פישמן מציג: ילדים מוצלחים שלי (וגם האישה)

"זמן לא רב לאחר נישואיהם, פנה החייב (אליעזר פישמן) לעולם העסקים, השקיע את מאמציו ואת מרצו בעסקיו, ואילו המבקשת מיקדה מאמציה בגידול הילדים ובהשקעה לביתה. לאורך שנות נישואיהם, הנכסים שהיו בבעלות החייב ורשומים על שמו עלו בשוויים על הנכסים שהיו בבעלות המבקשת"

"טובה פישמן ואליעזר פישמן הקפידו על הפרדה רכושית ביניהם, והפרדה זו הייתה הוגנת על-פי נושי החייב, היא הייתה הוגנת משום שמרבית הנכסים הוקצו דווקא לאליעזר פישמן ולא לטובה פישמן. מותר היה לבני הזוג לבצע הפרדה רכושית באופן המגן על חלק גדול מהרכוש (ואפילו על כולו) מפני נושיו של אליעזר פישמן, וזאת על-ידי הקצאה דוווקא לטובה פישמן. הפרדה רכושית כזו, אפילו אם היא נעשית במטרה לגונן על רכוש מפני הנושים, היא לגיטימית"

"טובה פישמן נשואה לחייב החל מיום 31.3.66, כאשר מתחילת חיי הנישואים ולכל אורכם, הקפידו בני הזוג על הפרדה רכושית, כך שכל אחד מבני הזוג היה הבעלים של הנכסים הרשומים על שמו. אף אחד מבני הזוג לא העלה טענות כנגד חלוקה זו ורישום זה של הבעלות על הנכסים"

"טובה פישמן לא הייתה שותפה ל'הרפתקאות' העסקיות של בעלה. היא אפילו לא הייתה מודעת למרביתם. בוודאי שהיא לא הסכימה לערוב עמו לחובות החברות הפרטיות, ובוודאי שהיא לא אישרה את השקעותיו במט"ח בחשבונותיו האישיים"

בכל פעם שאנחנו קוראים מסמך משפטי כזה או אחר, בקשה כזאת אחרת המוגשת לבית המשפט, אנחנו מבינים שהנייר כנראה מסוגל לספוג הכול, ה-כ-ו-ל, כולל שטויות מביכות שמנסחים עורכי דין בלשון משפטית ומתפלפלת, במקרה של טובה פישמן - על "הפרדה רכושית" או על "הלכת השיתוף".

נתחיל מהשורה התחתונה: אתמול (ה') דחה בית המשפט העליון את בקשת הערעור שהגישה טובה פישמן על הצו האוסר עליה לעשות כל דיספוזיציה בנכסיה, כפי שביקש עו"ד יוסי בנקל, המנהל המיוחד של נכסי פישמן. "איני מוצא עילה להתערב בקביעות בית המשפט שנומקו כדבעי בהחלטה נושא הבקשה דנן, שלפיהן מאזן הנוחות של ממש שיצביע על כך שהצו הארעי מסב לה נזק משמעותי", קבע שופט העליון פוגלמן.

עכשיו בואו נעזוב את המשפטיזציה, את כל המילים הגבוהות, ונעלה כמה תהיות. טובה פישמן נשואה לאליעזר פישמן זה 51 שנה, ולפי התיאור המשפטי של עורכי הדין שלה בבקשת הערעור שנדחתה, הם למעשה שני אנשים זרים לחלוטין האחד לרעהו. היא לא ידעה, לא שמעה ולא ראתה ובוודאי שלא שותפה לכל ההרפתקאות של בעלה, כי לדבריה היא מיקדה את מאמציה בגידול שלושת ילדיה וב"השקעה לביתה".

רגע, רגע, רגע. אם טובה פישמן הקדישה קרוב ל-50 שנה את מאמציה בגידול ילדיה, שזה מצוין, והיא שמרה מכל משמר על "הפרדה רכושית" (תודו שזה מושג משעשע) - איך בדיוק צמחו לה נכסים ששוויים עשרות מיליוני שקלים? מגידול ילדים בטוח שלא.

