פרשת הצוללות: תובנות פסיכולוגיות על הדרמה שבשוחד

כמו בעולמן החשאי של הצוללות, גם המנגנון באמצעותו מתנהל תהליך השוחד הוא לרוב מסתורי וסמוי מן העין

צוללת של חיל הים / צילום: יח"צ
צוללת של חיל הים / צילום: יח"צ

לכל פסיכולוג יש כישלונות מהדהדים שנחרטים היטב בתודעה לאורך הקריירה. כישלון כזה התרחש אצלי לפני 15 שנה בערך, כאשר הוזמנתי להנחות סדנה לפיתוח צוות בוועדה לתכנון ובנייה באחת הערים בישראל.

בסדנה השתתפו מפקחים אזוריים, שתפקידם לבדוק תכניות בנייה ולאשרן. לאחר סבב ההיכרות ביקשתי מכל משתתף לספר על עצמו משהו מחיי העבודה, שהמשתתפים האחרים בחדר לא יודעים עליו. למרות שמדובר בתרגיל קבוצתי שלא דורש חשיפה אישית, דממה גדולה נפלה בחדר. מבטים ננעצו ברצפה, רסיסי חרדה נפוצו לכל העבר, המנהל הכריז על הפסקה של 5 דקות. התרגיל היה טעון מדי. הוא עורר חרדה שמעוררים סודות במקום מבוכה מרגשת של מפגש בין-אישי. הסדנה לא המשיכה.

כמו בעולמן החשאי של הצוללות, גם המנגנון באמצעותו מתנהל תהליך השוחד הוא לרוב מסתורי וסמוי מן העין. קבלה או הצעה מפורשת של שוחד נתפסת כפשע מוסרי והמנגנון האנושי של קבלת ההחלטה, "האם לקבל או להציע שוחד" מעניין אנתרופולוגים ופסיכולוגים העוסקים באישיות, בהבדלים בין תרבותיים ובמנטליות ארגונית.

מה מלמד אותנו המחקר על מתן וקבלת שוחד?

יותר טיפים - יותר שוחד

קיראו עוד ב"גלובס"


מדינות שבהן נהוג לתת יותר טיפים, הן מדינות מושחתות יותר, בהן קיימים יותר מקרים של שוחד.

מחקר שפורסם ב-2012 בכתב העת Social Psychological and Personality Science בחן התנהגויות של תרבות מתן טיפים ב-32 מדינות והושווה למדד השחיתות של אותן מדינות באינדקס השחיתות העולמי. החוקרים מצאו כי שיעור השחיתות היה גבוה יותר בארצות בהן נהוג לתת טיפ גבוה יותר.

זה נראה קצת מפתיע, הרי מתן תשר נתפס כאקט אלטרואיסטי, בעוד ששחיתות נתפסת כלא מוסרית, אולם החוקרים מציעים שהאסוציאציה שנבנית בתודעתנו דומה בשני המקרים. לאחר מכן התמקדו החוקרים בשתי מדינות בהן מקובל גובה טיפ דומה, אך שונות זו מזו בשיעור השחיתות: הודו - טיפים גבוהים ושחיתות גבוהה; וקנדה- טיפים גבוהים, אך שחיתות נמוכה.

המחקר העלה שהודים תופסים את מתן הטיפ כדרך להבטיח קבלת שירות טוב בעתיד, בעוד הקנדים רואים בו תגמול על שירות שניתן בעבר. עבור ההודים זו השקעה, עבור הקנדים זו הכרת תודה. ממצא זה נמצא בהלימה עם עמדותיהם החיוביות יותר של ההודים כלפי שוחד.

במלחמה כמו במלחמה 

מחקר גרמני מלמד כי עובדים בארגונים התופסים את מצבם כ"מלחמתי" נוטים להניח שהמטרה מקדשת את האמצעים. תחושת הישרדות ומלחמה, כחלק מתרבות ארגונית, מדרדרת את הרמה הערכית ומובילה את העובדים ואת המנהלים לפיתוח של "עיוורון מוסרי", שמבוסס על שימוש ברציונליזציה.

