אמנות האין-עסקה

אלה היו 24 שעות קשות מנשוא בשביל נשיא ארה"ב. אות קין הוטבע על מצחו. דבקו בו המלים האיומות ביותר בלקסיקון שלו. הוא הוכרז ל"מפסיד" (loser). הוא "הובס". הוא "בלע גלולה מרה". עיתונים מקליפורניה ועד מסצ'וסטס הכריזו: "אין עסקה" (No Deal).

עיתון אחד במדינת ניו-יורק יצק קורט של מלח על פצעי הנשיא, בכותרת שסרקזם זלג מכל אותיותיה: "אמנות האין-עסקה" (The Art of No Deal), משחק מלים על "אמנות העסקה", שמו של רב המכר שדונלד טראמפ חתם עליו את שמו בדיוק לפני 30 שנה (הכותב האמתי היה עיתונאי ששמו טוני שוורץ. הספר עמד בראש רשימת רבי המכר של ה"ניו-יורק טיימס" במשך 13 שבועות, ונשאר ברשימה 48 שבועות. הוא מילא תפקיד מרכזי ביצירת המותג של טראמפ).

"תבוסה מהממת", הכריז ה"בוסטון גלוב" הליברלי, העוין את טראמפ. "חובש!", הכריזה הכותרת ב"בוסטון הרלד", שמרני ונוטה אהדה לטראמפ. "פיאסקו!", הכריז ה"דיילי ניוז" האנטי-טראמפי של ניו-יורק. "יש כאן רופא?", שאל "ניו-יורק פוסט" הפרו-טראמפי. עיתון בווירג'יניה פשוט מרח את המלה "מת" (Dead), באותיות אדומות, בראש עמודו הראשון, לצד עקומה של תרשים לב.

תוכנית נפלאה

הם לא הגזימו, אלא במקצת - במטאפורות הרפואיות. הסיבה לאנטי-מסיבה הייתה כישלון מאמציו של הנשיא "לבטל ולהחליף" את רפורמת הבריאות שהנהיג קודמו, החודש לפני 7 שנים.

הרפורמה ההיא, שנואת נפשו של הימין האמריקאי, קיבלה עד מהרה את הכינוי "הביטוח של אובמה" (ObamaCare). ביטולה עמד בראש רשימת ההבטחות של הימין האמריקאי מני אז. עוד בבחירות של 2012, הטוענים הרפובליקאיים לנשיאות התחרו ביניהם מי יזדרז יותר בחתימת חוק הביטול ("ביום הראשון של נשיאותי"; "מיד לאחר שאשא את נאום ההשבעה"; "עוד לפני הנאום, מיד לאחר שבועת האמונים לחוקה").

טראמפ עצמו חזר והבטיח לקבור את 'ביטוח אובמה' מיד לאחר שיהרוג אותו, או אפילו לפני. הוא הכריז שהביטוח הוא "אסון", והבטיח להמיר אותו ב"תוכנית נפלאה" שתספק ביטוח לכל אמריקאי, בעלות קטנה בהרבה. היה ברור בהחלט שזו תהיה יוזמת החקיקה הראשונה של נשיאותו.

היה גם ברור שהיא לא תהיה יוזמתו, הוא רק יידרש לחתום עליה. על תהליך החקיקה נועד לנצח יושב ראש בית הנבחרים פול ריאן, הרפובליקאי רב הכוח ביותר בקונגרס (בניגוד לכנסת, או לפרלמנט הבריטי, יושב הראש בשיטה האמריקאית הוא זה המנהל את בית הנבחרים וקובע באופן בלבדי את סדר יומו).

אבל מה שנועד להיות שווה ערך לנעיצת סכין בחמאה, התפתח למאבק רעיוני מכאיב בתוך המפלגה הרפובליקאית. אף כי יש לה רוב ניכר בבית הנבחרים, 241 מתוך 435, עשירית ויותר של הצירים הרפובליקאיים (33 לפי מניין אחרון) סירבו לתמוך בחוק ש"יבטל ויחליף" את ביטוח אובמה. 15 מהם עשו כן מפני שהתחליף לא היה רדיקלי מספיק, 10 עשו כן מפני שהוא היה רדיקלי מדי, ו-8 עשו כן מטעמים אחרים.

כל כך מסובך

פול ריאן, תלמיד חכם של פוליטיקה, עמוס ידע בענייני מדיניות, מלוטש, צעיר ונאה, לא הצליח למצוא רוב. מלכתחילה לא נעשה ניסיון רציני למצוא שותפים בסיעת המיעוט הדמוקרטית. הרפובליקאים נהגו בדיוק כפי שהדמוקרטים נהגו ב-2009. אז היה להם רוב גדול בשני בתי הקונגרס, והם ויתרו אפילו על מראית עין של הסכמה דו-מפלגתית באימוץ ביטוח אובמה. הרפובליקאים ויתרו עליה מבלי שהיה להם רוב כזה.

