המנוע ברכישת מובילאיי

מה למעשה רוכשת אינטל, ועד כמה העסקה הזו חשובה לה?

אינטל / צילום: בלומברג
אינטל / צילום: בלומברג

בשבוע שעבר דווח על העסקה הגדולה ביותר במשק הישראלי - רכישת מובילאיי בידי ענקית השבבים אינטל בתמורה לכ-15 מיליארד דולר (14.7 מיליארד עד 15.3 מיליארד דולר). מדובר בפרמיה של מעל 30% על מחיר השוק, ובהתאמה זינקה מניית מובילאיי בוול סטריט (עדיין קיים דיסקאונט צפוי של כמה אחוזים ביחס למחיר העסקה - שאחרי הכול היא טרם נסגרה סופית).

מובילאיי היא מובילה עולמית בתחום הפיתוח והייצור של מערכות נהיגה אוטונומיות, ובמילים פשוטות - היא נמצאת בחזית של "הרכב העתידי", האוטונומי. אינטל עצמה נמצאת כבר בתחום הזה, אבל כדי להוביל היא הייתה צריכה את מובילאיי, ועם הרכישה, כך מסרו מהחברה, תהפוך אינטל לספקית טכנולוגיה מובילה בשוק הצומח של רכבים אוטונומיים. אינטל מעריכה את פוטנציאל השוק של מערכות הרכב, המידע והשירותים ב-70 מיליארד דולר עד לשנת 2030.

הפעילות הזו של אינטל תישאר בישראל, וצפוי כי היא תגדל במאות רבות של עובדים (אפילו אלפים). אינטל בעצם מהמרת על התחום הזה: רכישה בסכום של 15 מיליארד דולר - ועוד במזומן - היא לא עניין של מה בכך. רק כדי להמחיש את הפרופורציות - השווי של אינטל הענקית בוול סטריט עומד על כ-165 מיליארד דולר, המזומנים וההשקעות לזמן קצר מסתכמים בכ-17 מיליארד דולר, החובות הפיננסיים (לזמן קצר וארוך) בכ-25 מיליארד דולר וההון של החברה מסתכם ב-66 מיליארד דולר.

המספרים הגדולים של אינטל אמנם מעידים כי מדובר בחברה שהיא ליגה בפני עצמה, אבל הם גם מלמדים על החשיבות שהחברה מייחסת לתחום הרכב האוטונומי ולרכישת מובילאיי - אינטל מוכנה לשלם קרוב ל-10% מהשווי שלה על חברה שמבחינת היקפים כספיים (מכירות, רווחים וכדומה) רחוקה מאוד מהמספרים שלה. אינטל מוכנה "כאילו" לשלם כמעט את כל המזומנים וההשקעות לטווח קצר (או לקחת חוב פיננסי גדול מאוד) כדי לרכוש את מובילאיי. זה צעד לא טריוויאלי, וגם וול סטריט (לפחות בינתיים) לא ממש מתלהבת - אינטל  ירדה עם ההודעה על העסקה ב-2%.

אינטל היא מעצמה שמוכרת ב-60 מיליארד דולר בשנה ומרוויחה (Non Gaap) קרוב ל-10 מיליארד דולר (ויותר). מובילאיי מכרה בשנת 2016 ב-360 מיליון דולר, שזה 0.5% בערך ממכירות אינטל, והרוויחה כ-180 מיליון דולר (Non Gaap) - שהם כ-2% מהרווחים של אינטל. כלומר, בהסתכלות על תוצאות העבר, מדובר בהשקעה כספית אדירה ביחס לביצועים. אבל התוצאות הן לא העניין - אינטל קונה כמובן פוטנציאל ולא את תוצאות העבר, ועל זה היא מוכנה לשלם הרבה מאוד כסף.

קיראו עוד ב"גלובס"


איך רושמים פוטנציאל בדוחות

הרכישה הזו (אם וכאשר תושלם) תירשם בדוחות הכספיים של אינטל באופן הבא: יצאו מזומנים בסך של 15 מיליארד דולר ויכנסו הנכסים והחובות של מובילאיי, שצריכים להסתכם בנטו של 15 מיליארד דולר. הרכישה הזו, ורכישות בכלל, אינן משפיעות על ההון העצמי של הרוכשת. אינטל לא מקבלת הזרמת הון מהרכישה, היא פשוט מגדילה את הנכסים ואת החובות בסכום זהה.

