דוקטורט במחלוקת: משרד החינוך פסל, ביה"ד לעבודה קיבל

בתי הדין לעבודה עסוקים רוב הזמן ביישוב סכסוכי עבודה שמתגלעים בין עובדים למעסיקיהם, בתביעות לפי חוק הביטוח הלאומי ובהסדרת סכסוכים קיבוציים שבין ארגוני עובדים למעסיקים, אבל לעתים נדרשים השופטים לדון ולפסוק גם בנושאים שחורגים מליבת עבודתם. כך נדרש לאחרונה בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב להכריע אם על המדינה להכיר בעבודת דוקטורט שכתבה מנהלת חטיבת ביניים באוניברסיטת אטוש לורנד שבבודפשט, בהונגריה, לצורכי שכר ופנסיה. המנהלת פנתה לבית הדין לעבודה בבקשה להכיר בדוקטורט שלה לאחר שמשרד החינוך סירב לעשות זאת, בנימוק שעבודתה כללה ציטטות ללא הפניה למקור.

המנהלת, נכנה אותה ד', עבדה כמורה וכמחנכת ושימשה בתפקידים נוספים בתחום החינוך. במשך 20 שנה היא שימשה מנהלת חטיבת ביניים, כאמור, והיא פרשה לגמלאות בסוף שנת הלימודים תשע"ב (2012).

את לימודיה לתואר השלישי בבודפשט החלה ב-2001 וסיימה ב-2004. עבודת הדוקטורט שלה עסקה ב"חשיבות החינוך החברתי בבתי הספר", בהתבסס על הגותו של לורנס קולברג (פסיכולוג יהודי-אמריקאי, מרצה באוניברסיטת שיקגו ואוניברסיטת ניו יורק, שנודע בעיקר בתיאוריית שלבי ההתפתחות המוסרית שהגה). בהמשך, הגישה ד' לאגף להערכת תארים במשרד החינוך בקשה להערכת התואר השלישי שעשתה ולהכרה בו לצורכי שכר ופנסיה. בינואר 2009 התאכזבה ד' לגלות שמשרד החינוך לא מכיר בדוקטורט שלה. במכתב שנשלח אליה מוועדת המומחים של המשרד, נכתב בין השאר: "בבדיקת העבודה התגלה מקרה של גניבה ספרותית". עוד נכתב כי "הסקירה המחקרית, ניתוח החומר ומתודולוגיית המחקר נעשו בצורה לא מאורגנת. מכלול הנימוקים הובילו אותנו למסקנה כי התואר האקדמי השלישי שבידייך אינו שקול לצורכי דירוג ושכר לתואר אקדמי מקביל ממוסד ישראלי".

ד' לא השלימה עם ההחלטה ובאמצעות עורכות הדין גילי שפר וענת לזר ממשרד בן ארי-פיש-סבן ושות' היא ערערה לבית הדין לעבודה בתל אביב. ד' טענה שעבודת הדוקטורט שלה היא אותנטית והוכנה על ידיה, וטענת ועדת המומחים של משרד החינוך שהפגם שמצאה בעבודה פוגם באותנטיות שלה היא מרחיקה לכת. היא ציינה שמדובר בחלק קטן מאוד מהעבודה, בפרק שהוקדש לסקירה ספרותית והפניה למקורות רבים. "מדובר בפגם שהינו לכל היותר פגם ברמה האקדמית של העבודה והוא אינו הופך אותה לבלתי אותנטית", טענה.

השופטת הדס יהלום, בתמיכת נציג הציבור יגאל כוחלאני ובניגוד לדעתו של נציג הציבור יעקב ענב, קיבלה את תביעתה ד' ופסקה שמשרד החינוך פעל בחוסר סבירות קיצוני. בית הדין ביטל את החלטת משרד החינוך שלא להכיר בתואר.

