הבעיה של אומת הסטארט-אפ

בשדרות רוטשילד התוססות תתקשו מאוד למצוא אנשי היי-טק שגדלו בדימונה

מפעל היי טק / צילום: איל יצהר
מפעל היי טק / צילום: איל יצהר

השבוע התכבדתי להתראיין באירוע שאירגנה חברת ברוקס-קרת במשרדי WeWork במרכז תל-אביב. האירוע התקיים בשיתוף עם עמותה של בוגרי אחת היחידות הטכנולוגיות היוקרתיות של צה"ל וכמקובל באירועים מסוג זה הדיון מול הקהל התמקד בסוגיות השונות הכרוכות בהקמת חברת סטארט-אפ והאתגרים הרבים העומדים בפני יזמי ההיי-טק עם צאתם לדרך הארוכה והמפותלת.

דיברנו על טרנדים ועל סוגי משקיעים והשקעות, קריטריונים לפיהם משקיעי הון סיכון בוחנים השקעות בחברות צעירות, תנאי השקעה, מה יכולים יזמים לעשות על מנת להעלות את הסיכויים לקבל השקעה מאנג'לים או ממשקיעי הון סיכון ועוד. בשלב מסוים החליט המנחה - גיל קרת - להתייחס לנושא המעורבות החברתית והפעילויות השונות בהם עוסקים פה ושם אנשי ההיי-טק הישראלי, הקשורות בהרחבת מעגלי ההשתתפות בהיי-טק והכנסת אוכלוסיות מודרות אל תוך העשייה המתרחשת בו.

בשלב הזה פנינו לקהל, רובו ככולו אנשי היי-טק צעירים, בשנות ה-20 לחייהם, אחרי שירות ביחידה טכנולוגית, מי בסדיר ומי בקבע, שירות שהעניק להם את כרטיס הכניסה המיוחל להיי-טק הישראלי, אם כיזמים ואם כעובדים במשרות מפנקות, משלמות היטב ובעלות פוטנציאל לעבודה בסביבה מאתגרת ומעניינת המאפשרת להם אופק נרחב של מיצוי עצמי של יכולותיהם.

השאלה שהפנינו לקהל היתה פשוטה: כמה מתוך הנוכחים באולם נולדו, גדלו והתחנכו צפונית לחדרה, דרומית לרחובות, מזרחית לירושלים? התשובה הפתיעה אותנו, אבל לא יותר מדי: אף אחד. מתוך פורום אקראי של כמה עשרות בוגרי יחידה טכנולוגית, מי שהינם או שמתעתדים להיות עוד נדבך חשוב בפאר ההיי-טק הישראלי, לא היתה אחת ולא היה אחד שגדלו במרחק של יותר משעה ממרכז הבועה החמימה של תל-אביב.

בואו נכיר במציאות

קיראו עוד ב"גלובס"


עד כמה החתך האקראי הזה מאפיין את הדמוגרפיה של ההיי-טק הישראלי? למרבה הצער, הוא מאפיין מאוד. בואו נכיר במציאות. הסיכוי של ילד שמתחנך היום בבית שאן או בערד להתגייס ליחידה טכנולוגית יוקרתית נמוך בהרבה מבן גילו שגדל ברמת השרון. הסיכוי לפגוש יזמים של חברת היי-טק מעוררת התפעלות שבילו את שנות ילדותם בשכונות טבריה או בקרית שמונה נמוך בעשרות מונים מהסיכויים לפגוש באלפי היזמים שגדלו בצפון תל-אביב, בהרצליה, ברעננה או בהוד השרון. וזה לא נגמר שם.

בעשור האחרון פגשתי אלפי עובדים בכירים במשרות שונות בהיי-טק הישראלי, חברי דירקטוריונים ומשקיעים מכל הסוגים. אני נבוך להודות בכך שמעולם, שוב: מעולם, לא פגשתי בן העדה האתיופית הנושא באחד מהתארים הנ"ל. אף לא אחד או אחת.

ועכשיו תחשבו על חרדים, על בני מיעוטים, על מי שגרים היום בפריפריה החברתית או הגיאוגרפית של מדינת ישראל. ותבינו את התמונה. היא ניבטת אלינו בכל בוקר כשאנחנו יושבים לשתות את הקפה המפנק שלנו בדרך למשרד המפואר שלנו בשדרות רוטשילד או בהרצליה פיתוח.

יש בתמונה הזו משהו מאוד בעייתי, של אלפי אנשים חרוצים שהולכים בכל יום לעבודתם בתוך הבועה החמימה של ההיי-טק הישראלי, כי יש עוד אלפים רבים שלא יצטלמו בתוך התמונה היפה הזו, מפני שהם לא נולדו במקום הנכון, הם לא קיבלו את ההזדמנות השווה להתגייס ליחידות הנכונות, הם לא חלק מהמרקם החברתי הנכון, הם פשוט לא שם.

נכון, יש הרבה מאוד פעילויות יפות, מעוררות השראה, רובן יוזמות של אנשים וגופים פרטיים, המנסים לתקוף את העוול החברתי המשווע הזה ולהעניק הזדמנויות למי שרוצים בכך ומתאימים לכך. רק אתמול זכיתי להיות במשך מספר שעות חלק מצוות שופטים שעזר ליזמי קמא-טק - משה פרידמן ואברימי וינגוט - למיין את המיזמים החרדיים שייכנסו למחזור החדש של האקסלרטור שלהם, מיזמים שנבחרו מתוך למעלה מ-600 (!) מועמדים.

במשך מספר שנים מועטות הצליחה קמא-טק לייצר מהפכה בקרב הציבור החרדי, לפתוח אלפי מקומות עבודה בהיי-טק הישראלי לנשים חרדיות ולגברים חרדים ולעודד מאות יזמים ויזמיות לצאת לדרך היזמות ובתוך כך לייצר מקומות עבודה ומקורות פרנסה למעגלים נרחבים סביבם.

עמותת 'טק-קריירה' עושה נפלאות תחת הנהגתו של נפתלי אברהם כדי ליצור הזדמנויות לעבודה בהיי-טק ולעודד יזמות בקרב בני העדה האתיופית בישראל. היזם הערבי הנס שאקור, ביחד עם עמותת צופן מעודדים יזמות של ערבים ישראלים ובחלק מהמקרים אפילו הצליחו ללוות הקמה של חברות משותפות לערבים ויהודים, תחת קורת גג אחת. ויש עוד דוגמאות יפות ומשמעותיות.

האם אכפת לכם?

אבל השורה התחתונה עדיין בעינה עומדת. בשדרות רוטשילד התוססות, מרכז העשייה של ההיי-טק הישראלי ומקור לעלייה לרגל ולהשתאות (מוצדקת) של משלחות ומבקרים רבים מחו"ל, תתקשו מאוד למצוא אנשי היי-טק שגדלו בדימונה או במעלות, לא תפגשו שם צעירים בני העדה האתיופית בדרכם לעבודה בחברת היי-טק מפנקת, לא תעלו במעלית עם נשים חרדיות או עם ערבים ישראלים שבאו למקום עבודתם באחת מהחברות שמפארות את הרחוב הזה.

ועכשיו תחשבו: האם זה מפריע לכם, האם אכפת לכם? והאם אתם מוכנים לעשות משהו, דבר כלשהו, כדי לשנות את המצב העגום הזה?

■ יזהר שי הוא שותף מנהל בקיינן פרטנרס ישראל. 

לכתבה הקודמתמרוסיה באהבה