לפני שנתייחס למספרים של העסקה, נמחיש בדוגמה - אם חברה רוכשת בתמורה ל-2 מיליון דולר חברה אחרת שיש לה רק קרקע בערך של 2 מיליון דולר, אז בחברה הרוכשת "יצאו" 2 מיליון דולר מהמאזן, ונכנסה חברה בת (שמאחדים את הסעיפים שלה באופן מלא בדוחות) אשר לה קרקע ב-2 מיליון דולר - כלומר מול יציאת המזומנים נכנסה קרקע באותו ערך - משמע ההון העצמי, שהוא נטו של נכסים בניכוי התחייבויות, לא השתנה.

העסקה לרכישת מובילאיי היא כמובן שונה מהדוגמה הפשוטה הזו, שכן לחברה יש נכסים רבים והתחייבויות רבות. המאזן של מובילאיי נראה בתמצית כך (סעיפים עיקריים): מזומנים וניירות ערך בסך של כ-630 מיליון דולר; לקוחות (אשראי ללקוחות) בסך 43 מיליון דולר; מלאי - 57 מיליון דולר; ובצד ההתחייבויות - ספקים בסך 43 מיליון דולר והון עצמי קרוב ל-700 מיליון דולר.

עם השלמת הרכישה, אינטל תידרש לקבל הערכה מגורם חיצוני שמייחסת את הסכום ששולם בגין מובילאיי לנכסים וההתחייבויות שלה. ולמה הכוונה? היועץ/מעריך אמור לעשות אלוקציה של הסכום לנכסים שונים - בשלב הראשון הוא יבדוק אם קיימים נכסים מוחשיים (קרקע, ציוד וכו') שערכם שונה מהספרים (וזה נכון גם לגבי סעיפים כמו לקוחות, מלאי ועוד); בשלב השני הוא יעריך את הנכסים הלא מוחשיים של החברה - פטנטים, מותג, לקוחות, הסכמים עתידיים ועוד; ובשלב השלישי הוא ייחס את היתרה שנותרה למוניטין. הנכסים הלא מוחשיים והמוניטין אינם מופיעים במאזן של מובילאיי, הם מעבר למאזן - הם בעצם הנכסים החבויים שבעטיים מוכנה אינטל לשלם תוספת מעבר להון.

אפשר גם להתייחס לזה כך: 15 מיליארד דולר משולמים לחברה עם הון של 700 מיליון דולר, כלומר יש כאן תמורה מעבר להון של 14.3 מיליארד דולר שצריך לייחס אותה. בפועל, השיטה להקצאת הסכום היא בחינת התשלום נטו, ואחר כך ההקצאה.

בשלב הראשוני של ההקצאה יש לנטרל את המזומנים (וההשקעות לטווח קצר) - אינטל הרי משלמת 15 מיליארד דולר במזומן, ומיד מקבלת את המזומנים בקופה של מובילאיי שמסתכמים (נעגל לצורך ההדגמה) ב-600 מיליון דולר. כלומר, היא בעצם משלמת מזומנים בסך של 14.4 מיליארד דולר, ואת זה יש להקצות לשאר הסעיפים.

אלא שברור כבר במבט ראשון שאין במאזן החשבונאי נכס שיכול להיות שווה ערך או קרוב לסכום שמשולם. 14.4 מיליארד דולר לא יכולים להיות מוסברים כמובן בסעיף הלקוחות והמלאי שרשומים בעשרות מיליוני דולרים; וגם ברכוש הקבוע אין הפתעות (שאצל מובילאיי, אגב, הוא בסך של 18 מיליון דולר בלבד).

ומכאן, שכמעט כל הסכום הזה מיוחס לנכסים לא מוחשיים ולמוניטין. אלה מבטאים בעצם את הרווחים העתידיים, ואינטל משלמת את הסכום שהיא משלמת מתוך ציפייה שהפעילות הזו תניב לה רווחים בעתיד. במילים אחרות - הסכום הזה הוא עבור הפוטנציאל, או אם תרצו - אינטל קונה פוטנציאל.

■ הכותב הוא מרצה לחשבונאות, ניתוח דוחות כספיים והערכות שווי, ויועץ בתחומים אלה. בכל מקרה, אין לראות בכתבות אלה משום עצה ו/או המלצה לרכישה או למכירה של ני"ע. כל הפועל בהסתמך על המאמר ו/או על תוכנו, אחראי באופן בלעדי לכל נזק ו/או הפסד שייגרם לו. 

על מה מוכנה אינטל לשלם קורב ל-10% מהשווי שלה
 על מה מוכנה אינטל לשלם קורב ל-10% מהשווי שלה

לכתבה הקודמתהלקוחות לוקחים את הזמן