הדרת הכלכלה

לאחר דיונים ארוכים וסבוכים בחרה "הוועדה למינוי שופטים", ארבעה שופטים חדשים לבית-המשפט העליון. אך אף אחד מהארבעה - יוסף אלרון, יעל וילנר, דוד מינץ וג'ורג' קרא - אינו מוכר כמתמחה בעניינים כלכליים. כולם מבינים שבעולם של המאה ה-21, התמצאות בענייני משפטים, כלכלה ועסקים בכלל, הבנת פעילותם של שוקי ההון, הקצאת מקורות ושימושים יעילה, הם עניין קריטי בעולם הגלובלי שבו אנו חיים.

נושאים כלכליים הפכו לציר מרכזי בחיי המשק, החברה, בדיון הציבורי, באופן הנוגע לכל אחד, הן בהשפעה על החיים האישיים, המשקיים, ואפילו על התודעה הבסיסית. זאת גם אחת הסיבות לכך שהוקם בארץ בית-משפט מיוחד לעניינים כלכליים.

לפני ההכרעה הסופית של בחירת השופטים, היה נראה ששני שופטים מצוינים, בעלי התמחות כלכלית מובהקת, המכהנים בבית-המשפט לעניינים כלכליים (בבית-המשפט המחוזי בתל-אביב) - רות רונן וחאלד כבוב - הם בעלי סיכויים ריאליים להתמנות לכהונה בבית-המשפט העליון. אך בסופה של הבוכלטריה, ההתחשבנות הקטנונית והפנקסנות הפוליטית, בניצוחה המיומן של שרת המשפטים איילת שקד, בית-המשפט העליון מוצא עצמו עם ארבעה שופטים חדשים (יותר מרבע מהרכבו), שמרנים בהשקפתם, שכולם נעדרי רקע כלכלי ממשי, לרבות בנושאי עבירות פליליות כלכליות.

תוצאה עגומה זו נזקפת לחובתם של שופטי בית-המשפט העליון עצמם. מהדיונים לקראת הבחירה עלה, כי הן הפוליטיקאים והן נציגי לשכת עורכי-הדין בוועדה (6 מתוך 9), כן תמכו במועמדותו של השופט חאלד כבוב לכהונה בבית-המשפט העליון. כך שמי שהכשיל את מינויו של כבוב, היו שופטי העליון, שלהם יש רוב חוסם למנוע מינוי, לאור העובדה שעל-מנת למנות שופט עליון, יש לקבל תמיכה של לפחות 7 חברי ועדה. הכשלת מינויו של השופט כבוב, היא טעות מקצועית ואף פוליטית זועקת.

מבחינה מקצועית, אי-מינויו של שופט - שעל מקצועיותו, הגינותו וכוחו, אין חולק, שיש לו ידע כלכלי נרחב, שבא לידי ביטוי בשנים האחרונות בפסיקות רבות בבית-המשפט הכלכלי, בשעה שבית-המשפט העליון נעדר שופטים עם התמחות כזו - הוא טעות בולטת.

חשוב לציין, כי שקילת מינויו של השופט כבוב רק תחת הטיקט של "ערבי", היא כישלון ערכי בפני עצמו, שמעיד עד כמה השיקול הפוליטי ("ערבי"/"דתי"/"מזרחי"/"אשכנזי" - "משלנו" או "משלהם") גובר על שיקולי הכישורים המקצועיים. ובפוליטיקה, מאבק בין השרה שקד לנשיאה מרים נאור, הוא "לא שווה-כוחות" - כפי שמוכיחות תוצאות ההצבעה.

ואכן, גם מבחינה פוליטית שופטי בית-המשפט העליון עשו מקח טעות: אם היו מסכימים למינויו של השופט כבוב, שזכה לתמיכת הצד הימני של המפה הפוליטית ושל השרה שקד, הייתה הוועדה מוכנה להקצות להם, "על-חשבון" הסכמה זו, מינוי אחד נוסף מתוך הארבעה. או אז יכלו שופטי העליון לקדם את מינויה של השופטת הכלכלית המעולה רות רונן, שהיא גם "אישה".

בפועל, שופטי העליון תמכו במינויו של השופט קרא, שהתמחותו היא במשפט הפלילי, והקריבו לשם כך את יכולת השפעתם בנוגע לשלושת המינויים הנוספים לעליון.

במילים פשוטות: שופטי העליון הפסידו מכל הכיוונים - גם הביאו למצב שבבית-המשפט העליון, לא יכהן בשנים הקרובות שופט עם התמחות במשפט ובכלכלה, וגם איבדו את השפעתם לגבי שלושת המינויים הנוספים.

הנחמה לציבור היא, שלאחר שבית-המשפט הכלכלי צפוי "לאבד" את השופטת דניה קרת (בעקבות פרישתה הצפויה בקיץ), הוא עדיין ייוותר עם השופטים המצטיינים והמנוסים רות רונן וחאלד כבוב, בבית-משפט בעל תפקיד מכריע לכלכלה ולמשק הישראלי.

הכותב הוא עורך-דין ומרצה לדיני ניירות-ערך במסלול האקדמי של המכללה למנהל