הפוטיניזם של העיתונאים

כיצד קרה שמתוך 180 עובדי הטלוויזיה החינוכית התקבלו רק 9 לתאגיד?

אלדד קובלנץ/ צילום:: איה אפרים
אלדד קובלנץ/ צילום:: איה אפרים

1.

עזבו לרגע את הוויכוח על תאגיד השידור הציבורי המיותר. עזבו לרגע את הסיסמאות המטופשות והמגוחכות של עובדי התאגיד ובכיריו על רוסיה, טורקיה, ארדואן ופוטין (להזכירכם, הם עובדים שכספי המסים מממנים אותם כדי "להרביץ" בנו את תורת העיתונות ואת תורת חופש העיתונות). עזבו את הבמאי דורון צברי שנשכר בחוזה טאלנט על-ידי תאגיד קובלנץ-עומר ושות' והצהיר בעבר שצריך להפיל את השלטון (בין היתר באמצעות התשקורת שהוא עובד בה, ועוד תשקורת שהציבור מממן) - דבר שהיה צריך לפסול אותו מלכתחילה. עזבו הכול. עזבו את הוויכוח הבאמת שולי הזה.

קיראו עוד ב"גלובס"


שימו לב לעיקרון: רשות ציבורית, רשות שכפופה לממשלה, רשות שכפופה להחלטות הממשלה, משתמשת במשרד לובינג ("פוליסי") כדי לקבל שירותי "ייעוץ אסטרטגי", ובמקרה הזה שירותי הייעוץ מטרתם אחת: להתנגח באותה ממשלה שתאגיד השידור הציבורי כפוף לה! וכמובן, התענוג המפוקפק הזה, שרשות ציבורית נלחמת בממונה עליה, עולה למשלם המסים הישראלי עשרות אלפי שקלים.

כלומר, התאגיד של קובלנץ-עומר ושות' אומר בעצם לממשלה שהוא לא ממש "סופר" אותה, "מצפצף" עליה ולא מעוניין לממש את החלטותיה - וגם מבזבז על זה לא מעט כסף. התאגיד של קובלנץ-עומר ושות' פונה ליועץ המשפטי לממשלה, מתכוון לפנות לבג"ץ - והכול במטרה אחת: לא לשרת את הציבור, כפי שהם מלהגים, אלא לשרת אך ורק את עצמם.

WOBI

2.

הייתי מצפה שתאגיד קובלנץ-עומר ושות' ישלח מכתב אחר ליועץ המשפטי לממשלה. הייתי רוצה לראות, למשל, הסבר מניח את הדעת למה שקורה עם 180 עובדי הטלוויזיה החינוכית. כזכור, על-פי החוק, מיום התחלת השידורים של התאגיד, אסור יהיה לטלוויזיה החינוכית לשדר תוכניות אקטואליה (כמו "ערב חדש", "עושים סדר" ו"תיק תקשורת"), וכשנה ו-3 חודשים לאחר מכן תיסגר החינוכית (כרגע תקציבה של הטלוויזיה החינוכית מנותב מתקציבו של משרד החינוך ועומד על כ-90 מיליון שקל בשנה).

התקשורת נזכרה באיחור בעתידם הלוט בערפל של אנשי רשות השידור והפלונטר האנושי הטרגי שנוצר עם הפתיחה-סגירה של הרשות-תאגיד. מה קורה עם 180 העובדים בטלוויזיה החינוכית? כמה מהם נקלטו בתאגיד? כמה מאלה שנקלטו הם אנשי שלומם של קובלנץ-עומר ושות'?

שימו לב לתשובת התאגיד הציבורי: "בהתאם לחוק השידור הציבורי הטלוויזיה החינוכית צפויה להפסיק את שידוריה שנה ו-3 חודשים לאחר יום תחילת שידורי התאגיד, אז יחלו שידורי התאגיד בערוץ לילדים ולנוער. עד כה נקלטו בתאגיד 9 אנשי חינוכית, והוצעו חוזים לעוד עובדים שבחרו בשלב זה להישאר בחינוכית כעובדי מדינה. מאחר שהחינוכית מפיקה ומשדרת בהיקף מלא, ישנה חשיבות רבה להמשיך להעסיק את העובדים הנדרשים לתפעולה השוטף עד לסגירתה".

