אף אחד לא ידע שזה כל-כך מסובך

רשמים מנאומו הראשון של הנשיא טראמפ בפני הקונגרס

דונלד טראמפ / צילום: רויטרס
דונלד טראמפ / צילום: רויטרס

אתמול בבוקר, 12 שעות לפני נאומו הראשון בפני שני בתי הקונגרס, הנשיא דונלד טראמפ הופיע בתוכנית הטלוויזיה החביבה עליו, Fox and Friends, ברשת הכבלים של ידידו ובעל בריתו הרעיוני רופרט מרדוק. הוא התבקש שם להעניק ציונים לימי נשיאותו הראשונים.

נשיא ארה"ב נענה ברצון. על "תוצאות" ועל "כוונות" הוא העניק לעצמו "טוב מאוד" (A); אבל על "מסר" הוא העניק לעצמו "מספיק" (C).

באמת? האיש החוזר ומתהדר בנוצותיו של "מנצח" מוכן להודות שהוא מתקרב מאוד להיות המפסיד בקרב על דעת הקהל? זו הייתה חריגה מפתיעה מן הטון של הימים הקודמים, כאשר ניהל מלחמת חורמה נגד "התקשורת המזויפת", וחזר והודיע שהיא "אויבת העם".

את יום המפתח הזה של נשיאותו הוא התחיל בקורטוב חסר תקדים של ביקורת עצמית. היתכן שדונלד טראמפ מתחיל סוף-סוף "להתבגר אל נשיאותו", כפי שחזו, או קיוו, הרבה פרשנים בחודשים האחרונים?

תפנית פוטנציאלית גדולה

אחר-כך באה ההודעה המפתיעה אתמול אחה"צ, שהנשיא תומך ברפורמה מקיפה של חוקי ההגירה. ברק אובמה ניסה במשך שנים לשכנע את הרפובליקאים בקונגרס לתמוך ברפורמה. הם סירבו, מפני שהצעת אובמה הייתה כרוכה בחנינה למיליוני מהגרים וילדי מהגרים, הנמצאים על אדמת ארה"ב באופן לא חוקי.

עד אתמול היה קשה להעלות על הדעת מישהו הרחוק מן הרעיון של רפורמה יותר מטראמפ.

במהלך מערכת הבחירות, הוא דיבר על גירוש סיטונאי של מיליונים (מקובל להניח שבארה"ב שוהים באופן לא חוקי 11 מיליון מהגרים, רובם הגדול מאמריקה הלטינית). הוא מוסיף לעמוד על דעתו שעבריינים אלימים יגורשו, אבל ה"ניו-יורק טיימס" מתאר הבוקר את נכונות הנשיא לשקול מעמד של תושבים לרוב הלא-חוקיים כ"תפנית פוטנציאלית גדולה של מדיניות".

אין כל ודאות שהרפובליקאים יסכימו לרפורמה רק מפני שנשיא ממפלגתם מציע אותה. למען האמת, בימים האחרונים התרבו הסימנים שחלק מחברי המפלגה בסנאט ובבית הנבחרים עומדים על סף התקוממות נגד סדר יומו של הנשיא.

הרדיקלים רוצים, הרדיקלים דוחים

העניין החשוב ביותר על הפרק הוא מהלך הביטול של רפורמת הבריאות עצומת הממדים מ-2009, זו שניתן לה הכינוי "הביטוח של אובמה" (ObamaCare). היא הוסיפה 20 מיליון אמריקאים ויותר למעגל המבוטחים - ועוררה התקוממות ימנית, שעלתה לדמוקרטים בשליטתם בבית הנבחרים, ב-2010. הם איבדו גם את הסנאט ב-2014.

מנוי וגמור עם חברי האגף הרדיקלי של המפלגה הרפובליקאית לבטל את הרפורמה, יהיה אשר יהיה. הפרגמטיסטים מודאגים מפני התוצאות הפוליטיות של ביטול מלא. מנהיגם, יושב ראש בית הנבחרים פול ריאן, מציע נוסחה שתעניק הקלות מס ניכרות למי שידם אינה משגת תשלום של פרמיות מלאות. הרדיקלים דוחים את הרעיון על פניו.

ערב נאומו, הנשיא קרא דרור לרגשי התסכול שלו. "אף אחד לא ידע שביטוח הבריאות כל-כך מסובך", הוא אמר בפגישה עם מנכ"לים של חברות ביטוח גדולות. כל מי שיד ורגל להם בתוכניות הבריאות, ידעו גם ידעו. הנשיא הוא זה שמעולם לא שיקע את עצמו בפרטים המייגעים. עכשיו אין לו ברירה אלא ללמוד.

ניסיונו כאיש עסקים אינו מכשיר אותו להתמודדות הזו. כאן אי-אפשר להתיר קשרים גורדיים באבחת חרב. כאן צריך רוב פרלמנטרי, המחייב משא ומתן ופשרות.

