לנשים חזרו לאופנה), יין רומני נהדר במחירים שווים. בקניונים הגדולים ניתן למצוא את כל הרשתות המפורסמות, אך ללא מציאות: המחירים דומים לאלה שבארץ.