נישואים ממבט ראשון

בתוכנית הריאליטי החדשה, הסכנה היא בהחלט מציאותית

טבעת נישואים, חתונה חתן כלה / צלם: פוטוס טו גו
טבעת נישואים, חתונה חתן כלה / צלם: פוטוס טו גו

צופי ערוץ הלוויין yes דרמה יכלו לצפות בחודשי הקיץ בסדרת הריאליטי האמריקאית "חתונה ממבט ראשון", המפגישה אנשים זרים לדייט ראשון מתחת לחופה. הפורמט, במקורו מדנמרק, שקיבל גרסאות שונות ברחבי העולם, מתיימר לבצע ניסוי חברתי, המדמה את עולם השידוכים של העולם הישן. צוות מומחים משדך רווקים ורווקות שאינם מכירים זה את זו על בסיס ההתאמה לכאורה בנתוניהם, תכונות אופי וקורות-חיים. בני הזוג נפגשים לראשונה בטקס נישואיהם, ולאחריו הם ממשיכים לחיות ביחד כבעל ואישה במשך 6 שבועות, שבסיומם עליהם להחליט אם להמשיך את חייהם כזוג נשוי או להתגרש.

קיראו עוד ב"גלובס"


השבוע דיווח מבקר הטלוויזיה רן בוקר באתר ynet כי זכיינית ערוץ 2 קשת עובדת על העתקת הפורמט גם לטלוויזיה הישראלית, ולכן זה הזמן להתריע כי גם אם הרעיון מוצלח מבחינה שיווקית ומסחרית - מבחינה משפטית הוא לא פחות מאסון פוטנציאלי עבור המשתתפים בו.

כידוע, הנישואים במדינת ישראל אפשריים רק באמצעות בתי הדין הרבניים, למעט אם שני בני הזוג הם חסרי דת. יהודים יכולים להינשא רק דרך בית הדין הרבני, והרבנות הראשית כבר הודיעה, בצדק, כי לא תשתף פעולה עם אישור נישואים עבור תוכנית ריאליטי בטלוויזיה, שכן יש בכך זילות של מוסד הנישואים.

לו הייתה הרבנות נותנת את הסכמתה לחתן את הזוגות במסגרת התוכנית, בני הזוג היו מציבים את עצמם בסיכון כניסה למצב של עגינות, שכן בניגוד למדינות אחרות המשדרות את התוכנית, לא הרצון בהמשך הנישואים הוא התלוי ברצונם ההדדי של שני הצדדים, אלא דווקא הגירושים. כיצד יכולים מפיקי התוכנית להבטיח לאישה שתוכל להתגרש בתום 6 השבועות, אם הגבר עמו נישאה במסגרת התוכנית יסרב לתת את הגט?

על-פי הכתבה של רן בוקר, הפתרון שמצאה ההפקה לבעיה היא "להחתים את בני הזוג על ברית נישואים בנוכחות עורך דין ולערוך טקס ללא אלמנטים דתיים". לטענת גורם בהפקה, "זה יהיה הסכם לכל דבר, כמו של ידועים בציבור, והם גם לא יצטרכו להתגרש ברבנות". מדובר בטענה כל-כך שגויה מבחינה משפטית, שקשה לדעת מאיפה להתחיל.

ראשית, אין בישראל מוסד של "ברית נישואים". יש "ברית זוגיות", אך היא מיועדת לזוגות חסרי דת בלבד. כמו כן, אין הסכם שיכול לקבוע עבור בני הזוג "סטטוס" של ידועים בציבור. ההסכם האפשרי היחידי הוא למעשה הסכם ממון, שמן הסתם יקבע עיקרון של הפרדה רכושית בין המשתתפים בתוכנית, בהתחשב בעובדה שהם נכנסים לנישואים אלה בעיניים עצומות ביחס לבן הזוג, במלוא מובן המילה.

אם הצדדים ייפרדו, זה אמנם יכול להקל על המאבק הכלכלי ביניהם, אך אם יישארו נשואים במשך שנים רבות, יהיה מקום לשאול מה תוקפו של הסכם כזה, אותו ערכו בתנאים של מחסור מהותי במידע ובייעוץ משפטי אישי.

באשר לטקס, כאשר זוג יהודי מקיים טקס נישואים, גם אם אינו עומד בכל דרישות ההלכה, הוא מציב את עצמו בסיכון של "ספק קידושין", ולכן אף גורם בהפקה לא יכול להעמיד עצמו בנעלי הרבנות ולהבטיח לבני הזוג שלא יצטרכו מאוחר יותר לעבור ברבנות כדי להתגרש. כאשר שני בני הזוג יהודים, ומצהירים על כוונתם לקשור עצמם בזוגיות מחייבת בפני עדים - הרבנות עלולה לדרוש מהאישה לקבל "גט לחומרא" מהגבר כדי להסיר כל ספק של קידושין. 

במקרה הטוב, הבחורה תגלה זאת כאשר תפנה בעצמה לרבנות במטרה להינשא לאחר, במקרה הרע הדבר עלול להתגלות לאחר שכבר הביאה לעולם ילדים מאדם אחר, וכעת יהיה ספק גם בכשרותם להינשא כדת וכדין בישראל.

מאחר שהפורמט של התוכנית משודר מזה מספר שנים בארצות שונות, שאינן כפופות משפטית לבעיות הלכתיות, כבר ניתן לומר בבירור כי מבחינה סטטיסטית רוב מוחלט של הזוגות שהשתתפו בתוכנית, ו"נישאו" באמצעותה, נפרדו לאחר זמן. עבור הזוגות שישתתפו בתוכנית בישראל, לפרידה עלולות להיות השלכות חמורות מבחינה הלכתית ומשפטית, והשאלה היא האם הן שוות את הפרסום והרייטינג.

עו"ד ליהיא כהן-דמבינסקי, מנהלת פורום דיני משפחה ב"גלובס", מומחית לדיני משפחה וירושה, בעלת אתר www.divorceinfo.co.il

לכתבה הקודמתהורות רטרואקטיבית