שווה לנסוע עד נתניה? ביקור במסעדת אלבמה

כמה חיכינו עד שהצלחנו להשיג מקום במסעדת אלבמה בנתניה. ובסוף... לא שהיה רע, ממש לא, אבל התוצאה לא הצדיקה את ההמתנה

מנת בשר  / צילום: איל יצהר

השם אלבמה מעורר בכל חובב מוזיקה מושבע שלל אסוציאציות. החל מ"אלבמה סונג" הקלאסי של ברכט ווויל, על מגוון ביצועיו המופתיים - מזה הקלאסי של לוטה לניה הגרמנייה וכלה בדייויד בואי וכמובן ה-Doors.

זה כמובן השיר שאתה רוצה לשמוע במכונית בדרך למסעדת אלבמה בנתניה, כשאתה מדמיין שאתה בדרום העמוק של ארצות-הברית, ולא באזור תעשייה עמוס כיכרות מכוערות ורחובות בעלי שמות מוזרים. אתה עוד מדמיין מלצריות בלונדיניות במחשופים וגרילמנים מקועקעים ושריריים עם זקנים ובנדנות, כשאתה פותח את הדלת ומגיע ישר ל*. פאב קיבוצי משנות ה-70.

כן, כך בדיוק נראית מסעדת אלבמה, שבה ניסינו להשיג שולחן במשך שנים, ניסיונות שנתקלו בגיחוך קל מצד מי שענה לטלפון ובהצעה לנסות להזמין מראש לעוד חודש, או לבוא באמצע השבוע. עושה רושם שאלבמה היא המסעדה הכי מבוקשת בישראל. גם באמצע השבוע זה לא היה פשוט, ונאלצנו לחכות לשיחת טלפון מהבחורה הנחמדה שהודיעה לנו שמישהו ביטל. לא פחות משלושה סבבים מתקיימים כאן כל ערב: בשש, בשמונה ובעשר. הלוואי על כולם.

זה גם המקום להתנצל בפני פרנסי המקום, שאת שמם שרבבתי בטעות לביקורת על מסעדת בי-12 בתל-אביב, שאותה חשבתי בטעות לסניף מהיר של אלבמה הנ"ל. ואחרי כל ההקדמה הארוכה, לא נותר לי אלא לספר לכם על ביקורנו ההיסטורי באלבמה.

התפאורה כל-כך פשוטה עד שהיא גורמת לך לחייך. בתל-אביב זה לא היה עובר. בעצם, גם לא בנתניה עצמה. שולחנות וכיסאות פשוטים שבפשוטים ו...זהו בעצם. אה, כן, הקירות מכוסים באינספור בקבוקי משקה ריקים, עדות אילמת למדיניות מכירת המשקאות של המקום או יותר נכון, היעדרה. אין כאן שתייה. רק מים מהברז.

רוצה יין? תביא מהבית. או מהפיצוצייה הסמוכה. וגם וודקה או וויסקי או קולה. על-ידי סקירה מדוקדקת של מה שתלוי כאן על הקיר, אתה יכול ללמוד על העדפות השתייה האמיתיות של עם ישראל, או לפחות החלק שלו שמתארח באלבמה (שהוא כאמור חלק נרחב, לפי זמן ההמתנה שנדרש מאיתנו). אנשים מנצלים את ההזדמנות להביא יין (או וודקה) נורא יקרים מהבית, אבל בעיקר לשתות יין זול מאוד במסעדה. הרוב, אגב, שותים וודקה.

גם המלצריות, והגרילמן, מזכירים יותר קיבוצניקים מאשר "היליביליז" או רוכבי הארלי דיווידסון ונערותיהם. מה שכן, הם נחמדים לאללה. כמעט יותר מדי, במיוחד כשמה שאתה רגיל אליו הם מלצרים זעופים שעושים לך טובה שהם ניגשים אליך. לא כאן. בסופו של יום, התפאורה הקיבוצית והיחס החם, יחד עם מדיניות השתייה המוזרה, הם אלו שעושים את המקום המוזר והמקסים הזה.

הדיל באלבמה פשוט מאוד. תמורת 140 או 195 שקלים (השתייה עליכם כאמור) תקבלו ארבעה או שבעה מיני בשרים ופתיחים, הכוללים כרוב כבוש תעשייתי, סלט ירקות מצוין ותבשיל שעועית ובשר מופלא ממש. ולחם חם. אחר כך מגיעים לשולחן, בזה אחר זה, צוואר חזיר מעושן מצוין, אסאדו (צלעות בקר, שפונדרה) נהדר גם אם קצת חרוך מדי, נתח קצבים טוב וסינטה קצת פחות מדי מיושנת לטעמי. מי שילך על מסלול ה-195 (לא אנחנו) יקבל גם שייטל, פילה וכבד אווז.

אז ככה. שום דבר לא הפיל אותנו מכיסאנו. בעידן שבו קיימים כבר היכל בשר כמו "נווה צדק - מקום של בשר", "הדסון" וכמובן "מיטבר" הוותיקה, שלא לדבר על "מו ומו" הרחובותית המופלאה, תנור הברזל השחור העצום של אלבמה הוא אמנם גימיק עיצובי מרשים ביותר, במיוחד כשהגרילמן פותח את הדלתות להצצה באסאדו*, אבל עדיין לא מצליח לגרום לך לשכוח אומצות ונתחים אחרים שטעמת, למשל ב"איציק הגדול", כפי שפורסם במדור זה לפני כמה שבועות. זה לא אומר שהבשר רע, ממש לא, הוא רק לא כזה שמצדיק המתנה של שש שנים (או שמונה, או עשר, הפסקתי לספור). בעצם, שום בשר לא מצדיק המתנה כזו.

מצד שני, כשזוכרים שמסעדה היא סך כל חלקיה, והחלק הפחות חשוב, לטעמי לפחות, הוא דווקא האוכל, מקבלים חוויה מרנינה ומרעננת, בטח בשביל תל-אביבים נרגנים שרגילים שמעליבים אותם או סתם מתעלמים מהם, שלא לדבר על מפגינים עניין מזויף בהם. כאן זה אותנטי ונעים, ובעיקר מנומס ונחמד להפליא. אפילו הגרילמן עצמו ניגש אליך בתחילת הערב בשביל להסביר איך זה עובד כאן. וזה שווה את זה. בקיצור, לכו לאלבמה. בכיף. אם תשיגו מקום, זאת אומרת.

כדאי להכיר

אסאדו ביתי. כינוין הדרום אמריקאי של צלעות הבקר שאשכנזים מכנים שפונדרה. אם תרצו אסאדו ביתי כי אינכם מסוגלים לארגן אחד כזה על האש, נסו לעטוף בנייר כסף נתח צלעות שלם של שני קילו בערך אחרי שעיסיתם אותו בשמן זית, מלח ופלפל שחור גרוס, ואולי גם קצת רוזמרין קצוץ בנייר כסף, ולצלות אותו זמן ארוך בתנור (שלוש שעות נגיד) ב-150 מעלות.

אלבמה

פרטים: דוד פנקס 47, נתניה, טל' 054-4557287,

א'-ה' 00:00-18:00, ו'-שבת 17:00-12:00, 01:00-18:00

מחירים: צוואר לבן, אסאדו, נתח קצבים, סינטה ופתיחים - 140 שקל לסועד (הזמנו לפי שלושה, זה הספיק לארבעה ועודף לכלב)

השורה התחתונה: טוב