האם עו"ד דוד חודק נעקץ ע"י בנו של עו"ד דוד ליבאי?

בקשה לפשיטת-רגל נגד עו"ד דניאל ליבאי: "בחר לגזול את כספי המבקשים ונושים אחרים לאחר רכישת אמונם בכזב" ■ ליבאי הבן: "ניסיון נפסד ליצור כותרות"

עו``ד דוד חודק / צילום: תמר מצפי
עו``ד דוד חודק / צילום: תמר מצפי

עו"ד דניאל ליבאי - בנו של פרופ' עו"ד דוד ליבאי, שר המשפטים לשעבר ומבכירי עורכי הדין במדינה - "מנהל אורח חיים נהנתני וראוותני, מבזבז עשרות אם לא מאות אלפי שקלים בחודש לצרכיו האישיים, מכספי אשכול חברות שהקים העוסק בתחום הנדל"ן, מגלגל חובות בשוק האפור בסכומים גבוהים, וכל יהבו מוטל על סיפוק צרכיו האישיים, תוך שימוש בתוארו כעורך דין ובייחוס המשפחתי שלו", וכל זאת בשעה שלאשכול החברות שבשליטתו קיימים חובות בסך כולל של לפחות 20 מיליון שקל - כך נטען בבקשה להוצאת צו כינוס על נכסיו של עו"ד דניאל ליבאי וכן צו להכרזתו כפושט-רגל, אשר הוגשה לאחרונה לבית המשפט המחוזי בתל-אביב.

עוד נכתב בבקשה כי "מדובר בעורך דין בישראל, אשר בחר לגזול את כספי המבקשים ושל נושים אחרים, לאחר שהצליח לרכוש את אמונם תוך מתן מצגי כזב, והגיעה העת לעצרו בטרם יעולל זאת לגורמים נוספים".

הבקשה הוגשה על-ידי איש העסקים יגאל (תם) תומר, העוסק בעיקר ביזמות נדל"ן, שהוא גם מכר ותיק של פרופ' דוד ליבאי, אשר העניק לבן דניאל ליבאי הלוואה בסך 3 מיליון שקל, שלפי הנטען לא הוחזרה; וכן על-ידי חברת חדוד ייעוץ בע"מ, הנמצאת בשליטת עו"ד דוד חודק, מבכירי עורכי הדין בישראל וראש משרד גרוס קלינדהנדר-חודק-הלוי-גרינברג, אשר העמיד אף הוא, על-פי הנטען, הלוואה לדניאל ליבאי, בסך 2 מיליון שקל, בין היתר על רקע היותו עורך דין ובנו של פרופ' ליבאי, ושלא חשש לרגע כי התמונה שתתגלה במציאות ביחס למצבו האמיתי של ליבאי הבן ועסקיו - הפוכה לחלוטין.

מהבקשה עולה כי ליבאי נעלם לתומר ולחודק עד להגשת ההליך נגדו, ובין היתר לא השיב לטלפונים, לא ענה למיילים ונעלם מביתו וממשרדיו. בבקשה להכריז על ליבאי הבן כפושט-רגל נכתב כי "ליבאי נעלם למעשה, אינו מתגורר בכתובת שבה גר ברחוב הירקון 241 בתל-אביב; ליבאי פונה ממשרדי החברות שבשליטתו ברחוב תובל 30 ברמת-גן בשל אי-תשלום דמי שכירות של 3 חודשים; הטלפונים במשרדי החברה אינם מחוברים; ליבאי אינו עונה לשיחות בטלפון הנייד; ולא עונה לשום דרישה/פנייה".

מהבקשה עולה כי ליבאי מחזיק במניות באשכול חברות, הכולל חברה-אם, חברה-בת וחברות-נכדות, כאשר כל אחת מחברות אלה מחזיקה בזכות לביצוע פרויקט תמ"א 38 באזורי ביקוש בתל-אביב (למעט פרויקט אחד בהוד-השרון ופרויקט נוסף ברמת-גן). החברה-האם באשכול היא חברת אפגרייד מבנים תמ"א 38 בע"מ, שלה חברות-בנות ונכדות תחת השם סיטי גרופ נדל"ן.

לטענת תומר, עו"ד ליבאי שכנע אותו לתת לו הלוואות שונות, הן אישית והן לאשכול החברות שבשליטתו, המסתכמות ב-3 מיליון שקל, וזאת "תוך מתן מצגים והבטחות כי ביכולתו להשיב את הכספים באמצעות פרויקטים שונים של תמ"א 38, שהוא וחברות בשליטתו מבצעים בעיקר בתל-אביב, כאשר הפרויקט העיקרי ונושא הדגל הוא הפרויקט ברחוב ברנדיס 11".

