יפרחו מאה מובילאיי

זה הזמן ללמוד מפורטוגל של המאה ה-15 ומהולנד של המאה ה-16

דויד בן גוריון. ששים שנה אחרי נאומו על בעלי ההון, אפשר להגיד בדיוק את ההפך / צילום: יח"צ
דויד בן גוריון. ששים שנה אחרי נאומו על בעלי ההון, אפשר להגיד בדיוק את ההפך / צילום: יח"צ

כמעט לפני 11 שנה, וורן באפט העניק תעודת בגרות בהצטיינות מיוחדת לכלכלה הישראלית הישנה. הוא שילם אז 4 מיליארד דולר תמורת 80% ממניות ישקר לבית ורטהיימר. כנראה לא היו לו סיבות להתחרט. 7 שנים אחר כך הוא רכש את שאר המניות ב-2 מיליארד דולר.

השבוע הגיע תורה של הכלכלה החדשה. קריאת ההשתאות, שנשמעה משני עבריו של אוקיאנוס אחד ולאורך חופו של אוקיאנוס שני, למשמע עסקת המכירה של מובילאיי לאינטל, אישרה כי ישראל רחוקה מאוד מן המעמד של "בוגרת". היא עדיין צומחת, ועדיין גומאת מרחקים, בקלות רגל של איילה צעירה.

קיראו עוד ב"גלובס"


יזם טכנולוגיה ישראלי שבסיסו בדרום קוריאה מספר (מחר, בגליון G, מוסף סוף השבוע של "גלובס") מה גדולה השתוקקותה של אחת הכלכלות המצליחות ביותר של זמננו להידמות לישראל. אומת ההזנק (Startup Nation) היא המופת הלא מושלם, המעורר השראה ומסעיר את הדמיון. ישראל מוכיחה שאין צורך בהתקדמות ליניארית; שבמקום לכבוש את כל המכשולים, אפשר לקפוץ מעליהם, או לעקוף אותם.

כמעט לא היה שום דבר יצירתי בין הסוסיתא, רכב הפיברגלאס והקרשים של סוף שנות ה-50, לבין טכנולוגיית המכונית-ללא-נהג של מובילאיי. האם אפשר לעבור ממטוס בוכנה אל חללית בדרך למאדים? ספק, אבל קצת פחות ספק ממה שהיה לפני שבוע.

חזון, העזה, חרדה

אינטל כמובן קיבלה עליה סיכון לא מבוטל ברכש השני בגודלו בתולדותיה. ערך השוק של מובילאיי גדול כמעט פי 30 ממכירותיה; והמכירות משתוות רק ל-1% ממחזור אינטל. מלהיטותה של אינטל לרכוש, ולשלם פרמיה של 34% (ביחס לשער הסגירה של מניית מובילאיי בסוף השבוע שעבר), נודפים ניחוחות של חזון ושל העזה, אבל גם של חרדה. היא אינה בטוחה שהיא קוראת את עלי התה של העתיד. היא זוחלת בשעה שמתחרותיה הקטנות בהרבה מדלגות במהירות.

יתר על כן, שוק הרכב האוטונומי אינו מבטיח תוצאות מיידיות לאיש. הוא מעורר עניין עצום, אבל הנחת אינטל שהיקף השוק יעמוד על 70 מיליארד דולר בתוך 15 שנה רחוקה מוודאות. בתולדות הטכנולוגיה העלית כבר פגשנו ענקים נבוכים, המשלמים שכר לימוד מופקע, כדי לקבל שיעורים בנושאים הנשגבים מבינתם.

הסוחרים ובעלי הבתים

יהיו ההסתייגויות אשר יהיו, ליצירתיותה הכלכלית של ישראל ניתנה השבוע טפיחה פנומנלית על השכם. כאשר וורן באפט הופיע בגבעות הגליל המערבי, ושקל 4 מיליארד דולר על ידי הוורטהיימרים, נזכרנו בהרצאה שנשא דויד בן גוריון 51 שנה קודם.

זה היה ב-1955. מפא"י עתה זה נחלה ניצחון ברור בבחירות לכנסת השלישית, אבל הייתה זקוקה לשותפות קואליציוניות. שותפתה העיקרית בממשלה היוצאת הייתה מפלגת הציונים הכלליים, אחת הסבתות של הליכוד. היא נחשבה למפלגת הסוחרים ובעלי הבתים. היא הפסידה כמעט את חצי כוחה בבחירות, ולא היה לה חשק מיוחד להישאר בקואליציה כשותפת זוטרה מאוד.

בן גוריון סר אל ישיבת סיעתה במצב רוח של התרסה אירונית. הוא רצה להוכיח, שאין חלופה למגזר הציבורי ולהתערבות ישירה ומסיבית של המדינה בפעילות הכלכלית.

