ייצוגית נגד "ידיעות": "לא עמד בסטנדרט המתחייב מהגדרת עיתון"

לפי התביעה, במשך שנים העיתון הטעה את קוראיו כשהתיימר להיות עיתון שמספק חדשות באופן אובייקטיבי, אשר השיקולים המנחים את עורכיו הם ענייניים

נוני מוזס / צילום: יוסי כהן
נוני מוזס / צילום: יוסי כהן

בקשה לאישור תביעה ייצוגית עקרונית בסך 200 מיליון שקל הוגשה היום (א') לבית המשפט המחוזי מרכז נגד העיתון "ידיעות אחרונות", בעקבות פרשת חקירת השיחות שניהלו המוציא לאור של העיתון, ארנון (נוני) מוזס, וראש הממשלה, בנימין נתניהו.

התביעה מעמידה במרכזה את השאלה העקרונית מהו עיתון ומהו מוצר הראוי להתקרא "עיתון", וטוענת כי בעקבות הפרסומים מחקירת פרשת נתניהו-נוני, התברר כי "ידיעות אחרונות" הטעה את ציבור קוראיו במשך שנים.

התביעה, ראשונה מסוגה, הוגשה בשמו של נועם זיצמן, על-ידי עורכי הדין אלירם בקל ועודד גזית. בתביעה נכתב כי במשך שנים התיימר "ידיעות אחרונות" להיות עיתון שמספק חדשות באופן אובייקטיבי, אשר השיקולים אשר מנחים את עורכיו הם שיקולים ענייניים.

"במשך שנים ציבור הקוראים, ובכללם התובע הייצוגי, רכש את העיתון תוך שהוא מניח כי החדשות שהוצגו בפניו נערכו על-פי סטנדרטים עיתונאיים מקובלים והוצגו לו בשל חשיבותן, בשל מידת השפעתן המשוערת על החברה הישראלית, ולאחר שעורכי העיתון הפעילו שיקול-דעת מקצועי-ענייני ובחרו את המידע הרלוונטי ביותר לפרסום מעל דפי העיתון".

ואולם, לטענת התובע ועורכי דינו, מצג זה היה מצג-שווא. "בימים האחרונים הסתבר כי לא שיקולים ענייניים קבעו את תוכן העיתון, וכי במשך שנים היו אלה שיקולים כלכליים ואישיים של בעלי המניות אשר השפיעו באורח מהותי על תוכן העיתון. אין מדובר בהטיות מקריות או חד-פעמיות.

קיראו עוד ב"גלובס"


לפי הבקשה, "מדובר בעיוותים כאלה המובילים לכך שתוכן העיתון לא שיקף אף את השקפותיהם האמיתיות של כותביו ועורכיו ואינו מהווה עוד מוצר עיתונאי העומד באמות-מידה מינימליות של עיתון במדינת ישראל. הוא אינו משקף את המציאות ואינו מהווה סיקור של העובדות; אלא הוא מהווה כלי לשירות האינטרסים המסחריים של בעליו והמוציא לאור שלו".

בתביעה הודגש כי צרכן העיתונות יוצא מנקודת הנחה לפיה התכנים שבעיתון אותו הוא רכש הם תוצר של עבודה עיתונאית עניינית. גם אם הקורא אינו מסכים עם הדיווחים או עם העמדות המוצגות בפניו בעיתון בו הוא קורא - הרי שלאור האמון הבסיסי שהוא רוחש למוסד העיתונות, הוא מאמין כי החדשות שנמסרות לו, נמסרות לו בשל חשיבותן. לפי הנטען, אמון זה, החיוני למדינה דמוקרטית, נפגע קשות בשל התנהלות "ידיעות אחרונות" והמוציא לאור שלו.

הבקשה לאישור ייצוגית נגד "ידיעות אחרונות" עוסקת, לפי הנטען, בסוגיה צרכנית מובהקת שעילתה בעוולות צרכניות, חוזיות ואחרות, בהן עוולה ידיעות. אולם, לטענת המבקש ובאי-כוחו, מעבר לסוגיה הצרכנית החשובה כשלעצמה, לתביעה יש חשיבות עקרונית - שקשה להפריז בה - שכן "היא נוגעת לאחת מאבני-היסוד שאמורות להבטיח את קיומה של הדמוקרטיה הישראלית: עיתונות חופשית, חסרת פניות, שמשקפת את המציאות כהווייתה - ללא התעלמות, הסתרה או עיוות - ואשר מאפשרת לציבור הרחב לגבש את השקפתו במכלול הסוגיות העומדות על סדר היום הציבורי לאורה".

בבקשה הובהר כי "לכל עיתונאי ולכל עורך ישנן השקפות ערכיות או פוליטיות, אשר מטבע הדברים משפיעות על החלטותיו המקצועיות, וכפועל יוצא מכך - על המוצר העיתונאי היוצא תחת ידיו. בכך אין כל פסול, ודומה שהדברים ברורים".