בבקשה נכתב עוד כי דניאל "הציג עצמו בפני תומר כיזם של פרויקטים רווחיים ביותר, אשר נקלע למצוקה בשל הלוואות חוץ-בנקאיות שונות שנטל ממלווים שונים בסכומים של מיליוני שקלים, וביקש את עזרת תומר לסייע לו להיחלץ מהלוואות אלה לטובת קידום הפרויקטים שבהם היה מעורב באמצעות אשכול החברות".

המצגים שהוצגו בפני תומר על אשכול החברות היו ביחס לפרויקטים ברחוב יוסף הנשיא 13, ירמיהו 26, ירמיהו 8 ורחוב דה-האז בתל-אביב וכן פרויקט ברחוב ההסתדרות 7 בהוד-השרון. כל הפרויקטים הללו, כך מתברר, נמצאים בשלבי תכנון ולפני היתר בנייה.

בנוסף לפרויקטים הללו הציג ליבאי לתומר את פרויקט "הדגל שלו" ברחוב ברנדיס 11 בתל-אביב, אשר כיום נמצא בשלב גמר השלד, אך העבודה בו נעצרה לפני 4 חודשים, ועל-פי הבקשה "קיים חשש כבד להפרה של ההסכם כלפי הדיירים וביטולו על-ידם".

עוד נכתב בבקשה כי לאחר הצגת המצגים הללו "והתפארותו של ליבאי בפני תומר בפרויקטים ובסיכויי הצלחתם", ביקש ליבאי את סיועו של תומר ב"ניקוי" פעילויות החברות שבשליטתו מחובות שונים כלפי צדדים שלישיים, וביניהם מלווים חוץ-בנקאיים שונים. "דא עקא, בחלוף מספר חודשים התברר לתומר כי היקף חובותיו של ליבאי כלפי נושיו והמלווים החוץ-בנקאיים עולה במיליוני שקלים על הסכומים שהוצגו בפני המבקשים".

אולם, מידע זה לא היה ידוע לתומר באותה עת, ולפי הנטען, בשל המצגים שהציג לו ליבאי, וכן בשל מעמדו כעורך דין והקשר העסקי רב-השנים שבין תומר לליבאי האב, הסכים תומר להלוות לליבאי הבן את הכספים.

בנוסף, נטען כי נוכח בקשותיו של ליבאי מתומר לקבלת מימון לקידום הפרויקטים של אשכול החברות, קישר אותו תומר עם עו"ד דוד חודק, מבכירי עורכי הדין בישראל, וליבאי הבן הצליח, באמצעות מצגים דומים לאלה שהוצגו בפני תומר, לרכוש גם את אמונו של עו"ד חודק והוציא ממנו באמצעות החברה שבשליטתו 2 מיליון שקל.

על-פי הנטען, הלוואת תומר והלוואת חודק, המסתכמות בסך נומינלי של 5 מיליון שקל, הועברו לליבאי במהלך 2016 (מלבד סכום קטן שהועבר בשלהי 2015), ומועדי הפירעון שלהן חלפו; אולם ליבאי לא פרע את חובו לשניים.

כן נטען בבקשה כי ביטחונות שניתנו על-ידי דניאל ליבאי לחברה בבעלות עו"ד חודק, במסגרת ההסכם בין הצדדים, נתגלו כחסרים וכבלתי ישימים, והמחאה שניתנה על-ידי ליבאי לתומר בסך 200 אלף שקל הוחזרה מסיבת "אין כיסוי מספיק" - "דבר המלמד כי ליבאי הבן מצוי דה-פקטו במצב חדלות פירעון".

עוד נטען כי מעבר לחובות לתומר ולחודק, לדניאל ליבאי יש חובות נוספים לאחרים, ובין היתר חוב לאביו בסך 1.5 מיליון שקל; חוב לקרן וולת'סטון נדל"ן בסך של 9 מיליון שקל בגין פרויקט ברנדיס, בנוסף להתחייבויות כלפיה של כ-2 מיליון שקל עבור ריבית ופרמיה על השקעה; חוב נוסף לקרן וולת'סטון נדל"ן בסך של 1.2 מיליון שקל בגין פרויקט דה-האז; חוב לאבי יוגב בסך של חצי מיליון שקל בגין פרויקט יוסף הנשיא; חוב ליצחק זינגר, יו"ר סנו, בסך 800 אלף שקל בגין פרויקט יוסף הנשיא.

