הזיקית מרמאללה

עמדותיו החדשות של אבו מאזן - זמניות. שום דבר לא השתנה באסטרטגיה הפלסטינית

אבו מאזן / צילום: רויטרס
אבו מאזן / צילום: רויטרס

ראיתם פעם זיקית, כזו שהצבע שלה הופך לחום כאשר היא עומדת על הקרקע, או ירוק כאשר היא זוחלת על עלה גדול? ובכן, יש גם זיקיות אנושיות המחליפות את האג'נדה שלהן במהירות הבזק, כמו יו"ר הרשות הפלסטינית, אבו מאזןהמסוגל לבצע כהרף עין רה-מיתוג של הרשות הפלסטינית על פי כל שינוי בכיוון הרוח.

ביקורו של הנשיא דונלד טראמפ באזורנו זעזע את אושיות "האג'נדה" התורנית של הרשות הפלסטינית, כאשר טראמפ באמירה חדה שאינה משתמעת לשתי פנים האשים את אבו מאזן בחבלה חמורה בתהליך השלום.

"אתם מדברים על שלום, אך מסיתים לטרור", גער באבון מאזן הנשיא האמריקאי לפני כשבועיים בפגישה פנים אל פנים בבית לחם. משפט זה המגדיר את "תרומתו" של אבו מאזן לשלום, מעולם לא נאמר באופן בהיר יותר על ידי גורם כלשהו בממשלת ישראל כתגובה להסתה הפלסטינית המתמשכת שנועדה ליצור דה-לגיטימציה של ישראל כמדינת הלאום היהודי.

אבו מאזן ואנשיו קלטו כי עד להודעה חדשה המזרח התיכון שוב אינו כפי שהיה ועליהם לפתח אג'נדה במסווה של אסטרטגיה חדשה, שתמתג את הפלסטינים כמנצחים נדיבים ותשאיר להם פתחי מילוט למציאות הקודמת שנתמכה על ידי ממשל אובמה.

יועצו של אבו מאזן הודיע כי טראמפ הרוויח את אמון הפלסטינים בכך שדחה את העברת שגרירות ארה"ב לירושלים, כאילו היה זה המהלך החשוב ביותר לפלסטינים, שאפשר להם להעניק לישראל הנחות "זניחות" כמו השהיית ההתנגדות לבנייה הישראלית ביהודה ושומרון וצמצום הצעדים להעמדת ישראלים לדין בשל פשעי מלחמה בבית הדין הבינלאומי בהאג.

כך, בלי כל פרומו להודעה דרמטית זו, מתברר כי אין יותר התנגדות פלסטינית לבנייה ישראלית מעבר לקו הירוק כאשר רק לפני דקותיים היה זה עבורם בבחינת ייהרג ובל יעבור. לדוגמה: בפברואר השנה, כאשר ביקר אבו מאזן בפריז הצהיר כי אם לא תיפסק הבנייה הישראלית ביהודה ושומרון, שהוגדרה על ידו כמדיניות קולוניאלית, הוא עלול לבטל את התיאום הביטחוני עם ישראל; מהלך שמשמעותו כאוס מוחלט. אבו מאזן יודע גם לשלב בדבריו פתחי מילוט, בהם ישתמש כאשר תיווצר ההזדמנות המתאימה. המלים "השהיית" ההתנגדות לבנייה ו"צמצום" הפעולות בהאג, הם פתחי המילוט המבטאים את האופציה שהפלסטינים שומרים לעצמם.

אך כל מי שחושב כי ישראל יכולה עתה לנוח על עלי הדפנה של ניצחון כביכול על הרשות הפלסטינית, טועה בגדול. האג'נדות של הפלסטינים ממתינות לרגע המתאים ואינן אלא חוליות בתהליך אסטרטגי חד כיווני, שעיקרו סילוק הלאום היהודי מהאזור. אבו מאזן ועוזריו אחראים להסתה חסרת תקדים במשך יותר משני עשורים, שנועדה למחוק את הקשר בין העם היהודי לבין ארץ ישראל, ממש כפי שדאע"ש הורס פיזית כל אתר ארכיאולוגי של ישויות שאינן תואמות את האידיאולוגיה הדתית שלו. זהו תהליך מסוכן למיתוג שלילי של ישראל כמדינת העם היהודי, המייצר בהצלחה לא מועטה דה לגיטימציה לעצם היותנו כאן.

אחת הדרכים להתמודד עם תופעות אלו היא בהגדרת הרשות הפלסטינית כאויב, ולו בשל הביטוי השגור בפי ראשיה המכנים את ישראל "האויב הציוני". אין זה אומר שצריך לפתוח בירי, ההפך הוא הנכון. צריך ליצור הפרדה ברורה בין השלטון הפלסטיני שהוא האויב, לבין העם הפלסטיני שצריך לעשות כל מאמץ לסייע לו בשל מצבו העגום שנוצר ומתוחזק היטב על ידי הרש"פ בכוונת מכוון למיתוג הפלסטינים כ"קורבן".