מחיר השפיות

פייק-ראיון, האמון היורד בתקשורת ומדוע יש להגביל שכר במגזר הציבורי

בנימין ושרה נתניהו / צילום: מוטי קמחי-ynet
בנימין ושרה נתניהו / צילום: מוטי קמחי-ynet

פייק ניוז ואמון הציבור בתקשורת

לפני התחדשות הקרבות על תאגיד השידור, לפני שנחשפנו לעובדות האלטרנטיביות במשפט הדיבה נתניהו-סרנה ולפני ששודר הפייק-ראיון של הגברת נתניהו בערוץ 20 - נערך סקר על יחס הציבור לתקשורת, לקראת כנס DIGIT לעיתונות דיגיטלית שיערוך בסוף החודש בית הספר לתקשורת במרכז הבינתחומי.

קיראו עוד ב"גלובס"


הממצאים העיקריים: רק 37% סבורים שהסיקור התקשורתי מייצג בצורה נאמנה את הנעשה בישראל. 58% סבורים שהתמונה התקשורתית שלילית יותר מהמציאות הישראלית ורק 5% סבורים שהסיקור התקשורתי מציג את המציאות באור חיובי יותר מכפי שהיא (האחוזים אינם כוללים את מי שהשיבו "אין לי דיעה"). 71% אמרו שהתקשורת משפיעה לרעה על מצב הרוח שלהם ו-55% הסכימו עם האמירה "התקשורת בכוונה איננה מסקרת אירועים חיוביים ואירועים אופטימיים המתרחשים בישראל". זהו, אם תרצו, מאגר הדלק שמזין את הקמפיין של הזוג נתניהו.

"התקשורת היא המקום היחיד שבו לא תשמעו על ההישגים", אמר נתניהו אמש, "בתקשורת תשמעו שהכול רע במדינה, הכול בהתרסקות", ורוב הציבור מאמין. עיתונאים יגידו שתפקיד התקשורת להצביע על השלילי והבעייתי, אבל העובדה היא שאמון הציבור בתקשורת צונח: מ-33.5% ב-2015 ל-24% ב-2016, לפי מדד הדמוקרטיה הישראלית של המכון הישראלי לדמוקרטיה שפורסם לפני כ-3 חודשים.

העיתונאים יתנחמו בכך שרק 13% מהציבור סבורים ש"כל העיתונאים אינם רציניים ומקצועיים". 45% סבורים ש"כל העיתונאים מקצועיים ורציניים באותה המידה" והיתר מייחסים אמינות ומקצועיות לקבוצות מסוימות של עיתונאים (בדגש על עיתונאי החדשות בטלוויזיה). ספק רב אם אלה היו התוצאות אילו הסקר היה נערך בקרב עיתונאים.

רבע מהשכירים בעלי השכר הגבוה -במגזר הציבורי

דוח השכר במגזר הציבורי פורסם השבוע. מרצה אחד למשפטים מבר אילן שקיבל מענק חד-פעמי גנב את כל הכותרות. אבל מאחורי שיאן השכר השתרכה רשימה של 17,640 שמות על פני 421 עמודים. כולם עובדי ציבור, משרדי ממשלה, חברות וגופים ממשלתיים. כולם משתכרים יותר מ-35 אלף שקל בחודש. מדובר ב-22.4%, כמעט רבע, מקבוצת בעלי השכר הגבוה הזה בכל המשק. השיאנים נלקחו מתוך קבוצה של כ-300 אלף איש. 10% מכלל השכירים בישראל. זהו הסיפור האמיתי של דוח השכר, לא המקרה הפרטי של פרופסור אחד למשפטים, שערורייתי ככל שיהיה.

"מיציתי. עריכת דין היא מקצוע תובעני הדורש התמסרות טוטאלית", הסביר השבוע עו"ד רמי בר-נתן את החלטתו לפרוש מראשות ארדינסט-בן-נתן-טולידאנו, ממשרדי עורכי הדין המובילים בארץ. חצי שנה לפניו הודיעה עו"ד מאיה ליקוורניק על פרישה מהקריירה התובענית. שניהם ויתרו על שכר אסטרונומי, השפעה, יוקרה וכיבודים לטובת חיים שפויים ומאוזנים יותר. רבים מאוד במגזר העסקי עובדים לא פחות קשה מבר-נתן וליקוורניק, משלמים מחירים אישיים וממשיכים כי אין להם ברירה. העבודה בסקטור העסקי נעשית תובענית יותר, התחרות אכזרית יותר, אבל השכר המשולם ל-99% מהשכירים אינו מאפשר להם לפרוש.

הסיקור התקשורתי של המגזר הציבורי מתמקד בנתוני שכר אסטרונומיים, באי-יעילות, בחוסר הקשר בין תגמול לאיכות השירות, בהתנהלות הכוחנית ולעתים סחטנית של ועדי העובדים. אבל עבודה במגזר הציבורי היא האלטרנטיבה השפויה היחידה לטירוף הגובר של החיים בסקטור הפרטי. המגזר הציבורי הוא מקום העבודה היחיד שיכול להבטיח איזון סביר בין דרישות העבודה לצורכי החיים האחרים - גידול ילדים, תחביבים, לימודים מתקדמים או פעילות התנדבותית. ודאות תעסוקתית מבטיחה שקט נפשי ומאפשרת לתכנן את החיים קדימה, לקבל משכנתא בתנאים נוחים, לצבור הון מינימלי לעת פרישה ולהבטיח שיישאר משהו לילדים.

פערי השכר במגזר הציבורי קטנים יותר ובני מיעוטים זוכים ליחס שוויוני ולהזדמנויות תעסוקתיות בתפקידים שחסומים בפניהם בסקטור הפרטי. מאות אלפי המועסקים במגזר הציבורי, רובם נשים, הם חוליה מרכזית במעמד הביניים, בעמוד השדרה של החברה הישראלית.

לביטחון ולזכויות שמציע המגזר הציבורי אין תחליף אבל צריך להיות מחיר. מי שבוחר בקריירה ציבורית צריך להסתפק בשכר סביר ולוותר על ציפיות להתעשרות. יש מקום לקבוע תקרת שכר, כמו זו שנכפתה על בכירי המערכת הפיננסית. אין שום הצדקה לכך ש-17 אלף פקידים ועובדי ציבור אחרים יביאו הביתה בסוף החודש יותר מ-35 אלף שקל.

amiram-b@globes.co.il

לכתבה הקודמתהכסף כבר לא מדבר