לטענת המבקשים, עוד עומדות ותלויות נגד דניאל ליבאי מספר תביעות, ובהן תביעה שהגישה חברת ספי ע.ג.י בסך של 400,000 שקל; תביעה שהגיש קבלן ביצוע בפרויקט ברנדיס בסך 1.5 מיליון שקל, שלטענתו לא שולמו לו; וכן תביעות של עובדים בחברות שבבעלות דניאל ליבאי, בבית דין לעבודה, בשל אי-קבלת שכרם.

כן נטען כי לדניאל יש חובות פרטיים בהיקף מיליוני שקלים נוספים למלווים חוץ-בנקאיים שונים, שוק אפור, וזאת על-פי הודאה כתובה בכתב-יד של דניאל עצמו.

תומר וחודק טוענים כי בדיעבד התברר להם כי דניאל "חי חיי ראוותנות ומותרות הרבה מעבר ליכולותיו הכספיות; הפרויקטים שבהם הנו מעורב אינם מצליחים להתקדם בשל נטילת כספים שלא כדין לצרכיו האישיים, ובלי שיצטרך לתת בגינם דין וחשבון, תוך עירוב חובות פרטיים עם נכסי החברות שבשליטתו (בדומה לדרך הפעולה של ענבל אור בשלל החברות שהיו בשליטתה ב'שיטת המיקסר' המפורסמת); כמובן, בלי עריכת דיווחים מתאימים לרשויות המס בגין משיכות פרטיות, דבר שהוביל את המשיב והחברות ביחד למצב של חדלות פירעון וקריסה טוטלית".

חברות ריקות מתוכן

עוד נכתב בבקשת ההכרזה על פשיטת-הרגל כי "מעיון בתדפיסי רשם החברות עולה כי דניאל ליבאי שולט בתמנון שלם של חברות ריקות מתוכן, שבהן משתמש להבריח כספים שניתנו לו, תוך יצירת קושי באיתור הכספים. כנראה רשימת החברות הנקובה מעלה היא רשימה חלקית, ובהחלט קיימות חברות שקיומן כלל לא ידוע למבקשים או לנושיו של ליבאי, ורק בעל תפקיד שימונה על-ידי בית המשפט יוכל לעשות סדר בהיקף החובות והנכסים", יוכל לאתר את קיומן.

בבקשה נטען כי "כל מערכת ההלוואות שאותה יצר ליבאי נועדה למטרה אחת ויחידה: הוצאת כספים מגורמים שונים, ובכללם תומר וחודק, וזאת לצורך שימוש במיליוני שקלים לצרכיו האישיים של ליבאי, בחלקם לחובות שיש לו למלווים חוץ-בנקאיים שאינם קשורים לפרויקט ברחוב ברנדיס, וזאת תוך הברחת נכסים וריקון קופות החברות שבשליטתו, באופן שהוא עושה בהן ככל העולה על רוחו ומשתמש בהן לצרכיו, בלי לתת דין וחשבון לאיש".

עוד כותבים תומר וחודק כי "לא ברור לגמרי תמנון החברות שאותו בנה ליבאי בתחכום רב, אך דומה שבמה שכבר נגלה די על-מנת להבין כי יש לעצור את דרך הפעילות המירמתית לכאורה".

חברות ריק

דניאל ליבאי, מסר בתגובה, באמצעות עורכי הדין עמית פינס ואבישי איפרגן ממשרד פישר-בכר-חן-וול-אוריון: "מדובר בהליך חסר תום-לב, והוא בסך-הכול ניסיון נפסד ליצור כותרות. עסקינן בסכסוך עסקי ובמחלוקת כספית בין חברות, שהמקום הראוי לבירורם הוא בתביעה אזרחית ולא בהליך פשיטת-רגל, שנועד מלכתחילה ליצור לחץ בלתי הוגן כדי להשיג יתרון פסול. לא ביצעתי כל מעשה פשיטת-רגל, ובטח שאינני נעלם ו/או מתחמק ממאן דהוא. אני מבהיר שאני ממשיך לנהל את עסקיי כרגיל.

"אני עומד בהתחייבויותיי ואינני חדל פירעון, ומשכך אין כל עילה למתן צו כינוס נכסים נגדי. העובדות ידועות היטב למבקשים, ואין לי אלא להביע את צערי על שבחרו בדרך זו, במקום לקיים דיון ענייני.

"העתירה כוללת עובדות לא נכונות ומטעות. פרויקט ברנדיס אינו תקוע בגלל היעדר תקציב, אלא ממתין להיתר לשינויים מעיריית תל-אביב. עמדתי תתברר במלואה במהרה בבית המשפט, ואני סומך על בית המשפט כי ידחה את הבקשה כאשר יתבררו פרטיה הנכונים והמדויקים".