ניהול (אין) קריירה

תהליך חיפוש עבודה הוא תהליך ארוך, ואין סיבה לבהלה גם אם הוא אורך כמה חודשים. הבעיה היא שמעסיקים רבים מעדיפים לגייס עובדים מועסקים, ולא מובטלים זה חודשים.

הם חוששים שאלה מתרחקים מתחום עיסוקם; שחלקם הועזבו - מה שעלול להעיד על בעיה בתפקודם; שרבים מהם כבר רואיינו ולא הצליחו להתקבל לעבודה (כלומר, הם "בעייתיים"), או ששום משרה שהוצעה להם לא מצאה חן בעיניהם (לא מתפשרים).

התאמנו בדיאלוג, טפחו קשרים

בשל כך מוצאים את עצמם מובטלים רבים מגמגמים ומתנצלים כששואלים אותם את שאלת החולין הטריוויאלית - "מה אתם עושים בימים אלה?".

במקום לגמגם, אנשים כאלה צריכים לנצל את התקופה כך שתהיה חיונית, משפרת ומקדמת. ראשית על-ידי טיפוח קשרים מועילים עם אנשים רלוונטיים מתחומם: מכרים עובדים, בעלי חברות, מגייסים, קולגות ותיקים.

את הנטוורקינג עושים דרך הרשת (כדאי להשתמש בפונקצית חיפוש האנשים בלינקדאין); דרך איתור מנהל גיוס מתאים העוסק במשרות רלוונטיות לתחום ולתפקיד; דרך ניסיון מתמיד ליצור קשר עם עובדים מארגונים רצויים - קשר שיכול להתחיל ברשת ולהפוך בהדרגה בלתי אמצעי, אם יקפידו לברר לגבי אירועים רלוונטיים, וינסו להבין את צרכיהם כדי שיוכלו להציע להם סיוע מקצועי אפשרי בהתאם.

שנית, בין היתר, עם אנשים אלה כדאי להתאמן על ה"סיפור" שלהם לקראת ראיונות העבודה האמתיים ("אני מעצב פנים זה 10 שנים ומתעסק הן בעיצוב חברות והן בעיצוב דירות מגורים").

צרו לעצמכם עבודה, אפילו בחינם

כך סיפר לי מובטל לשעבר: "בחצי השנה שלא עבדתי בה, בעצם כן עבדתי. הגעתי לכמה שעות ביום לעזור בחברה של חבר, בהתנדבות. אף אחד לא שאל אותי אם זה היה בתשלום או לא, וזה גם לא משהו שאני מחויב לציין בקורות החיים שלי. העיקר שבלינקדאין אני מוגדר כ'מועסק', ולא מאבד את שפיותי בחוסר מעש בבית".

ואכן, כדי שלא ייאלצו לשקר בקורות החיים ובראיון, עליהם להיות פעילים בתחומם ולא לקפוא על השמרים. לעשות כל מה שישדר את ההפך ממה שהמעסיקים חוששים ממנו: "אדם לא מגולח שישן עד מאוחר". גם אם משמעות הדבר היא לעבוד ללא תשלום בתחומם.

פעילים? תשוויצו קצת

מובטלת אחרת סיפרה שיצרה לעצמה פרויקט בתחום עיסוקה, וניצלה את כל הזמן שהתפנה לרשותה כדי להשקיע בו.

אולם בעלת התושייה לא הסתפקה בכך, ואף היטיבה לשווק את פועלה: היא הקימה בלוג מקצועי, ושם שיתפה את התקדמותה בפרויקט, התייעצה, וניהלה דו שיח עם אנשים מהתחום. "זה לא שרציתי להיות עצמאית", היא אומרת, "אבל כשפיטרו אותי נתנו לי מתנה - הזמן שלי. פתאום יכולתי לעשות כל מה שכשכירה יכולתי רק לחלום עליו. עם דמי האבטלה יכולתי להתמקד בנחת בפרויקט שלי, ובקידומו שלו בבלוג. בסופו של דבר הבלוג הזה היה מה שמצא לי עבודה".

ומה בלינקדאין?

העדכון בלינקדאין הוא בבחינת מלכוד. מצד אחד, מחוסרי עבודה מעוניינים שמעסיקים פוטנציאליים ידעו שהם מחפשים עבודה, ומצד שני - אלה נמנעים מלפנות למחוסרי עבודה. קריסטה קנפילד, מנהלת יחסי ציבור בכירה לשעבר בלינקדאין, ממליצה לציין בפרופיל "פתוח להזדמנויות", או לציין את תאריך סיום העבודה בחברה הקודמת מבלי להוסיף ציון משרה חדשה. בצורה כזאת הפרופיל נכון טכנית, אך לא מדגיש מעמד של "מובטל".

אפשרות אחרת היא לציין את שם המקצוע: "תפעול לוגיסטי", "שיווק תרופות". לצד "זמין להצעות" או "פתוח להזדמנויות חדשות", הדבר יכול להצטייר חיובית למדי. ומאחר שעיקר חששם של מעסיקים מתמקד בגיוס מפוטרים, במקרה שהעובד עזב מרצונו ולא פוטר - כדאי לציין זאת ("עזבתי מרצון ברוח טובה ועם רקורד של הצלחות, להלן...").

שאלו את עצמכם:

מבט לעבר: האם עשיתם מה שצריך כדי להצליח בעבודתכם? מה הייתם עושים אחרת לו הייתם עוצרים לחשוב באותם ימים? אלה הן שאלות שאין פנאי לשאול בימי שגרה ועבודה.

מבט להווה: לפי משרד העבודה של ארצות הברית, כ-80% מכלל המשרות המאוישות כלל לא פורסמו לצורך גיוס עובדיהן. השיטה המנצחת, מסתבר, היא שיטה חסכונית יותר - קבלת מועמדים דרך הפנייה ממקורות מהימנים. משמעות הדבר היא שעל מחפשי עבודה למצוא את המעסיקים החבויים באמצעות אסטרטגיה יעילה.

לכן, חשוב שתשאלו את עצמכם - האם אתם מחפשים עבודה בפאסיביות (מחכים שהיא תגיע כרעם ביום בהיר), באקטיביות (מגיבים לפרסומי משרות קיימות), או בפרו-אקטיביות (מנהלים קשרים, משיגים מידע על משרות עוד לפני שאלה מתפרסמות, משווקים את עצמכם ביעילות)?

מבט לעתיד: האם לאחר שאתם פונים למעסיקים, אתם זוכים לתגובות? התשובה יכולה לרמז על השאלה האם אתם שולחים קורות חיים למשרות הנכונות והמתאימות, והאם קורות החיים שלכם משווקים אתכם היטב.

כאן יש מקום לשאול גם את השאלה הבאה: האם אתם יכולים לעשות משהו כדי להוסיף לקורות החיים שלכם ולו שורה אחת נוספת, שבכוחה לקדם את תהליך קבלתכם למשרות או לסייע לכם בטווח הארוך בקריירה? למשל, על-ידי העשרת המיומנויות והידע שלכם בקורס מקצועי זה או אחר?

■ יעל מהודר היא יועצת ארגונית וכותבת הספר "המועמד הנבחר". המאמר מיועד להעשרה, אינו תחליף לייעוץ מקצועי ואישי המתאים למידותיו של כל אדם ואדם, ואין להתייחס אליו ככזה. לקשר עם יעל: בפייסבוק או באתר.

\