עודפי גביית המסים - הזדמנות לתקן עיוותי מיסוי מבניים במשק

גביית המסים השנה, על-פי הדיווחים, עולה עד כה על התחזיות, וככל הנראה היקפי המס ימשיכו להיות גבוהים מהצפוי. זאת, בין היתר, עקב רכישותיהן של חברות היי-טק על-ידי חברות ומשקיעים זרים שבעטיין משולמים מסים על רווחי ההון שרשמו היזמים המקומיים והעובדים. על רקע זה התפתח דיון על השימוש הראוי בעודפי הגבייה, שככל הנראה יתמידו לאורך זמן.

חלק מקובעי המדיניות מצדדים בהרחבה של ההוצאה הציבורית או בהגדלתם של תשלומי הגמלאות לנזקקים, לנכים ולקשישים. אחרים הביעו את דעתם כי יש לנצל את העודפים להפחתת הגירעון בתקציב המדינה והחוב הלאומי. דעה אחרת היא כי רצוי להפחית בשוליים את שיעור המע"מ וכן את שיעורי מס ההכנסה ומס החברות.

אלה הם הפתרונות המסורתיים שהוצעו גם בשנים האחרונות כשנגבו עודפי מס בלתי צפויים. וכנגד, אותן הצעות, בכיוון ההפוך, הוצעו כאשר הגבייה לא עמדה ביעדים. אז הוצע להפחית בהוצאה הציבורית או בתשלומי הגמלאות, להגדיל את הגירעון ולהגדיל את שיעורי המס והמע"מ.

ככל שיוחלט על הפחתה בתחום המס, רצוי הפעם לנצל את ההזדמנות כדי לבצע שני שינויי מס מבניים שיתרמו לצמצומם של מספר עיוותים מבניים במשק: הראשון - במקום להפחית את מס החברות, יש להחיל את ההוראות הרלוונטיות לעניין הפחת המואץ, המוכר לצורך מס, על כלל הסקטור העסקי ובכך להרחיב את פעילות ההשקעה במשק. השני - במקום להפחית את המס על השכר, יש להפחית את המס על ההכנסות הפיננסיות - ריבית, דיבידנדים ורווחי הון.

בעניין השינוי הראשון: לצורך חישוב חבות המס השנתית, חברה המשקיעה בציוד ובמבנים רשאית להפחית על פני זמן את העלות של רכוש קבוע זה. אולם, ההפחתה נעשית על פני תקופה ארוכה שיכולה להגיע ל-20 שנים ואף יותר. במקרים רבים החברה יכולה להיסגר עוד בטרם הספיקה להפחית את העלות של הרכוש הקבוע. אין כמעט מחלוקת בין הכלכלנים כי הדבר פועל להפחתת ההשקעה בציוד קבוע ולמיתון שיעורי הצמיחה במשק.

עובדות אלה היו ברורות לפחות 50 שנה גם למקבלי ההחלטות בארץ, ולכן הוחלט, בדומה למדינות רבות אחרות, להנהיג "פחת מואץ", שמשמעותו היא שניתן להפחית את עלות הציוד והמבנים בצורה מואצת. למשל, במקום על פני 12 שנה ב-6 שנים או אפילו ב-4 שנים בלבד.

אלא מה? קובעי המדיניות החליטו לפני עשרות שנים שאת התיקון הנדרש הזה יש לעשות רק בענפים מוטי יצוא - בתעשייה ובתיירות, ולא בענפי משק אחרים. המדיניות הזו נמשכת עד עצם היום הזה, וכתוצאה ממנה לענפים מוטי יצוא ניתן תמריץ להשקיע ברכוש קבוע, ואילו בענפי המסחר והשירותים יש תמריץ שלא להשקיע ברכוש קבוע.

ומהי התוצאה של מדיניות זו? ענפי המסחר, השירותים והבנייה, שעיקר תוצרתם נקנה על-ידי תושבי ישראל, מפגרים ברמת הפריון ובצמיחה, המחירים הם גבוהים יחסית ובכך הם מעלים את יוקר המחיה, והשכר של העובדים בענפים אלה הוא נמוך יחסית. אם יונהג פחת מואץ גם בענפים אלה, מגמות אלה עשויות להתהפך: היקף ההשקעות יגדל, הפריון יעלה, יוקר המחיה יירד, ואף צפויה עלייה בשכר לאורך זמן.

גם לא ברור אם אובדן המס יהיה משמעותי. בשנים הראשונות ישולם מס נמוך יותר, שכן הוצאות הפחת המוכרות תעלינה, אולם בהמשך המגמה עשויה להתהפך.