ישבו על ידיהם

יש די קולות רפובליקאיים בבית הנבחרים כדי לבטל את "הביטוח של אובמה". בסנאט המצב קצת יותר מסובך. אבל ברור למדי שאין די קולות רפובליקאיים לאמץ נוסחה חלופית. בהיעדר נוסחה כזאת, מיליונים ייפלטו ממערכת הביטוח, בכללם רבים ממצביעי טראמפ.

הנשיא זקוק אפוא לדמוקרטים, שהם מיעוט גדול מאוד בסנאט (48 מתוך מאה) ומיעוט קצת יותר קטן בבית הנבחרים (193 מ-435). ארבעים הימים הראשונים של נשיאותו לא הצטיינו בניסיון להגיע אל לבם של הדמוקרטים. בנאומו בקונגרס לפנות בוקר (שעון ישראל), טראמפ חזר וקרא להם לעשות יד אחת אתו לטובת האזרחים. אבל כרגיל, הוא עשה כן במחוות של התרסה ושל זלזול.

הדמוקרטים גמלו לו. לא זו בלבד שהם "ישבו על ידיהם" בזמן נאומו, אלא, אולי באופן חסר תקדים, כמעט כולם מיהרו לעזוב את המליאה לפני הנשיא. כאשר טראמפ ירד מן הדוכן, כדי ללחוץ ידיים ולהחליף ברכות, התמונה שהתגלתה לצופי הטלוויזיה הייתה מדהימה: חצי המליאה התרוקנה.

שימוש פוליטי מחשמל

זה היה נאום ארוך, כמעט שעה ורבע. זה היה נאום תקיף וחריף, שבו חזר טראמפ על תיאוריו הקודרים למצבה של אמריקה מבית ומחוץ (למשל, "94 מיליון בני אדם נמצאים מחוץ למעגל העבודה", נתון שבדיקה סטטיסטית מראה כי אין בו ממש). הוא פרט על המיתרים הרגילים של הזהרות קודרות מפני מהגרים אלימים ומפני "ראש גשר של טרור" איסלאמיסטי.

הוא חזר והטעים מה שנשמע מובן מאליו, "אני אינני מנהיג העולם, אני מייצג את ארצות-הברית". הוא הבטיח את "ההתעצמות הצבאית הגדולה ביותר" מאז ומעולם, אבל לא העלה אפילו מס שפתיים לרעיונות החירות והדמוקרטיה.

הרושם הראשון הוא שנאומו היה אפקטיבי, מאורגן כהלכה, ממושמע. הוא פתח אותו, להפתעת רוב שומעיו, בגינוי של גילויי האנטישמיות האחרונים בארה"ב ורצח של אזרח הודי בבאר במדינת קנזס בשבת שעברה (הרוצח, שפצע הודי נוסף, קרא "צאו מארצי" לפני שירה).

הוא עשה שימוש פוליטי מחשמל לחלוטין בנוכחותה של אלמנת צבא טרייה. בעלה נפל לפני עשרה ימים בפעולת קומנדו בתימן נגד ריכוז של אל קאעידה. מאז נשמעה ביקורת ניכרת על הפעולה, גם מפני שעלתה בחיי הלוחם, גם מפני שבמהלכה נהרגו עשרות אזרחים תימניים, כולל ילדים. אביו של הנופל גינה את טראמפ בראיון עיתונאי, והנשיא נקלע לעמדת התגוננות.

הוא התנער ממנה בנאום לפנות בוקר, כאשר הקים את האלמנה הצעירה על רגליה, הביא אותה עד בכי של התרגשות, הבטיח לה כי זכר בעלה יהיה חקוק בלב כל הדורות, והניב גלים של תשואות מן הקהל. זה היה אקט תיאטרלי מן המדרגה הראשונה מצד נשיא המנוסה באמרגנות של אקטים תיאטרליים.

ערב הנאום הראה סקר של מכון גאלופ, כי האמריקאים מוסיפים להעניק לטראמפ ציונים נמוכים: רק 42% סומכים את ידיהם על התנהלותו. סקר בזק של CNN בין אמריקאים שצפו בנאום הראה כי 57% הגיבו "בחיוב רב" על תוכנו.

האם נאומו בקונגרס ישנה את הדינמיקה? יתכן, אבל האפקט יאריך ימים רק אם הנשיא ילמד לכבוש את יצרו. והוא ילמד רק אם יגיע למסקנה שהתאפקות מועילה ליעדיו הפוליטיים. והוא יגיע למסקנה כזאת רק אם יתאזר בסבלנות. אבל סבלנות אינה איפיון המתקשר בו אוטומטית.

רשימות קודמות ב-yoavkarny.com. ציוצים (באנגלית) ב-twitter.com/YoavKarny