כלומר, רק 9 עובדים בטלוויזיה החינוכית נקלטו בתאגיד מתוך 180 עובדים, ואיש אינו פוצה פה! העיקר שקובלנץ-עומר ושות' מדברים על פוטין, ארדואן, פונים ליועץ המשפטי לממשלה ויעתרו לבג"ץ, כי אנשים הם הרי לא מעניינם. 

אנשי התאגיד / איור: גיל ג'יבלי

3.

המקרה של תאגיד השידור הוא סימפטום של תופעה הרבה יותר רחבה - תופעה שבה קבוצה קטנה של עיתונאים, שמעולם לא העמידו את עצמם לבחירה דמוקרטית, למעשה לוקחים את החוק לידיים. זו תופעה שמשבשת, מסכנת ומסרסת את הדמוקרטיה - אותה דמוקרטיה שכביכול כה יקרה ללבם של אותם עיתונאים.

לבקר את השלטון? זה מצוין, תקשורת אמורה לבקר את השלטון. לנסות להשפיע על החלטות ממשלה? גם מצוין, תקשורת אמורה לנסות להשפיע. לחשוף שחיתויות ומינהל לא תקין? עוד יותר מצוין, זה באמת אחד התפקידים החשובים של התקשורת.

גם נכון שעובדים בסקטור הציבורי כמו הפרטי אינם צריכים לקבל כראה וקדש את הוראות הממונים עליהם, ואין מקום לצייתנות עיוורת. אבל מכאן ועד הניסיון לקבל החלטות בפועל רק בגלל גחמה של כמה עיתונאים, ועוד באמצעות יחסים של תן וקח עם רגולטורים שלהוטים לקבל כמה תמונות ומאמרים מלוקקים עליהם - זה כבר מתקרב לאנרכיה, ממש לא דמוקרטיה.

לכן, אם אתם נתקלים בשפע של מחמאות על רגולטורים, על עבודתם המקצועית המופלאה ועל יושרם הבלתי ניתן לפקפוק - דעו לכם שבדרך-כלל זה לא לשווא. מדובר בעבודת אלילים שבאה לטשטש תופעה חמורה מאוד: העיתונאי מחניף, הרגולטור מבצע את "הוראות" העיתונאי, ואת שני הצדדים לא ממש מעניינים הציבור או אותה גברת כהן המיתולוגית מחגדרה. לא מעניין אותם הציבור שיושב בדימונה או בעפולה.

4.

הציבור, זה שהעיתונות והרגולטורים אמורים לשרת, לא ממש ער לתופעות הללו, הוא גם לא נחשף לפרצופם האמיתי של אותם מטיפים בשער שמבצבצים מתוך מסכי הטלוויזיה או משדרים מעל גלי האתר.

כבר כתבתי פה בעבר שיתרונה הגדול של רשת הטוויטר, שהפכה לרשת ברנז'אית-תקשורתית, הוא בכך שהיא חושפת את הפרצוף האמיתי של החבורה הזאת, שמטיפה לנו על ערכים כמו דמוקרטיה, ליברליזם, חופש ביטוי וכל הפראזות הללו. פתאום רואים אנשים אלימים, ממש בריונים, שמאוהבים בעצמם עד כלות, מאוהבים בתדמיתם האלוהית, אנשים שבטוחים שהם ראויים לנהל את המדינה או שהם כבר מנהלים אותה מכורסתם הנוחה.

אפשר לראות אותם שם במלוא "הדרם" - עם אגואים מפלצתיים שגם אצטדיוני כדורגל לא יוכלו להכיל, עם רוע, שנאה ובוז למי שאינו חושב כמוהם. מעל לכל, חלקם מתגלים כאנשים גסי-רוח, שלא בוחלים לעתים בקללות, בביזוי דיבתי ושקרי של אנשים שלא באים להם טוב בעיניים או שלא מזמרים את מה שהם חושבים.

המונוליטיות המחשבתית של האנשים הללו, המשיחיות שעוטפת אותם והפנאטיות שמובילה אותם הן סוג של הארדואניזם והפוטיניזם שהם מגנים אצל אחרים.

eli@globes.co.il