אז טובה פישמן לא ידעה, לא ראתה ולא שמעה ולא הייתה שותפה להרפתקאות, אבל בהחלט נהנתה מהן בגדול. הרי בנקל מנה את כל נכסיה שאינם משועבדים לצדדים שלישיים והגיע למסקנה כי שוויים מסתכם, בהערכה זהירה, בעשרות רבות של מיליוני שקלים, ואף יותר מכך. חלקם אף נזילים, וניתן להשתמש בהם באופן מיידי: נכסי מקרקעין שונים בארץ ובעולם, שבהם היא מחזיקה בעצמה ויחד עם בעלה; חשבונות בנק בארץ ובחו"ל, לבד ועם אחרים, ובהם סכומי כסף וניירות ערך בהיקף של מיליוני שקלים; 48.5% מחברת אוניל בנייה, ועוד שורה של החזקות בחברות א.ט. אחזקות קרור, בחברת כדאי יועצים, בחברת נכסי משפחת פישמן ניהול, בחברת נכסי א.ט. פישמן ובחברת השקעות כדאיות (שעוסקת בהשקעות וניירות ערך).

הנה כי כן, טובה פישמן, שהתמקדה בגידול ילדיה, צברה נכסים מאוד יפים, אף שלא עבדה כנראה בשבילם ולו דקה אחת. והנה כי כן, לטענת עורכי הדין שלה היא בכלל פראיירית, כי לטענתה הייתה אפשרות להגן על רכושו של בעלה בהקצאה יותר שווניות ולגיטימית לה עצמה! ולכן, הציבור צריך להודות לה על כך ש"לפנים משורת הדין" היא הסכימה להעביר 4 מיליון שקל עלובים ממכירת הווילה "שלה" בסביון, ששווה לפחות 30 מיליון שקל, וילה שהייתה חלק מאותה "הפרדה רכושית" שבה טובה פישמן קיבלה בעלות על וילה שמעולם לא יכלה כנראה לרכוש בכוחות עצמה.

כן, קוראים יקרים, המדינה השתגעה. אבל טוב שיש שופטים בישראל, וטוב שיש עו"ד בנקל שצריך להמשיך בלי מורא לרדת לנכסי אשתו וילדיו של פישמן ובכך לקבוע תקדים היסטורי למען הצדק, למען הצדק החברתי ואפילו למען הצדק המשפטי.

אנחנו הילדים יזמים הרבה יותר מוצלחים

1. בדומה לטובה פישמן, אמם, ילדי פישמן רוכבים על אותה טענה: אנחנו אנשים נפרדים, בוגרים ועצמאיים, יש לנו קריירה משלנו, נכסים משלנו, צברנו את כולם בזכות עצמנו, לא התבטלנו, אנחנו יזמים מופלאים, כל אחד לפני תחומי העניין וההתמחות שלו, ואנחנו בעצם לא אחראים להרפקתאות של אבינו, שלקח על עצמו את הסיכונים שלו, השקיע כראות עיניו, ואנחנו עשינו כראות עינינו. כלומר, ילדי פישמן - ענת מניפז, רונית פישמן ואייל פישמן - טוענים כי הם היו יזמים הרבה יותר מוצלחים מאביהם, ולכן הם זה הם והוא זה הוא.

האמנם? כל הברנז'ה העסקית יודעת שהילדים גדלו תחת חסותם של אמם ואביהם, כמובן, לא רק כהורים, אלא גם כיזמים, כפי שהם מתארים בפנייה שלהם לבית המשפט. הם עבדו בחברות של קבוצת פישמן, וגם הם יצרו עסקים "פרטיים", זה היה בתמיכת אביהם.

כולם יודעים בברנז'ה העסקית שהם חסו תחת קבוצת פישמן שהקים אביהם, שהם נתמכו בו ובה, שהם נולדו לתוכה והשתלבו בתוכה. הטענה שלהם כאילו הם פיתחו קריירה משלהם, עצמאית לחלוטין מאביהם, די מוזרה בלשון המעטה, ועובדה היא שתחומי העניין וההתמחות שלהם, כפי שהם מגדירים זאת, השיקו בהרבה מקרים לתחומי העניין של פישמן עצמו (נדל"ן, קמעונאות ותקשורת), ולכן הם גם השתלבו בתפקידי ניהול בקבוצה שנושאת את שמו של אביהם. לבוא לבית המשפט ולעשות שוב מעין "הפרדה רכושית", זה לדעתנו מגוחך.

2. ילדי פישמן מזכירים את חברת מיוז מדיה, שהוקמה בשנת 1993 ונמצאת בבעלותם. מיוז עוסקת ברכש מדיה, כלומר תיווך בין אמצעי המדיה השונים (עיתונים, טלוויזיה, אינטרנט וכדומה) ובין המפרסמים שמבקשים לרכוש שטחי זמן פרסום באמצעי התקשורת תמורת עמלות שמשולמות להם על-ידיהם. מדובר, בין היתר, בעמלות שהועברו מצד אמצעי התקשורת שהיו בשליטת פישמן, כמו "גלובס" ואתר האינטרנט שלו, וחברות הנמנות עם קבוצת "ידיעות אחרונות", שפישמן החזיק כשליש ממניותיה.

