הסבלנות האסטרטגית פקעה

סין מבקשת קור-רוח, אבל ארה"ב חובטת על השולחן

מזכיר המדינה, טילרסון, שר האוצר, מנוצ’ין / צילומים: רויטרס
מזכיר המדינה, טילרסון, שר האוצר, מנוצ’ין / צילומים: רויטרס

תהיה הדעה על נשיאותו של דונלד טראמפ אשר תהיה, מתמעט הספק שיחסי ארה"ב עם בעלי בריתה בכל העולם נמצאים במשבר. האם זה משבר אמון בלבד, או משבר של תוכן ושל מהות? קשה להגיד. 4 השנים של טראמפ בקושי התחילו.

ואף על פי שבקושי התחילו, כמות פנומנלית של רעש מתנגנת ברקע. יום אחר יום בוקעות הצהרות מפי הנשיא ומפי דובריו, המטלטלות את אמות הסיפים, מדהימות את שומעיהן ומסיחות את הדעת. זה קורה בענייני פנים, אבל כמובן גם בענייני חוץ; וזה קורה בייחוד בענייני פנים הכרוכים בענייני חוץ.

הסתבכותו של הנשיא בפרשת הקשרים המשוערים בין מטה הבחירות שלו לבין רוסיה נראית עכשיו כמעט בלתי ניתנת להתרה. כל אימת שהיא מתרחקת במקצת מתשומת הלב הציבורית, הנשיא ואנשיו יוצאים מגדרם להחזיר אותה אל המרכז.

שיתנצל

שבועיים מלאו אתמול להאשמה שברק אובמה הורה אישית על ציתות לשיחות הטלפון של טראמפ במרוצת מסע הבחירות. חוץ מדובר הבית הלבן, איש אינו מוכן להגן על ההאשמה הזו. בסוף השבוע שעבר, ציר קונגרס רפובליקאי ימני מאוד, תומך מובהק של טראמפ, קרא לנשיא להתנצל לפני קודמו. מנהיגי המפלגה בקונגרס, כולל יושבי הראש של ועדות הביון בבית הנבחרים ובסנאט, אומרים שאין להאשמה על מה שתסמוך.

במקום לצנן את הלהבה ולעבור לעמוד הבא, דובר הבית הלבן החליט להסב את תשומת לבה של העתונות לטענה שנשמעה ברשת פוקס ניוז, שאובמה השתמש בביון הבריטי כדי לצותת לטראמפ.

הבריטים היו קרובים לאבד את קור-רוחם למשמע הדברים. שגרירם בוושינגטון טילפן אל דובר הבית הלבן, והוכיח אותו על פניו. היועץ לביטחון לאומי של ממשלת בריטניה טילפן אל עמיתו בבית הלבן להתלונן. הבריטים הודיעו אחר כך, שקיבלו הבטחה, כי הטענות האלה לא יחזרו ויישמעו.

לא יצאו אלא שעות אחדות, והנשיא אירח את הקנצלרית של גרמניה בלשכה הסגלגלה. במסיבת העיתונאים המשותפת הוא נשאל על הרוגז הבריטי. הוא היתמם. מה הם רוצים ממנו, הוא לא סמך את ידיו על הטענה בפוקס ניוז, אלא רק ציטט אותה. אם הם רוצים להתלונן, שיתלוננו לפוקס ניוז.

אינו בהכרח רלוונטי

חומרתו של העניין הזה אינה נוגעת ליחסים העכורים בין נשיא ארה"ב לבין קודמו. הם נעכרו זה כבר. חומרתו נוגעת לאי האמון הגלוי של הנשיא בקהילת המודיעין - זו שלו, בארה"ב, וזו של בריטניה, שותפת הדוקה וקרובה של ארה"ב.

חוסר היכולת של הנשיא להפריד בין צרכיו הפוליטיים מבית לבין יחסי החוץ הוא אולי חסר תקדים. מסורת רבת שנים בארה"ב היא, שהפוליטיקה הפנימית "מסתיימת בקו המים", זאת אומרת בגבול. מעבר לגבול, האמריקאים נוהגים להתחלק בהסכמה לאומית רחבה על מטרות ועל אמצעים.

לאחרונה ספגה ההסכמה הזו מהלומה נוספת. שר האוצר של טראמפ, סטיבן מנושין, הכשיל פגישה של שרי ה-20-G בבאדן-באדן, גרמניה. השרים נפגשים תקופתית, והם רגילים לסכם את פגישותיהם בהצהרת עקרונות, הכוללת תמיכה בסחר חופשי והתנגדות לחומות מכס. לא הפעם. הניסוח הזה, אמר מנושין, "אינו בהכרח רלוונטי מנקודת המבט שלי".

