הסיבוב הנוסף של ליצמן ופיליפ מוריס

משרד הבריאות הגביל, בג"ץ הוציא צו - אבל הר הכסף נותר מחוץ למשחק

יעקב ליצמן / צילום: אלכס קולומויסקי-ידיעות אחרונות
יעקב ליצמן / צילום: אלכס קולומויסקי-ידיעות אחרונות

1. הקרב על הכסף

אחרי הפליק-פלאק המפואר שעשה השבוע משרד הבריאות בעניין הסיגריה האלקטרונית והמפורסמת של פיליפ מוריס, יקירת הטור הזה, נשאר רק העניין הפעוט והזניח: הכסף. המשרד אמנם הודיע לפתע לבג"ץ כי הוא התחרט והסכים להטיל מגבלות על המוצר החדש של החברה ("אייקוס") כמו על כל מוצר טבק אחר, אלא שהכוונה הייתה רק לשתי מגבלות בשני תחומים מסוימים (חשובים בפני עצמם): שיווק ופרסום ועישון במקומות ציבוריים.

קיראו עוד ב"גלובס"


בפועל, על מוצרי טבק חלה מגבלה נוספת עם משמעות כלכלית דרמטית עבור חברות הסיגריות והצרכנים שלהן, שלא חלה על סיגריות אלקטרוניות ובפרט לא על האייקוס של פיליפ מוריס - מסים גבוהים. המסים האלה מוטלים היום באמצעות צו תעריף המכס ומס קנייה על טובין. "הקנס" שסופגים משני צדי הסיגריה, צרכנים ויצרנים, נועד גם לפגוע בכיס וגם להפחית את שיעור המעשנים.

לפי ארגון הבריאות העולמי, כל ייקור של 10% במחיר הסיגריות מביא לירידה ממוצעת של 4% בשיעור המעשנים. Lose-lose שהוא בעצם win-win. אז משרד הבריאות הודיע שיגביל את אפשרויות השיווק והפרסום, בג"ץ הוציא צו ביניים שמכניס לתוקף מעשי את ההודעה הזו, אבל הר הכסף נותר מחוץ למשחק.

כמה גבוה ההר הזה? הכנסות המדינה ממיסוי מוצרי טבק עומדות על 6 מיליארד שקל בשנה. יש יותר מדי גורמים אינטרסנטים שפועלים בימים האחרונים כדי שהמספר הזה, לכל הפחות, לא יעלה.

איך יכל להיות שמשרד הבריאות, זה שאמור לדחוף להקשחת המיסוי של מוצרים מזיקים, גורר רגליים ודוחה באלגנטיות פניות שמגיעות אליו בעניין מאיגודים רפואיים וגופים שונים? פה נכנס לתמונה השר הממונה, יעקב ליצמן.

הדרג המקצועי במשרדו הציע מזמן להטיל את מלוא המגבלות, לרבות בתחום המיסוי, אבל ליצמן החליט הפוך ובניגוד לעמדות של כולם (כולל זו של היועץ המשפטי לממשלה). הוא נפגש לאחרונה עם בכירי פיליפ מוריס, שהגיעו במיוחד מחו"ל ועם הלוביסטים של החברה, ואימץ גישה סלחנית במיוחד כלפי תעשיית הטבק. גם בכירים במשרדו מודים כי מאז שהוא מחזיק בתיק הבריאות, הרגולציה על תחום העישון עברה למדרון אחורי.

הסיבה היחידה שהביאה את משרד הבריאות לשנות את עמדתו בתשובה שהגיש לבג"ץ הייתה פעולה מפתיעה של פיליפ מוריס עצמה, שבמקביל לניסיון שלה להביא להכרה במוצר החדש כמוצר מופחת סיכונים, פנתה לרשויות בארה"ב כדי שיכירו בו כמוצר טבק רגיל לכל דבר ועניין.

היא עשתה את זה כי מדובר בהליך הרבה יותר מהיר, ובעיקר משום שבארה"ב של אמריקה בלי אישור של ה-FDA (מנהל המזון והתרופות) לא ניתן לשווק שום מוצר חדש (ישראל, כמה נוח, כבר התירה את השיווק בלי לחכות לשום אישור כזה).

...
WOBI

שאלנו במשרד הבריאות האם ומתי הם מתכוונים לדרוש מרשות המסים להטיל על המוצר החדש של פיליפ מוריס את מלוא המגבלות בתחום המיסוי.

התשובה שקיבלנו לא פחות ממדהימה: "העתירה לבג"ץ נגעה גם לשאלת המיסוי והוגשה נגד משרד האוצר, ועל כן יש לפנות בנושא זה אליהם". במשרד מתכוונים ככל הנראה לעתירה של חברת הסיגריות הישראלית דובק, למרות שהיא הוגשה גם נגד משרד הבריאות, ואף על-פי שהעתירה שבעניינה פסק השבוע השופט מני מזוז, שהוציא גם צו ביניים, הוגשה בכלל על-ידי העמותה לדמוקרטיה מתקדמת נגד משרד הבריאות בלבד.