לא ראיתי תור גדול לזה

"אני יודע שיש דעה שיש הון פרטי, שהוא יפתור את כל השאלות", אמר בן גוריון לחברי הכנסת של הציונים הכלליים. "באופן אובייקטיבי יש, בוודאי יש בבנקים באמריקה די כסף שיספיק לכל דבר בארץ ישראל, אבל אינני מאמין שבעלי הון יהודים או לא יהודים - גם יהודים וגם ציונים - עומדים בתור להביא את הונם לארץ. הסתובבתי קצת בכמה ארצות, בייחוד באמריקה, לא ראיתי תור גדול לזה.

"ואני יודע שאומרים: המשטר שלנו. אני יודע שבאמריקה אפשר לעשות עסקים טובים, לא פחות מאשר בארץ ישראל, אפילו יהיה משטר לא רק של ציונים כלליים, אלא גם של 'חירות'. איזה משטר שלא יהיה כאן - אפשר לעשות באמריקה עסקים יותר טובים, ועושים עסקים יותר טובים, ואין זה המניע היחיד.

לפעמים, כאשר אני שומע אתכם שאתם מאמינים בזה שהמניע היחיד יכול להיות רק רווחים - אין זה מניע. יש ארצות שיכולות להביא רווחים יותר גדולים. אפשרויות כאלה שישנן באמריקה - זמן רב לא יהיו כאלה בישראל. גם יש ארצות אחרות שיש משטר אחר מאשר יש פה".

זה נאום שכדאי לקרוא במלואו (http://tinyurl.com/bengurion1955), מפני שהוא מעניק הקשר היסטורי מרשים לעסקת מובילאיי. 60 שנה לאחר התרסת בן גוריון, ש"בעלי הון אינם עומדים בתור להביא את הונם לארץ", אפשר להגיד בדיוק נמרץ את ההיפך. ב-1955, התוצר המקומי הגולמי של ישראל היה שווה פחות או יותר לסכום שאינטל השקיעה השבוע בחברה ישראלית אחת ויחידה. המספרים הניתנים כאן אינם נומינליים. הם מביאים בחשבון אינפלציה דולרית מצטברת של 800% ויותר.

הננסיות הענקיות

אילו רגלינו היו עומדות באמצע המאה ה-15, למשל, ההיי-טק של ישראל הזעירה היה מופנה עכשיו לבניית אוניות מפרש משוכללות, בדרך הבלתי נמנעת ליצירת אימפריה ימית. לשם התחילו לפנות ארצות זערוריות, עם חוף ארוך, עם עורף עוין ועם אנרגיה יוצאת דופן של סקרנות ושל העזה.

חישבו נא על פורטוגל של סוף ימי הביניים, או על הולנד של תחילת העת החדשה. עם אוכלוסייה פעוטה, שהצטופפה ברצועה צרה על שפת ים, הן הפכו לגבירות אימפריאליות, עם מושבות באפריקה, בחופי הודו, בדרום מזרח אסיה וביבשת אמריקה. טכנולוגיה מתקדמת הייתה המפתח, וסיבה אחת לשקיעת פורטוגל ולעליית הולנד הייתה ריגול תעשייתי.

האופציה הפורטוגלית-הולנדית כמובן אינה קיימת. אימפריות קלאסיות חלפו מן העולם. אבל ישראל של ימי מובילאיי זקוקה לחזון לא פחות מן הננסיות הענקיות של המאות ה-15 וה-16. האנרגיה היצירתית שלה, התקדמותה הטכנולוגית והעזתה האינטלקטואלית מעניקות לה את הזכות לשאוף למעמד בינלאומי, החורג הרבה מן ההיקף הטריטוריאלי שלה.

יש לה עכשיו ההזדמנות להציב לעצמה יעדים רדיקליים סבירים בהחלט. אומת ההזנק יכולה להכפיל את ההכנסה הפרטית, לחלק משאבים, להיחלץ מן המעמד המחפיר של הארץ המפותחת בעלת שיעורי העוני הגדולים ביותר (כמעט 25% מילדיה, על פי נתוני ה-OECD).

כאשר אינטל התחילה לייצר שבבים בישראל, בשנות ה-90, גאוני החרם הערבי בלבנון מצאו תשובה פטריוטית: הם הציעו להחרים את מוצרי אינטל. הנה כי כן, אינטל לא התרשמה במיוחד. באיזו מידה החדשות האחרונות יגיעו אליהם, ואיזה רושם הן יעשו, קשה לדעת. אבל ברור בהחלט שהם זקוקים לטלטלה גדולה.

גם ישראל זקוקה לטלטלה. סדר העדיפויות העיקרי שלה אינו כרוך בשיטור של אוכלוסיות עוינות. עתיד ורוד בהיר מזומן לה אם יפרחו בה 100 מובילאיי. ההישג של השבוע אינו ממצה את הפוטנציאל. הוא רק רומז על שיעורו. הוא שובר כלים, או מה שהאמריקאים קוראים "משנה משחק".

רשימות קודמות ב-yoavkarny.com. ציוצים (באנגלית) ב-twitter.com/YoavKarny