רעד קל של צינה חלף בגוום של הנוכחים. הם יכלו לצפות, או לפחות לנחש מה מזומן להם. הנשיא טראמפ אינו מחמיץ הזדמנויות לדבר בגנות סחר חופשי, ומטעים עד כמה מנוי וגמור אתו להחזיר יצרנים אמריקאיים הביתה ולמנוע זרים מ"להציף" את השוק האמריקאי. אבל לא הרי ציוציו הפוליטיים של הנשיא כהרי התנהגותם של שליחיו בפורומים בינלאומיים.

בשנה ה-21

מזכיר המדינה שלו, רקס טילרסון, העלה סוף סוף פרופיל בימים האחרונים לאחר דממת אלחוט מתארכת. טילרסון יצא לצפון מזרח אסיה, לדבר בעיקר על צפון קוריאה. מפיו בקעו מלים חמורות. "הסבלנות האסטרטגית של ארה"ב פקעה", הוא הודיע. הדיפלומטיה של 20 השנה האחרונות נכשלה, ומעתה ואילך "הכול מונח על השולחן", כולל פעולה צבאית נגד המשטר הקומוניסטי המבודד, החמוש מכף רגל כימיקלית ועד ראש גרעיני.

"הכישלון של 20 השנה" נמדד כמובן על פי השנה ה-21 - אם כי 20 שנה ללא מלחמה, הן כשלעצמן, אינן מייצגות רק כישלון. דור שלם נולד וגדל במרוצתן. אבל אם אמנם צפון קוריאה מתכוננת למלחמה גרעינית, כפי שסבורים הרבה משקיפים, אולי אין לארה"ב ברירה אלא לצאת לפעולת מנע.

סין, הפטרונית העיקרית של צפון קוריאה, קוראת לאמריקאים לגלות קור-רוח. עצותיה היו מתקבלות במידה גדולה יותר של רצינות, אילו גילתה נכונות להשתמש בהשפעתה הנתונה על המשטר בפיונגיאנג. 70% מסחר החוץ של צפון קוריאה מגיעים אל סין או ממנה. וושינגטון מאיימת להעניש חברות ובנקים בסין, המוסיפים לעשות עסקים עם צפון קוריאה.

מאמר לא חתום בעיתון הסיני "גלובל טיימס", כלי תעמולה קולני וקיצוני של המשטר בבייג"ין, הכריז ביום ו' ש"ארה"ב מתיזה מים עכורים על סין". סין עצמה מאיימת "להעניש בחומרה" דווקא את דרום קוריאה, המוכנה לארח מערכת טילים-נגד-טילים של ארה"ב. היא מוכנה גם לאכוף עיצומים שיפגעו בתוכנית הגרעין הצפון קוריאנית, אבל היא מסרבת להעניש "צפון קוריאנים פשוטים".

ובכלל, מזכיר בעל המאמר ב"גלובל טיימס", ההיסטוריה מראה כי סנקציות לעולם אינן מפילות משטרים, אז בשביל מה לטרוח.

כתב הסתרים

הנשיא מכביר תלונות על התנהגותה של סין כמעט בכל עניין שהוא. היא אינה חדלה לסדר את ארה"ב בראש ובראשונה בסחר. את כניסתה של סין לארגון הסחר העולמי, לפני 15 שנה, הוא חושב לטעות היסטורית. ממנה ואילך התחילה יציאה סיטונית של קווי ייצור מן המערב התיכון של ארה"ב אל הדלתא של נהר הפנינה בסין.

רעש הרקע שממשל טראמפ מסגל לעצמו אינו יכול להיות מקרי. עקיבותו, תכיפותו וקולניותו מצביעות על מהלך שיטתי. השאלה היא מה הגיונה של השיטה. האם היא תצליח להניב ויתורים מצד שותפי סחר ויריבים? האם היא תעמיד בעלי ברית במקומם הראוי? ומה בעצם מקומם הראוי?

בזמן מערכת הבחירות שלו, טראמפ הטעים את כוונתו לחזור ולהפתיע. בהבטחה הזו הוא עומד בהצלחה מיוחדת. אבל הפתעה אינה יכולה להיות מטרה.

על סף החודש השלישי של נשיאותו, דונלד טראמפ צריך פענוח. כל כך הרבה ממה שהוא עושה כתוב בכתב סתרים.

רשימות קודמות ב-yoavkarny.com. ציוצים (באנגלית) ב-twitter.com/YoavKarny