דוח מרכז אדוה: מתרחב הפער בין העשירון העליון לתחתון

מרכז אדוה מפרסם היום (א') את הדו"ח השנתי שלו - תמונת מצב חברתית - שחיברו ד"ר שלמה סבירסקי ואתי קונור-אטיאס.

לפי הדוח, בשנתיים-שלוש האחרונות נרשמת עלייה בשכר כתוצאה מהעלאת שכר המינימום וכתוצאה מהסכמי שכר שהממשלה חתמה עם המורים ועם עובדי המדינה. עם זאת, פערי ההכנסות גדולים ביותר. ב-2015, ההכנסה הכספית ברוטו של משק בית שבראשו שכיר עמדה בעשירון התחתון על 4,644 שקל לחודש, בעוד שבעשירון העליון היא עמדה על 58,293 שקל.

שני העשירונים הגבוהים, 9 ו-10, נהנו מ-43.9% מכלל הכנסות משקי הבית, בעוד ש-8 העשירונים האחרים התחלקו ב-56.1% הנותרים. יש לציין כי בתוך העשירון העליון עצמו יש פערים עצומים בין המאיון העליון לבין שאר העשירון.

תעסוקה ושכר: מנכ"ל חברה בורסאית גדולה מרוויח פי 91 משכר המינימום

ב-2015, התגמול של המנהלים הבכירים בתאגידים הגדולים עלה יחסית ל-2014. העלייה המשמעותית הייתה בתגמולים שאינם שכר (תשלום מבוסס מניות), בשעה שהשכר, דמי הניהול והמענקים כמעט ולא השתנו.

המנכ"לים של 100 החברות הגדולות ביותר שמניותיהן נסחרות בבורסה התל-אביבית (מדד ת"א 100) תוגמלו, בממוצע, בסכום שנתי כולל של 5.1 מיליון שקל, או 425 אלף שקל בחודש. התגמול השנתי הממוצע של חמשת נושאי המשרות הבכירות בחברות אלה עמד על 4 מיליון שקל, או 337 אלף שקל בחודש.

הפערים בין המנהלים הבכירים לבין שאר העובדים במשק הוסיפו להיות גבוהים ביותר. התגמול הממוצע של המנכ"לים היה גבוה פי 44 מהשכר הממוצע במשק (9,592 שקל, לעובדים ישראליים בלבד) ופי 91 משכר המינימום באותה שנה (4,650 שקל).

השכר מתחלק באופן לא שוויוני לא רק בין שני המגדרים אלא גם בין קבוצות האוכלוסייה השונות, כלהלן (נתוני 2015): שכרם של שכירים אשכנזים ילידי הארץ - 31% מעל לממוצע; שכרם של שכירים מזרחים ילידי הארץ - 14% מעל לממוצע;  שכרם של שכירים ילידי הארץ, שהם ילדים ליוצאי מדינות חבר העמים - בגובה השכר הממוצע (1% מעליו); שכרם של שכירים ערבים - שני-שלישים מהממוצע; שכרם של שכירים יוצאי אתיופיה - כמחצית השכר הממוצע. 

שיעור הבלתי מועסקים בישראל בנובמבר 2016 היה נמוך: 4.6%, אבל השיעור הארצי מסתיר פערים גדולים מאוד בין יישובים ובין קבוצות אוכלוסייה. בניתוח לפי יישובים עולה כי בראש טבלת האבטלה מצויים ישובים ערביים ובראשם היישובים הבדואיים בדרום הארץ. בעיירה הבדואית הגדולה ביותר, רהט, שיעור דורשי העבודה עמד בנובמבר 2016 על 14.4%. שיעור דומה נרשם גם בכמה מן היישובים הערביים הגדולים בצפון הארץ ובהם מג'אר (14.8%), סח'נין (14.7%) ואום אל-פחם (14.6%). 