מהדוחות שחשף עו"ד בנקל עולה כי החברה רווחית מאוד. בשנים 2010-2011 היא הרוויחה כ-20 מיליון שקל, והחברה חילקה בשנתיים הללו כ-10 מיליון שקל שהועברו לבעלי מניותיה - כלומר, לילדיו של פישמן.

ילדיו של פישמן אומרים שכל עסקאות בעלי העניין של מיוז, בין היתר עם "גלובס", היו כשרות, נעשו באישור ועדת ביקורת ותחת מנגנוני בקרה ופיקוח קפדניים על היות המחירים ראויים ובתנאי שוק. הטענות לגיטימיות, אבל כדי שהן יהיו מוכחות, כדאי שיתמנה בודק, כפי שלמעשה מציע בנקל, שיבדוק אם אכן העסקאות של מיוז עם "גלובס" ו"ידיעות אחרונות" נעשו במחירים ראויים ובתנאי שוק.

3. אנחנו מניחים ששוב יעלו טענות איך אנחנו כותבים על פישמן וילדיו, אחרי שעבדנו "אצלם". ובכן, אנחנו חוזרים על מה שכתבנו, ונחזור על כך עוד מאות פעמים אם צריך: מעולם לא עבדנו אצלם, מעולם לא שירתנו אותם, ומעולם לא אכלנו מכף ידם. מעולם לא ירקנו לבאר שממנה לא שתינו.

כל התפיסה הזאת של "לעבוד אצלם" היא מעוותת ופטרנליסטית. מעסיקים חושבים שעובדים הם כלי משחק בלוחות השחמט שלהם, והם צריכים להכיר תודה להם ולמנהליהם בכל בוקר. עובדים קיימים בזכות עצמם ולא בזכות מעסיקיהם. אולי כדאי שהם, ילדיהם ומנהליהם יתחילו להפנים זאת: לא כל עובד צריך להתבטל בפניהם או להתקרנף.

"כתב" התקשורת של מתחרי "גלובס", נתי טוקר, החבר בקליקה התקשורתית, מייצג בצורה הטובה ביותר את תופעת ה"פייק ניוז", כשהוא מפיץ בחודשים האחרונים אינספור שקרים, בדותות וקונספירציות, הן על כותב שורות אלה והן על "גלובס", המתאימות בדיוק, באורח מופלא, לעמדתם על הבוסים היקרים שלו, שני אנשי העסקים מר עמוס שוקן ומר גיא רולניק, שמאז ומתמיד רצו בחיסול "גלובס", ולבם התכווץ כשהתרחיש הזה לא התממש, והם לא יכלו לכבוש את שוק העיתונות הכלכלית.

משעשע לראות את טוקר מלהג על חופש עיתונאי, בזמן שהוא ודאי מבין שבקבוצת "הארץ-דה מרקר" יש החופש לכתוב בדיוק את הביטויים שיוצאים מפיהם של הבאבות שוקן את רולניק הכפשות בע"מ. טוקר מכפיש עיתונאים ב"גלובס" כאילו שירתו את פישמן - בעוד שהוא במשך חודשים מצדד בעמדותיהם של אנשי העסקים הבוסים שלו, המתחרים ב"גלובס", בלי לתת לזה שום גילוי נאות.

אנחנו גם מציעים למר טוקר את הדבר הבא: חזור לשנת 2005 ולמד את המצב העסקי של המקום שבו אתה עובד. למד איך הוא הגיע לפשיטת רגל בעקבות ההשקעות הפרועות של שני הבוסים שלך, עם חוב פיננסי ענק של 400 מיליון שקל במיוחד לבנק לאומי והפועלים, שגלגלו הלוואות קצרות לארוכות. למד את כל זה, ולמד איך העסק שאתה עובד בו ניצל מפשיטת רגל בינתיים רק הודות להזרמת הון ממשפחה גרמנית בעלת עבר נאצי ומאוליגרך רוסי שהורשע ברוסיה על מעורבות ברצח. למד איך אתה וכל חבריך לעבודה שימשתם מכונת כביסה לליאוניד נבזלין, שרצה לצחצח את תדמיתו בישראל ולהפוך לאיש עסקים לגיטימי. למד את כל זה - ואחרי זה תטיף לאחרים על חופש עיתונות ופשיטות רגל.

eli@globes.co.il