למי שמוטרד מהתחזקות השקל, הנהגת פחת מואץ בענפי השירותים והמסחר עשויה אף לסייע בתחום שער החליפין, שכן חלק גדול מהציוד הוא מיובא, והדבר עשוי להגביר, באופן יחסי, את הביקוש למטבע זר. אלא שלהבדיל מרכישות המט"ח של בנק ישראל, הדולרים שיירכשו ישמשו להגדלתו של הפריון בענפים המסורתיים.

ובנושא הפחתת שיעורי המס על הנכסים הפיננסיים: בשנים האחרונות שיעור המס הסטטוטורי המוטל על השקעות פיננסיות (לא של בעלי עניין, שם השיעור הוא גבוה יותר) הוא אחיד, לרוב 25%. שיעור מס זה מוטל על דיבידנדים, על רווחי הון ריאליים, על הריבית הריאלית המשולמת על איגרות חוב, על פיקדונות וכן על רווחים במונחים דולריים - אף שמזה 15 שנה ההצמדה לדולר אינה מעניקה שום הגנה ריאלית במונחים שקליים, נהפוך הוא.

שיעורי מס אלה גבוהים יחסית בהשוואה לשיעורי המס האפקטיביים הנהוגים בארצות אחרות. אמנם בתקנות המס של מדינות רבות, שיעורי המס הנקובים לעתים אף גבוהים מאלה שבארץ, אולם מערכת הפטורים, התקרות, הניכויים, אפשרויות הקיזוז וההטבות האחרות מביאה לכך שהמס האפקטיבי בחו"ל נמוך בהרבה. דבר זה כשלעצמו הוא סיבה להפחתה של שיעורי מס אלה.

תמריץ להשקעה בדיור

מעבר לכך, ההשקעה בנכסים הפיננסים מופלית לרעה ביחס להשקעה בדיור. מי שקונה דירה להשקעה יכול לזכות בשכר דירה של מעל 50 אלף שקל לשנה, מבלי לשלם ולו שקל אחד מס. מעבר לסכום זה, שיעור המס על ההכנסות משכר דירה יעמוד על 10% בלבד. לעומת זאת, אותו משקיע שיבחר לקנות סל של מניות ישלם 25% מס, לרוב החל מהשקל הראשון שיקבל כדיבידנד.

אפליה זו דוחפת את ציבור המשקיעים לחסוך באמצעות דירות ולא בהשקעות פיננסיות. לפיכך, הפחתה בשיעור המס על ההשקעות הפיננסיות עשויה לתרום גם בחזית של מחירי הדיור. גם פה, ככל שיוסטו השקעות לניירות ערך בחו"ל, הדבר יתרום להחלשת השקל.

ההשקעות הפיננסיות מופלות לרעה גם ביחס להכנסות מפנסיה. מי שמקבל פנסיה, מעבר להטבות המפליגות האחרות בהסדרי הפנסיה, זוכה למעשה לפטור ממס כל עוד הפנסיה השנתית שלו נמוכה מ-100 אלף שקל לשנה. לעומת זאת, גמלאי שאינו זכאי לפנסיה או שהפנסיה שלו צנועה יחסית, למשל מי שתפקד כעצמאי רוב חייו והצליח לבנות תיק פיננסי, ישלם מס של 25% לערך על כלל הכנסותיו מריבית ומדיבידנדים, גם אם אלה לא תעלינה על 100 אלף שקל לשנה.

אין הצדקה כלכלית לאפליה זו. רצוי לתקן את האפליה, וזאת על-ידי השוואתם, ככל שניתן, של כללי המס לפנסיה, לשכר דירה ולהכנסות הפיננסיות.

לשם כך ניתן לקבוע סף הכנסות שלא מיגיעה אישית, למשל 50 אלף שקל לשנה, שמתחתיו לא משלמים מס, ולא משנה אם מקור ההכנסה הוא פנסיה, שכר דירה או דיבידנד. מעליו צריכה להיות מדרגת ביניים, למשל כזו שבה משלמים מס של 10%, וגם כאן לא משנה מהו המקור ההכנסה; ואילו המדרגה הגבוהה ביותר צריכה לעמוד לא על 25% אלא על 20% בלבד.

יהיו שיטענו כי הצעה כזו תחייב דיווח שנתי למס של אוכלוסיות רבות שלא דיווחו עד כה. רצוי להקים צוות עבודה כדי להביא לכך שרשויות המס תוכלנה להתגבר על הקשיים שיתעוררו, שכן מבחינה כלכלית לא נכון להמשיך במצב הקיים.