השכלה: כפול סטודנטים ביישובים המבוססים

בשנת 2014/15, 14.0% מבני 29-20 בישראל למדו באוניברסיטאות ובמכללות אקדמיות. ההתפלגות שלהם לפי יישובים הייתה מאוד לא שוויונית: ביישובים מבוססים, השיעור עמד על 21.5%; בעיירות פיתוח - על 12.6%, וביישובים ערביים - על 9.1%.

בקרב תלמידים/ות יהודים שסיימו תיכון ב-2007, שיעור המתחילים בלימודים אקדמיים עד 2015 בקרב מסיימי המסלול העיוני - 40.7% - גבוה מזה של מסיימי המסלול המקצועי - 32.8%.

בעיירות הפיתוח, 77% מבתי הספר העל-יסודיים אינם בבעלות הרשות המקומית.

במרבית היישובים המבוססים, אם יש בתי ספר מקצועיים, הם ממוקמים בדרך כלל בשכונות ה"דרומיות".

בריאות: יהודים חיים שלוש שנים יותר מערבים

הפערים החברתיים מתבטאים גם ברמת הבריאות. שיעור תמותת התינוקות בישראל עמד ב-2014 על 3.1. שיעור זה הציב אותה במקום ה-15 בקרב ארצות ה-OECD. השיעור ירד מאוד מאז 1970, הן בקרב יהודים והן בקרב ערבים. ועם זאת, כיום (2014-2010), שיעור תמותת התינוקות בקרב ערבים - 6.4 - גבוה פי 2.6 מזה של יהודים.

כך גם באשר לתוחלת חיים בלידה, שהיא גבוהה יחסית בישראל: ב-2014, תוחלת החיים של גברים בישראל - 80.3 שנה, הציבה את המדינה במקום השישי מקרב כלל ארצות ה-OECD. תוחלת החיים של נשים - 84.1, למרות שהיא גבוהה מזו של הגברים, מציבה את ישראל במקום ה-12 מקרב כלל ארצות ה-OECD.

יתרה מזאת, תוחלת החיים הכללית בישראל מצויה בעלייה מתמדת. עם כל זאת, תוחלת החיים של גברים יהודים - 80.9 - גבוהה מזו של גברים ערבים - 76.9 ואילו תוחלת החיים של נשים יהודיות - 84.5 - גבוהה מזו של נשים ערביות - 81.1.

ד"ר שלמה סבירסקי: "השוויון והצדק החברתי אינם עומדים בראש סולם העדיפויות של המדינה. בכל הנוגע לקידום רמת החיים של כלל הישראלים, הממשלה משליכה את יהבה על צמיחה כלכלית. אך פירות הצמיחה חלחלו וממשיכים לחלחל כלפי מעלה יותר מאשר כלפי מטה.

"ממשלות ישראל הלכו וקיצצו ביכולותיהן לפעול, ובעיקר ביכולותיהן התקציביות. התוצאה היא הידלדלות והצטמקות השירותים החברתיים שהמדינה מספקת: שירותי חינוך, השכלה גבוהה, בריאות, רווחה וביטחון סוציאלי. ההוצאה הממשלתית (כולל רשויות מקומיות) הכוללת ב-2014, שעמדה על 41.2% תמ"ג, מציבה את ישראל בדבוקה אחת עם ארצות במזרח אירופה וארצות בעלות מסורת של הוצאה ממשלתית נמוכה כדוגמת ניו-זילנד וקנדה (שלהן הוצאות ביטחון נמוכות מזו של ישראל).

"מעייניהן של ממשלות ישראל נתונים בעיקר לבעיות מדיניות וביטחוניות ובראשן הסכסוך עם הפלסטינים, המתבטא בעימותים אלימים תכופים. ממשלות ישראל אינן פנויות לפתח תוכניות ארוכות-טווח להעלאת שיעור הזכאות לתעודת בגרות, להגדלת אוכלוסיית הסטודנטים או להכללתה של כלל אוכלוסיית ישראל ב'אומת הסטארט-אפ'".

לעיון בדוח אדוה המלא - קובץ PDF