בפסק הדין ציינו השופטת ונציג הציבור שכבר בשנת 2010 קבע בית המשפט העליון כי דרישת משרד החינוך שלפיה בעלי תואר דוקטור מחו"ל יתייצבו בפני "ועדת המומחים" איננה חוקית מאחר שהוחלה למפרע, ובעקבות זאת ביטל משרד החינוך את כל קביעותיה של הוועדה על אי-הכרה בתוארי דוקטורט, והעניק הכרה לעשרות דוקטורים.

לגופם של דברים, כתב בית הדין לעבודה בפסק הדין כי הטענה של משרד החינוך לגניבה ספרותית נוגעת לקטעים בודדים בלבד מתוך עבודת דוקטורט המונה 107 עמודים, ומתרכזת בקטע המהווה רקע תיאורטי לעבודה. לגבי כל יתר חלקי העבודה, לא הועלו טענות כלשהן, ואין מחלוקת כי התובעת ביצעה את עבודתה בעצמה ועמלה עליה קשות.

"התובעת הציגה ראיות המלמדות על כך שהעבודה נכתבה על ידה בשקידה רבה. בכלל זאת, הוצגו נתונים סטטיסטיים אשר היוו את הבסיס לעבודה, טיוטות בכתב ידה של התובעת, בעברית ובאנגלית, וכן צילומי מסך של גיבויים מהמחשב האישי של התובעת", נכתב בפסק הדין.

בית הדין דחה את טענת משרד החינוך שלפיה השמטת הערת השוליים על ידי ד' מלמדת כביכול כי עבודתה של התובעת לא אותנטית ולא הוכנה על ידה. "מתמליל הדיון בוועדה של משרד החינוך עולה שהתובעת קיבלה את הביקורת שהופנתה אליה והודתה בחומרה שבהיעדר הפניה. התובעת לקחה על כך אחריות".

בית הדין ציין כי "לאור טענה זו של המדינה, שלפיה ניתן אישור שקילות לעובדים אחרים חרף אי-עמידה בסטנדרטים מינימליים נדרשים או רמה אקדמית נמוכה, הרי שבמקרה שבפנינו, שבו כל שנטען הוא להעתקת מספר קטעים ללא הפניה, לא הייתה הצדקה לשלול את ההכרה".

יתרה מכך, לדברי השופטת, "התובעת הוכיחה שהתקיים הליך לימודים אותנטי באוניברסיטה ידועה. התובעת הוכיחה שביצעה עבודת חקר מעמיקה וערכה עבודת דוקטורט שעמדה בדרישות האוניברסיטה שבה למדה".

דעת המיעוט: "איזה מסר משודר מפסק הדין?"

לאור העובדה שברוב המקרים נציגי הציבור בבתי הדין לעבודה מיישרים קו עם השופטים המקצועיים ומסכימים לפסיקותיהם, מעניין לציין שבמקרה זה היה נציג הציבור יעקב ענב בדעת מיעוט. ענב חלק על עמדתה של השופטת יהלום ושל נציג הציבור הנוסף וסבר כי יש לדחות את תביעתה של ד' ולא להכיר בעבודת הדוקטורט שלה לצורכי שכר ופנסיה. ענב ציין כי ד' עצמה הודתה כי העתיקה חלקים מעבודתה ועשתה זאת באופן מודע. לדבריו, "לא מצאתי איזושהי אי-סבירות קיצונית בהחלטת הוועדה. נהפוך הוא, החלטתה היא התוצאה היחידה הנראית לי במקרה של העתקה בלתי מותרת". עוד כתב ענב: "מקובל כי בחינה שבה נתפס תלמיד בהעתקה, נפסלת. באקדמיה נהוג כי העתקה בבחינה דינה הפסקת לימודיו של הסטודנט באותו מוסד. איזה מסר משודר מפסק דין שבו חרף גילוי העתקה ננקט קו של סלחנות כלפי החוטא?". עמדתו של ענב נדחתה, כאמור, על ידי דעת הרוב ותביעתה של ד' התקבלה.