יתרה מכך, בארגונים שחיים במצב כזה, מתפתחות נורמות ענישה כלפי חברים שאינם מוכנים להצטרף להפרת הכללים והחוק. גם למבנה הארגוני יש השפעה לא מודעת על החברים בו. למשל, אם קברניטי הביטחון של ישראל תופסים את רכישת הצוללות כחיונית להבטחת הישרדותה של ישראל (לפי מקורות זרים, ניתן להנחית מהצוללות מכה גרעינית שלישית), אזי מטרה זו מקדשת את הדרכים הלא מוסריות בהן הושגה.

בארגונים בעלי מבנה היררכי יש השפעה לא מודעת, המכונה גם Trickle down effect, שלפיו מידת היושרה של מנהיגי הארגון משפיעה מאוד על הערכיות של עובדים, לאורך כל השדרה הניהולית. בימים אלו הודח מפקד גדוד קרק"ל עקב קיום רומן בהסכמה עם קצינה בגדוד. מכיוון שביחידה זו קיימת בלאוו הכי טעינות גבוהה בין גברים לנשים, סביר כי הפרת קוד ההתנהגות על ידי המג"ד, תשליך על רפיון הגבולות ביחסים ברמות נמוכות יותר ביחידה.


"אני" אף פעם לא אקבל שוחד. אבל בהחלט יש מצב ש"אנחנו" כן

כדי להציע שוחד על האדם לחוות "ניתוק מוסרי". בכוחו של הניתוק הזה להרחיק מהאדם פחד ואשמה שלרוב משרתים כבלמים לפני ביצוע פשע. חוקרים באוניברסיטת טורונטו זיהו הבדלים מעניינים בין חברות מסורתיות למערביות. השערתם הייתה שבתרבות מסורתית, אשר מדגישה חשיבה קולקטביסטית, יהיה קל יותר להציע שוחד, שכן בתרבויות כאלה מיוחסת האחריות (accountability) לקבוצה ולא ליחיד. במצב כזה, האחריות מתפזרת בין רבים במקום לייחס אותה לאדם אחד. ואכן, קיימת הלימה בין הקוד ההתנהגותי במרחב הבין-אישי, לבין קודים מקבילים במרחב העסקי.

בהשוואה בין חברות עסקיות, הנטועות בתרבות מסורתית קולקטיבית (כמו הודו או סין) לבין חברות עסקיות בתרבות המערבית האינדיבידואליסטית, נמצא כי ככל שהחברה קולקטיביסטית יותר, כך גובר הסיכוי שיעלו בה הצעות שוחד. חשוב לציין, שהחוקרים שלטו בגורם העושר, בכדי לשלול את האפשרות שהצעת שהשוחד נובעת ממצוקה כלכלית.

כדי לשפוך עוד אור על התופעה, מעבר לסקירה רטרוספקטיבית של גופים כלכליים במרחב העסקי, בדקה קבוצת החוקרים הקנדית את המנגנונים הפסיכולוגיים האנושיים העומדים בבסיס שוחד. כצעד מקדים לבדיקת עמדות הנבדקים, הם חולקו אקראית לשתי קבוצות וביצעו הטרמה של ערכים אינדיבידואליסטים לקבוצה אחת וערכים קולקטיביים לקבוצה השנייה.

באופן מעניין, נמצא כי 58% מהמשתתפים שעברו הטרמה לחשיבה קולקטיביסטית, דיווחו כי הם מסכימים להציע שוחד בהשוואה ל-40% בלבד מקבוצת החשיבה הראשונה. מסקנת החוקרים הייתה שדרך החשיבה האינדיבידואליסטית מטמיעה את המוסריות כמבנה ערכי שמפתח חוש אחריות רב יותר להשלכות מעשיו, ולפיכך להימנע להציע שוחד.

כאמור, גם בחברות מערביות המדגישות את אחריות היחיד על מעשיו נצפים אחוזים גבוהים של הצעת שוחד. אולם, אם הצעת שוחד מתאפשרת כאשר מתקיים נתק מוסרי, חשוב והכרחי להבין לעומק מהם התנאים החברתיים המאפשרים את אותו נתק. בהינתן אותו מנגנון פסיכולוגי, נקודת מפתח חשובה הינה להבין כיצד סנקציות חברתיות וציבוריות, כמו גם חוקי מדינה, משפיעים על היחיד וקבלת ההחלטות שלו בתחום זה.

■ איתן טמיר הוא ראש מכון טמיר לפסיכותרפיה, פסיכותרפיה והנחיית קבוצות.