לפעמים התקשורת באמת אשמה

מי הפך את ביטן, רגב, אמסלם ושאר אזובי הקיר לאושיות פוליטיות?

דוד ביטן ומירי רגב / צילום: איל יצהר ויחצ
דוד ביטן ומירי רגב / צילום: איל יצהר ויחצ

אני לא רואה ולא שומע תוכניות מלל. לא בטלוויזיה ולא ברדיו, לא באף ערוץ, כי זה באמת לא משנה. התוכניות הללו, ללא הבדל של ערוץ או תחנת שידור, מצטיינות בשיממון, בבורות ובאנשים שמדברים, לרוב צורחים, על דברים שאין להם מושג לגביהם - או לחלופין מדקלמים עמדות פוליטיות של מפלגותיהם ללא קשר הכרחי לעובדות.

קיראו עוד ב"גלובס"


זה מצב שבו תאמר לי מי מדבר או כותב - ואומר לך מה הוא אומר. מדקלמי דעות יש בכל המפלגות, ללא הבדל דעה או עמדה - מה שכמובן הופך האזנה או הקשבה להם לבזבוז זמן יקר.

כל המרבה לצעוק...

האחריות על המצב הזה היא כולה של מנהלי אמצעי התקשורת ועורכי התוכניות. הם מגלים, ברובם, חוסר דמיון והיעדר משווע של יצירתיות הן בבחירת הנושאים, ועוד יותר בבחירת המשתתפים. רבים מהם מחפשים משתתפים שיודעים לצעוק, כי מריבות וצעקות מביאות רייטינג - או לפחות כך מאמינים המנהלים והעורכים, ולמגישים נורא חשוב להמשיך להגיש, אז הם עושים את רצונם של הממונים עליהם.

למה מזמינים?

הבוקר טלפן אליי חבר שכן צופה בתוכניות אלה וסיפר לי שאתמול (מוצ"ש) ב"פגוש את העיתונות" השתתף דוד ביטן. זה היה נורא, התלונן החבר, האיש השתלט לגמרי על ה"דיון" וכמעט לא נתן לאחרים להתבטא. העניין הוא שאם אתה מזמין את ביטן או שכמותו, אתה צריך לדעת שכך זה ייראה. כי זה האיש. והשאלה, לכן, היא: למה מזמינים אותו?

אין יותר מתאימים?

אני מקווה שאף עיתונאי ועורך לא יעז לומר לי שזה בגלל תפקידו של ביטן כיו"ר הקואליציה וכדי לאפשר לקואליציה להתבטא. יותר מדי פעמים שמעתי את הנימוק הזה, ואני יודע שהוא כוזב. בוודאי חייבים לתת במה לקואליציה, וכמובן גם לאופוזיציה, אבל לא חייבים לתת אותה לאנשים לא חכמים (אמרו לי שזה ביטוי פחות פוגעני מ"טיפשים") ומתלהמים.

רק ביטן קיים בליכוד? איפה בני בגין, למשל? או גילה גמליאל, אבי דיכטר? אין רבים, אבל יש. לא שאני מסכים עם דעותיהם, אבל אפשר להקשיב להם בלי לחוש עלבון לאינטליגנציה.

מצומצמי השכל

מי הפך את ביטן, רגב, אמסלם ושאר אזובי הקיר הללו לאושיות פוליטיות? נתניהו? כן, גם, בכך שנתן להם תפקידים. אבל האחריות לכך היא בעיקר של התקשורת. היא זו שנותנת מסך ומיקרופון למצומצמי השכל במפלגות, הם האנשים המוזמנים ביותר, הנצפים ביותר - ולכן ה"נחשבים" ביותר. ואחר-כך באים פובליציסטים ואזובי קיר עיתונאיים ומותחים ביקורת על האנשים שהם לא מפסיקים לתת להם במה. אם לסכם: shame on you.

לכתבה הקודמתאבי גבאי, טעית בכתובת