גלגלו את הבלגן לבג"ץ

חוק מס דירה שלישית: חברי הכנסת כדררו את כל המגרש - ובסוף בעטו החוצה

ועדת הכספים של הכנסת / צילום:  איל יצהר
ועדת הכספים של הכנסת / צילום: איל יצהר

הייתי שם, בישיבת ועדת הכספים ב-15 בדצמבר 2016, ממש לפני חצות, כשהנוסח המעודכן של הצעת חוק המיסוי על בעלי שלוש דירות ומעלה, חולק לנוכחים. אני מודה שלמרות השעה המאוחרת נהניתי מהמעמד. זו הייתה הצגת תאטרון משובחת - שסעיפי המס המשמימים והתיקונים שהוכנסו בהם ברגע האחרון, היו כנראה הדבר האחרון שעניין את מרבית משתתפיה.

קיראו עוד ב"גלובס"


על האיכויות התאטרליות של יו"ר הוועדה, משה גפני, אין צורך להכביר מילים, אבל באותו לילה גנבה ממנו את ההצגה היועצת המשפטית של הוועדה, עו"ד שגית אפיק. כשעוללה היונק תלוי על זרועותיה, עמדה אפיק והרביצה בחברי הכנסת הלכות ותקדימים משפטיים בקול שקט ויציב. "חזרנו 30 שנה אחורה", התריעה בפניהם על האופן המזורז שבו נדון החוק על מס ריבוי הנכסים (שלוש דירות), ושבו הוצבע.

חברי הכנסת מצדם לא נשארו חייבים והפגינו את כישורי המשחק שלהם במלוא העוצמה. התקפי הזעם המדומים של חברי האופוזיציה והקואליציה היו שיעור מצוין לכל שחקן תאטרון מתחיל: יציאתו התאטרלית של ח"כ מיקי לוי מהאולם, כשהוא מנופף בזרועותיו; נאומו הדרמטי של ח"כ מנואל טרכטנברג בעודו מתרומם מכסאו, פניו סמוקות, אצבעו מנופפת, קולו רועד. הכרזתו על נטישת האולם יחד עם שאר חבריו לאופוזיציה - היו סצנה שייקספירית.

הקרקס הצבעוני, אך המיותר הזה, עלול עכשיו לחזור ובגדול, אם בג"ץ יקבל את העתירות שהוגשו נגד המס השנוי במחלוקת. האמירות של השופטים בדיון פורשו כביקורת נוקבת על הפגמים בהליך, אך גם על הכנסת, שלא פעלה באופן ההולם את חומרת הפגמים הנטענים והסתפקה בדרישה שבית המשפט יגיד "נו-נו-נו" לממשלה.

ומה הם הפגמים האיומים האלה? ראש וראשון הוא חטא העברת התיקונים האחרונים (שהוכנסו, אגב, לדרישת חברי ועדת הכספים) רק 4 שעות לפני שהחל הדיון המכריע. העותרים לבג"ץ טוענים כי עיקרון ההשתתפות נפגע, וחברי הכנסת לא קיבלו הזדמנות ללמוד את התיקונים כראוי, כאילו שאם היו נותנים לחבורה הזאת עוד יום, שבוע ואפילו חודש - הם היו לומדים את החוק לעומקו, צוללים לתתי-הסעיפים ודשים בשקלא וטריא בכל תניה. בעיניי, זו צביעות וגלגול עיניים.

אל תבינו אותי לא נכון. אין מקום לזלזל בפרוצדורה או "בפגמים היורדים לשורש ההליך". אין מקום להפחית כמלוא הנימה מחשיבות הביקורת של הכנסת על חקיקת הממשלה - להפך. יש מקום לפסילת חוקים שהועברו במחשכים וללא ביקורת ציבורית ראויה - אלא שחוק המס על דירה שלישית הוא האחרון שאפשר לומר עליו שהועבר במחשכים וללא ביקורת. לא הייתה עוד רפורמה אחת שנכללה בתקציב 2017-2018 שזכתה לתשומת-לב ציבורית ותקשורתית כה גדולה. לא היה עוד חוק כלכלי בשנה האחרונה שכל-כך הרבה חברי כנסת עשו עליו סיבוב וקיבלו עליו כותרות.

קשה להשתחרר מהרושם שהשיקול הזה הדריך את היועץ המשפטי של הכנסת, עו"ד איל ינון, שהתנגדותו העקרונית לחוק ההסדרים ידועה. ינון, שידע היטב כמה העיסוק במס הזה פופולרי בתקשורת, סימן אותו מראש כבעייתי במכתבי התראה ששיגר ליו"ר הכנסת וליו"ר ועדת הכספים כמה ימים לפני שהדיון הגיע לוועדה, ומיד לאחר שהחוק אושר בה.

נראה כי השופטים בבג"ץ מבינים שהכנסת מנסה להשאיר להם את מלאכת הוצאת הערמונים מהאש - ויש לקוות שהשופטים לא ישתפו איתה פעולה. ואכן, השופטת אסתר חיות נזפה בנציגי הכנסת בדיון בעתירות - "כדררתם את כל המגרש ובסוף בעטתם החוצה".

השורה התחתונה, אם יבוטל המס - ואם שר האוצר משה כחלון ימשיך להתעקש עליו - יהיה צורך לחוקק את המס מחדש, בהליך חקיקה מלא של 3 קריאות. מבחינה ציבורית זה יהיה בזבוז זמן ומשאבים מיותר, אבל לחברי הכנסת תהיה אורה ושמחה וששון ויקר.