אלא שלפי הנטען, בעניין "ידיעות אחרונות" "מדובר בהטיות ובעיוותים מסוג אחר לגמרי - כאלה המובילים לכך שתוכן העיתון אינו משקף אף את השקפותיהם האמיתיות של כותביו ועורכיו ואינו מהווה עוד מוצר עיתונאי העומד באמות-מידה מינימליות של עיתון במדינת ישראל. הוא אינו משקף את המציאות ואינו מהווה סיקור של העובדות; אלא הוא מהווה כלי לשירות האינטרסים המסחריים של בעליו והמוציא לאור שלו".

המבקש, נועם זיצמן, כותב בבקשה כי במשך שנים הוא רכש את "ידיעות אחרונות". לדבריו, הוא רכש את העיתון מתוך אמונה כנה כי העיתון מספק לו את החדשות בהתאם לסטנדרטים העיתונאיים המקובלים, ותוך שהחדשות בעיתון נכללות בו בשל שיקולים ענייניים. "באופן טבעי התכנים שקרא המבקש עיצבו את תודעתו, השפיעו על הלך-רוחו וסייעו לו לעצב את השקפתו ביחס לנושאים אשר על סדר היום הציבורי".

והנה לאחרונה, טוען זיצמן כאמור, "התברר כי במשך שנים הנחו את 'ידיעות' שיקולים כלכליים ואישיים של בעלי מניותיה - שיקולים שהשפיעו באורח מהותי על תוכן העיתון שהיא מכרה לקוראיה. באופן זה הציגה המשיבה מידע מטעה ביחס לטיב ומהות המוצר שהיא מוכרת ותוך שהיא מסתירה את העידוד וההשראה שניתנו למוצר שהיא מוכרת. המשיבה הפרה את החוזה בינה לבין קוראיה ונהגה כלפיהם באופן רשלני ובלתי סביר".

המבקש מצטט בבקשה הייצוגית מהפרסומים אודות השיחה שנערכה בין מוזס לבין נתניהו. "בשיחות אלה צוטט מוזס כמי שאמר לנתניהו 'אם אני ואתה נסכים על חוק, אני אעשה כל מה שאני יכול כדי שתהיה פה כמה זמן שתרצה. אני מסתכל לך בעיניים ואומר לך את זה בצורה הברורה ביותר'", נאמר בבקשה. "ההקשר המלא של הדברים ידוע גם הוא. הימים היו הימים בהם עמדה על הפרק חקיקת חוק שנועד לאסור על הפצת עיתונים בחינם. למשיבה, מטבע הדברים, היה אינטרס כלכלי מובהק כי החוק ייחקק, שכן הוא צפוי היה לפגוע בעיתון 'ישראל היום' אשר מתחרה בה ונלחם נגדה על רווחי הפרסום".

עוד פורסם באותו היום על-ידי עיתונאי "הארץ", גידי וייץ, כי מוזס הציע לנתניהו לבחור כמה עיתונאים מטעמו, ומוזס הבטיח להעסיק אותם בכלי התקשורת של המשיבה באופן מיידי. "בסמוך לאחר מכן פורסמה כתבה שבה הופיעו ציטוטים נוספים מתוך השיחה שהוקלטה בין מוזס לבין נתניהו, לפיה 'על-פי מקורבים למעורבים בפרשה, מוזס הסביר לנתניהו את ההתקפות עליו מצד כלי התקשורת שברשותו, בכך שהוא לא יכול לשבת בשקט כאשר ראש הממשלה מבקש להשמיד מפעל חיים משפחתי'. במילים אחרות, מוזס הודה בפני נתניהו כי הוא הנהיג בעיתון מדיניות סיקור שלא מושפעת רק משיקולים עיתונאיים - אלא גם משיקולים אישיים וכלכליים שלו".

לפי הבקשה הייצוגית, "הפרסומים הנוספים רק העצימו את המסקנה שעולה מדברים אלה של מוזס. כך, ביום 13 בינואר פרסם גיא פלג בערוץ 2 קטעים נוספים מתמלילי השיחות, מהם עולה שוב כי בתמורה להגבלת הפצתו של עיתון 'ישראל היום', הבטיח מוזס לנתניהו סיקור אוהד".

לסיכום כותב המבקש כי "מכלול הדברים מלמד כי המוציאה לאור של העיתון 'ידיעות אחרונות' אינה נוהגת באופן ענייני ביחס למושאי ונושאי הסיקור של העיתון. לחברה אין קושי בהעסקת עיתונאים 'מטעם', לחברה אין בעיה ליזום סיקור חיובי או שלילי של פוליטיקאי - ובמקרה הזה, של ראש הממשלה - רק כדי למקסם את האינטרס הכלכלי שלה, וכי המשיבה נהגה כך במשך שנים רק בשל אינטרסים כלכליים".

זיצמן מבקש מבית המשפט להגדיר את קבוצת התובעים, כ"כל מי שרכש את העיתון 'ידיעות אחרונות', באמצעות מינוי ו/או כרוכש מזדמן, בתקופה של 7 שנים קודם ליום הגשת הבקשה".

את סכום התביעה האישית שלו העמיד זיצמן על 2,000 שקל ואת סכום התביעה הייצוגית (בהתאם להערכה) העמיד כאמור על 200 מיליון שקל. (ת"צ 31297-01-17).

...