ריאן נאלץ, אפוא, לבקש מן הנשיא לשנס מותניים ולעזור. אבל הנשיא אינו פוליטיקאי, הידע שלו בענייני מדיניות מוגבל, אין לו כל ניסיון במלאכת החקיקה, והוא התלונן בקול רם מאוד, כי "אף אחד לא ידע שביטוח הבריאות הוא דבר כל כך מסובך". לפי דיווח, לא זו בלבד שניסיונות השכנוע של הנשיא לא הוסיפו קולות, אלא אדרבא, הם גרעו כמה קולות.

ביום ו' התברר סופית שאין רוב בבית הנבחרים. הנשיא נענה לעצת ריאן לוותר על עצם ההצבעה. עיתונו של שלדון אדלסון בלאס וגאס, היומי היחיד הבולט באמריקה שתמך במועמדות טראמפ לנשיאות, הכריז בכותרת ראשית נדהמת ומלגלגת, "אפילו לא הצבעה", מתחת לצילום של טראמפ עוצם את עיניו בהבעה של ייסורים ושל מפח נפש.

וכך נפחה את נשמתה יוזמת החקיקה החשובה ביותר של "100 הימים הראשונים". נשיאים נוחלים תבוסות בקונגרס, אפילו כאשר יש רוב למפלגתם. אבל רק לעתים רחוקות מאוד הם נוחלים אותה בשלב כה מוקדם של כהונתם, על עניין כה חשוב.

לצייץ פחות, להושיט יד יותר

תבוסות פרלמנטריות אינן מפילות ממשלות באמריקה, מפני שממשלות אינן תלויות ברוב בקונגרס לעצם קיומן. אבל תבוסות בהחלט עלולות לנטרל, לעקר, לשמוט קרקע ולהתחיל תהליך של כרסום.

בשנה השנייה של נשיאותו, ביל קלינטון לא הצליח לשכנע אפילו את מפלגתו בקונגרס לתמוך ברפורמת הבריאות שלו. הרפורמה, שעליה עבדה אשתו הילארי במשך שנה ויותר, לא הועמדה כלל להצבעה. חצי שנה אחר כך, הדמוקרטים נחלו מפלה ניצחת בבחירות לקונגרס. ב-6 השנים הבאות לא היה קלינטון מסוגל ליזום איזושהי חקיקה. ב-1999 הוא היה הנשיא השני בהיסטוריה שהועמד למשפט הדחה בסנאט.

הנזק הפוטנציאלי לנשיאות טראמפ הוא אפוא ניכר. ה"וול סטריט ג'ורנל" הזכיר לו אתמול בכותרת בעמודו הראשון, שזה הזמן "לכונן קואליציות". מבקר שיטתי שלו בתוך מפלגתו, הסנאטור ג'ון מקיין, מייעץ לו "לצייץ פחות - ולהושיט יד יותר". האמנם הוא מסוגל?

הנשיא מיהר להאשים את הדמוקרטים בהתמוטטות יוזמת החקיקה שלו, והוסיף בציוץ, "ביטוח אובמה יתפוצץ, אז כולנו ניאסף יחד, וניצור תוכנית ביטוח בריאות גדולה לטובת העם. אל תדאגו!" (http://tinyurl.com/trump-tweet-explode)

ביטוח אובמה יתפוצץ אם ממשל טראמפ יגביל את הזרמת המזומנים למילוי התחייבויותיו, ואם יעודד את ממשלותיהן של המדינות האינדיבידואליות לשלול שירותי רפואה מקהלי יעד פגיעים במיוחד. התפוצצות כזאת אולי תועיל לנשיא פוליטית בטווח כלשהו, אבל לא תועיל לקורבנות ה"התפוצצות".

"ממשלה מאוחדת"?

בסוף השבוע הזה, כשהטעם הלא מוכר של תבוסה עומד בפיו, דונלד טראמפ ידע עוד פחות מתמיד לאן מועדות פניו. כיוצא בזה גם המפלגה הרפובליקאית. במשך 6 שנים היא טענה שרק "ממשלה מאוחדת" - זאת אומרת שליטה בשני בתי הקונגרס ובבית הלבן - תנחיל לה די כוח כדי לפטור את ארה"ב מעונשה של רפורמת בריאות שהיא חושבת ליקרה ולפולשנית. הממשלה המאוחדת ששאלה נפשה ניתנה לה בינואר, והיא גילתה שאין לה מושג מה לעשות בה.

דונלד טראמפ, קצר רוח ונוח לכעוס, עשוי להגיע למסקנה שעל המפלגה הזו הוא אינו יכול לסמוך. איש לא ניסה ברצינות זה 150 שנה להחליף אחת משתי המפלגות הגדולות. אבל טראמפ אינו כאחד האנשים. מחלצי כישלונו הגדול ביום ו' עשויה לצאת העזה גדולה ומטלטלת.

■ רשימות קודמות ב-yoavkarny.com. ציוצים (באנגלית) ב-twitter.com/YoavKarny