חטא הגאווה: חיים כץ לא רצה להבין שהארץ משתנה

דעה: חיים כץ היה מעל החוק, אך היום הרוח הרעה כבר הפכה לטייפון ■ וגם: החגיגות המשפטיות של ניצן וקמיניץ והקרב בין כחלון לנתניהו ■ השבוע שהיה

ח``כ חיים כץ / צילום: איל יצהר
ח``כ חיים כץ / צילום: איל יצהר

חיים כץ. לא רצה להבין שהארץ משתנה. 15 שנים היה כץ גם יו"ר הוועד בתעשייה האווירית, גם האיש החזק בסיעת עוז בהסתדרות, גם ח"כ ליכוד, גם חבר ועדת הכספים, גם מכין רשימות "בחר/חסל" במפלגה, בעבודה ובהסתדרות. בתע"א עשה מה שרצה - המליך יו"רים, מינה מנכ"לים, מנהלי כוח אדם, ראשי חטיבות ומפעלים. הוא מינה - והם הפכו לעושי דברו ופחדו ממנו. גם בכנסת בנה קואליציות משלו, העביר חוקים וחיסל תוכניות.

חשדות נגדו היו כמעט תמיד, אבל החקירות שנפתחו נמרחו, התמשכו ונגמרו בלא כלום. השיא היה שאחרי חקירה של 3-4 שנים, והמלצה להעמיד לדין, החליט היועץ המשפטי לממשלה מני מזוז שאין בזה עניין לציבור. חיים כ"ץ היה מעל החוק.

צפו: vשחיתות בתע"א: המשטרה רוצה לחקור את השר חיים כץ

...

מאז 2009 ביקש נתניהו למנותו לשר - כץ סירב. הבין שחגיגת הגם-וגם-וגם-וגם תצטרך להיגמר ברגע שיתמנה לשר. לפני שנתיים, במאי 2015, לא התאפק ועשה את הצעד. נכנס כשר למשרד הרווחה. הברגים ב"תיבת פנדורה" התחילו להתרופף - והעוצמה להתפוגג.

ראשון נעמד מולו מנהל רשות החברות אורי יוגב. זה הפך למלחמת שוורים. אם בהתחלה נראה היה שכץ מנצח, אחר כך המצב השתנה. רפי מאור, יו"ר תע"א, חבר ותיק וטוב של כץ, נאלץ-אולץ לסיים את תפקידו. מועמד שר הביטחון אביגדור ליברמן, יאיר שמיר, שכבר היה פעם יו"ר תע"א, המחובר והצמוד לכץ, נדחה שוב ושוב. השבוע פורסמו נימוקי הדחייה, עניינים של ניגוד עניינים. זה כישלון של כץ הרבה יותר מאשר של ליברמן.

שנה אחרי שהיה לשר, מאי 2016, נחקר כץ באזהרה ברשות ניירות ערך, בחשד לשימוש במידע פנים הנוגע בעיקר לחברת הגז של החבר הקרוב קובי מימון. לחקירות הראשונות הגיע בביטחון גדול. ללא עורך דין, נראה כמי שהולך להכניע ולכופף את חוקריו. אבל הרוח הרעה כבר הפכה לטייפון.

קיראו עוד ב"גלובס"


בסוף 2016 נפתחה חקירה סמויה בחשדות לשחיתות בתע"א. השם כץ ריחף מעל הכול. במארס 2017 הפכה החקירה לגלויה, נעצרו חשודים, וביניהם ראשי הוועד, חבריו-שליחיו, וגם בנו, חבר ועד בתע"א. השבוע נודע שהמשטרה פנתה ליועץ המשפטי לממשלה בבקשה לאשר לה לחקור באזהרה את השר.

