לא הדחליל של שרה

במקום להיאבק בנתניהו בנושאים הקיומיים של ישראל, אנו עוסקים ב"זוטי דברים"

בנימין ושרה נתניהו / צילום: מוטי קמחי-ynet
בנימין ושרה נתניהו / צילום: מוטי קמחי-ynet

אני מעיד על עצמי שמבחינה פוליטית אני נמנה עם מרכז-שמאל גאה. מעולם לא הצבעתי לליכוד, ומעולם לא תמכתי בדרכם הפוליטית, במיוחד בתחום המדיני. האמת ניתנת להיאמר, שהפערים בתחום הכלכלי-חברתי בין הימין, למרכז ולשמאל הם שוליים, עד שקשה להבחין ביניהם.

הפער התהומי האמיתי הוא בין הבית היהודי, הליכוד ואולי גם הרשימה המשותפת, שדוגלים במדינה אחת לשני עמים תוך חיסולו של החלום הציוני - ובין יתר הסיעות בכנסת שדוגלות, ובצדק רב, בהיפרדות מהעם הפלסטיני על-ידי כינונן של שתי מדינות עצמאיות לשני עמים - העם היהודי והעם הפלסטיני.

צפו: נתניהו רוצה בחירות? נסוג מהסיכום ודורש לסגור התאגיד

...

כפי שהתבטאתי בעבר, אם הייתי יו"ר הרשות הפלסטינית, אבו מאזן, ואם הייתי חפץ "לשכנע" את הסיעות הימניות בכנסת, הייתי מצהיר קבל עם ועדה: "אין לנו עניין בכינונה של מדינה פלסטינית עצמאית, אינכם יכולים לכפות עלינו לכונן אותה, תתנחלו בכל רחבי יהודה ושומרון, לא תהא אינתיפאדה, לא רוצים אזרחות או תושבות ישראלית, אנו רק מקווים שישראל תדאג לפרנסה, לבריאות ולביטחון האישי שלנו, ולהתראות בעוד 15 שנים"!

וכיצד דברים אלה מתקשרים עם שרה וביבי, או נכון יותר עם ראש הממשלה בנימין נתניהו ורעייתו שרה? ובכן, כשמאלן, אני סבור שמתעללים בשניהם. מאות מאמרים, שידורים ופוסטים הוקדשו ומוקדשים ליחסים בין בני הזוג ולהשפעות השליליות שיש כביכול לשרה על ביבי, עד כדי הפיכתו לעושה דברה, משל הייתה ראשת הממשלה הנבחרת.

מטבע הדברים, לכל אישה יש השפעה חיובית או שלילית על בעלה, ומבחינה זו אני מניח ששרה, שהיא אישה דעתנית, אינה חריגה. אולם מכאן ועד להפיכתו של נתניהו לדחליל שלה - הדרך עוד ארוכה.

קיראו עוד ב"גלובס"


במקום להיאבק בליכוד ובעומדים בראשו בנושאים הקיומיים האמיתיים של ישראל - עזה, יהודה ושומרון, הגולן, איראן, סוריה, לבנון, טילים, שלום או מלחמה, סיפוח או היפרדות, גניזת החלום הציוני או הנצחתו לעד - אנו עוסקים מדי יום ב"זוטי דברים" - איסוף בקבוקים, העתקת שולחן לבית בקיסריה, האם ביבי יצא או הוצא מהמכונית הממוגנת; ועתה הגענו לשיא: לומר "לא" (או "כן") לתאגיד השידור הציבורי, תוך חיסולה של רשות השידור; ועל כך עם ישראל ילך לבחירות כלליות מוקדמות.

בהיעדר הסדר מוסכם בין ראש הממשלה לשר האוצר משה כחלון, אני סבור כי על הממשלה למנות ועדה ציבורית בראשותו של שופט בית המשפט העליון (בדימוס), שתמליץ בתוך 3 חודשים מהו המתווה הנכון - תאגיד או שיקום של רשות השידור - תוך מזעור הפגיעה בעובדים ובקופת הציבור; ובכלל זאת, כיצד ימומש עקרון השליטה הציבורית. ועד אז התאגיד לא יעלה לאוויר.

פרשנים מלומדים סבורים כי העילה האמיתית לעריכת בחירות מוקדמות נעוצה בחקירות המתמשכות, בין היתר, בעניין הסיגרים והשמפניות. אני חולק עליהם, שכן הבחירות (בין שנתניהו יכהן שוב כראש הממשלה ובין שלאו) רק ידחו אותן (וגם זה בספק), אבל לא ימנעו את השלמת החקירות ואת החלטת היועץ המשפטי לממשלה אם יש או אין תשתית ראייתית מוצקה להעמדה לדין פלילי; וזאת, נוכח חזקת החפות המהווה עיקרון-על חוקתי במחוזותינו.

אם דעתי תישמע, יש לשכנע את בנימין נתניהו לבצע מהפך היסטורי: לכונן ממשלת אחדות לאומית רחבה, גם במחיר של פרישה של סיעה זו או אחרת מהקואליציה, וללכת על הסדר אזורי תוך ייסודה בשלבים של מדינה פלסטינית מפורזת. ועל-מנת שהדברים יהא ברורים: אני סבור כי בלי סיעות הימין אין למרכז ולשמאל, גם אם ינצחו בבחירות, סיכוי כלשהו לבצע את המהפך.

ולסיום: אם נתניהו יבצע את המהפך בראשותו, הוא לא רק ייכנס לספרי ההיסטוריה ולדברי הימים של העם היהודי במולדתו, אלא מבחינתי הוא יהא גם זכאי לעד לסיגרים ולבקבוקי שמפניה מתקציב המדינה.

■ הכותב הוא עורך דין.