לרשות המסים, אגב, פנינו עוד קודם, שם מסרו לנו כי הם תומכים בהטלת המיסוי המיוחד על המוצר של פיליפ מוריס, וכי בכוונתם להמליץ על כך לשר האוצר. על-פי רשות המסים, הם היו לאחרונה בקשר עם משרד הבריאות כדי לשמוע את עמדתם. ומה הייתה עמדתם, אתם שואלים? ובכן, שלילית. המשרד, שאמור לעשות הכול כדי להרחיק מחיינו את הניקוטין הממכר והרעלים שנלווים לו, מעדיף לשרת את האינטרסים הכלכליים של חברת הטבק. אין שום דרך אחרת להגיד את זה.

מאיפה אנחנו כל-כך בטוחים? שאלנו השבוע את משרד הבריאות, אחרי הצו שהוציא בג"ץ (שחייב את פיליפ מוריס שלא לשווק את המוצר החדש אלא במגבלות הנוגעות לשיווק ולפרסום), האם הוא הורה לחברה לאסוף את הסיגריות האלקטרוניות כדי להדביק על האריזות שלהן את כל האזהרות הדרושות.

שאלה פשוטה, שיש בה כדי להבין האם משרד הבריאות דאג הלכה למעשה לממש באופן פרקטי את החלטת בג"ץ שקיבלה תוקף מיידי. הנה מה שמסרו לנו בתגובה: "המשרד נמצא בקשר עם החברה על-מנת ליישם את החלטת בג"ץ". טוב, זה שהמשרד נמצא בקשר עם החברה, הבנו כבר מזמן.

2. לאט ובטוח

הקאמבק של גדעון סער לא כלל אמנם התקפה ישירה על ראש הממשלה בנימין נתניהו, אבל כל מי שהבחין בניואנסים, במנגינה ובתפאורה שנבחרה באותו חדר צנוע בסניף הליכוד של עכו, ידע שנתניהו נמצא על הכוונת.

תמונותיו של מנחם בגין, עליו השלום, עיטרו כל פינה אפשרית כדי שלא יתפספסו משום זווית של מצלמות הטלוויזיה, מילים כמו "אחדות" ו"לאומיות" חזרו על עצמן בלי היכר, הכול כדי לומר גם מבלי לומר זאת במפורש: הגיע הזמן להחזיר את הליכוד לממלכתיות של פעם, לימים שהמפלגה עסקה במהות, ולא בסימון עיתונאים או בעוד "שבתרבות" עם דוד ביטן. זמן להתרומם מעל הקטנות, מעל הסיגרים והשמפניות.

סער קורא תיגר על נתניהו בלי להכריז שהוא קורא תיגר על נתניהו. ב-DNA של הליכוד, לפחות זה שהשתרש בעשור האחרון, חל איסור מוחלט לערער על המנהיגות של היו"ר. ביקורת פומבית מיד נתפסת כבגידה, הודעה על התמודדות כמוה כהפיכה. אז סער החליט להבהיר לכולם שהוא יותר מנהיג מהמנהיג, אבל הוא נותן לחברים להבין את זה בקצב שלהם. בטפטופים.

גם הסקר האחרון של ערוץ 10, שהראה כי הליכוד בראשות סער זוכה ליותר מנדטים ביחס לרשימה בראשות נתניהו, הוא חלק מהתהליך הזה. מתפקדי הליכוד לא פראיירים: הם עדיין נאמנים לנתניהו - וגם הסקר הזה הראה זאת כשבחן את נתוני ההצבעה בקרב מצביעי המפלגה. אבל אם יש משהו שגובר על הנאמנות לנתניהו, זו הנאמנות לשלטון. הם לא רוצים לאבד את השלטון. ואם סער הוא המפתח לזה - היידה גאולה.

הפרד ומשול

במשך שנים טענו פוליטיקאים מהצד השמרני של המפה הפוליטית, שצריך להפריד בין הייעוץ המשפטי לממשלה לבין התביעה הכללית. לא יכל להיות שמי שאמור לייעץ לממשלה, הם אמרו, יעמוד גם בראש הפרקליטות.

העמדה הזו זכתה להתקפה כמעט אוטומטית מחוגים ליברליים שמזוהים בעיקר עם השמאל, שסברו כי מדובר בצעד שנועד להחליש את היועץ המשפטי לממשלה ולהפוך אותו לעורך דין מהשורה שמייעץ ללקוח, במקום להיות שומר סף שיודע להניף דגל אדום ובמקרה הצורך גם להעמיד לדין.

אלא שהמציאות, לפחות במקרה של שני היועצים המשפטיים האחרונים, ויינשטיין ומנדלבליט, הוכיחה יותר מפעם אחת שאין מנוס מפני ההפרדה הזאת. השיא הגיע בימים האחרונים כשהיועמ"ש הכשיר סגירה של חטיבת חדשות שרק הוקמה מתוקף חוק, רק משום שאנשיה לא נראים לרוחו של ראש הממשלה. מי שמתעקש להיות עורך הדין שמתיישר לפי הלקוח לא ראוי להיות יועץ משפטי לממשלה - קל וחומר לא לעמוד באותה עת בראש התביעה.