חוגג משפטי 1. שי ניצן. פרקליט המדינה. הוא התראיין, התגאה בעצמו, במעשיו, בפרקליטות. ל"גלובס" אמר: "יש לנו פרקליטות טובה ועצמאית, אבל יש ניסיונות לסרס אותה. למשל, באמצעות התזה שמפיצים כאילו אנחנו שוקלים שיקולים זרים בהחלטות על העמדה לדין או סגירת תיקים. זה פוגע באמון הציבור בנו. אם יאמינו שאנחנו מפלים נאשם לרעה, כי הוא ערבי, ספרדי, אשכנזי, דתי או ימני, זה יהיה רע מאוד".

קפיצה של שלושה חודשים אחורה: השופטת הילה גרסטל, אחת המוערכות, שנאלצה-אולצה להתפטר מתפקיד נציבת הביקורת על התביעה, בראיון ל"עובדה": "הייתי שופטת 24 שנים וחשבתי הרבה דברים מאוד טובים על הפרקליטות. חשבתי שזה גוף של אנשים ישרים וחרוצים, שרואים את האינטרס הציבורי לנגד עיניהם, שלא יהיו מוכנים לעגל פינות, שהמדינה היא הלקוח שלהם", אבל אחרי שנתיים בתפקיד הקשה, כך סיפרה, "הרגשתי שבר, שבר עמוק באמון שלי בפרקליטות. זה גוף שיש בו היום משהו חולה, גם ברמה הניהולית וגם ברמה הערכית".

האם שי ניצן ראוי להיות פרקליט מדינה? נשאלה גרסטל. היא השיבה: "באמות המידה הסובייקטיביות שלי - לא".

חוגג משפטי 2. ארז קמיניץ. משנה ליועמ"ש. "אנו בעיצומה של רפורמה משנה מציאות בבנייה הלא-חוקית", אמר בסיפוק בראיון פסח במוסף הנדל"ן של "גלובס" וחגג את אישור הכנסת לתיקון 116 לחוק התכנון והבנייה. שמחה? גדולה?

הנה מונולוג זועם של שר המשפטים מאיר שיטרית מאוגוסט 2001: "אני אשים קץ לפשיעה הזאת! יבש גרוני מלדבר ולחזור ולדבר על גודל וחומרת עבירות הבנייה. יש הפקרות מוחלטת בתחום התכנון והבנייה. ואני מדבר על הפרות ענק, בהיקפי ענק ברחבי הארץ בכל המגזרים".

שלוש שנים קודם, 1988, קבע היועץ המשפטי לממשלה דאז, אליקים רובינשטיין, את המונח "מכת מדינה" ודרש מהיחידה הארצית לפיקוח על הבנייה מעורבות אינטנסיבית בעבירות הבנייה. כבר אז נרשמו 7,250 עבירות. כמה חודשים אחרי כן כתב מבקר המדינה אליעזר גולדברג כי עבירות הבנייה הן "כשל מערכתי מוחלט בכל הנוגע לטיפול מוסדות המדינה והרשויות המקומיות".

באוגוסט 2000 דרש היועץ רובינשטיין ממערכות הצדק להחמיר את הענישה בתיקי עבירות שימוש חורג בקרקע. כבר 13 שנים משמש רובינשטיין שופט עליון. האם הוחמרה הענישה בעבירות בנייה? האם התחזקה האכיפה? האם עכשיו משהו ישתנה?

ברוטו-נטו. כחלון ונתניהו. רק לחשוב איזו ארץ זבת חלב ודבש הייתה פה אילו היו הפוליטיקאים משקיעים בה אותם זמן ואנרגיה שהם משקיעים באגו, במריבות, בתרגילים, בנעיצת אצבעות זה בעיניו של זה, בבעיטות לבטן התחתונה זה של זה, בבוקסים למפתח הלב ואגרופים לכלוב הצלעות. האם הגיוני ששר יוביל רפורמה של 5-8 (כמה באמת? לא ברור) מיליארד שקל בשנה ויחביא אותה מראש הממשלה?

האם זה נורמלי ש-5 מחרחרי ריב ומדון פוליטיים זעירים, מהמעגל הצמוד של כחלון, מבשלים תוכנית כלכלית לאומית?

stella-k@globes.co.il

לכתבה הקודמתחקירת השחיתות בתע"א: כולם שותקים, והחשודים צוחקים