דעה: שרת הדה-לגיטימציה - איילת שקד אינה שומרת סף

שרי משפטים בארצות דמוקרטיות הם בדרך-כלל שומרי הסף של שלטון החוק ■ איילת שקד אינה שומרת סף; אדרבא, היא קיבלה עליה את המשימה להרוס את אמות הסיפים ■ דעה

איילת שקד / צילום: איליה מלניקוב
איילת שקד / צילום: איליה מלניקוב

צל קודר מתארך והולך בחלק מן המחנה הדמוקרטי: פוליטיקאים, עם או בלי מפלגות, קוראים להתכחש לשלטון החוק; ובהתכחשם הם מציעים, במפורש או במשתמע, לסגת מן ההגדרה הליברלית של יחסי השלטון עם האזרח. ההגדרה הזו - תמיד פגומה, תמיד ראויה לתיקונים - עומדת בלבה של מגמת החירות המערבית. היא הדריכה את המהפכות הרעיוניות והמדיניות של 250 השנה האחרונות. היא העניקה השראה לעצמאות ארצות-הברית, לעקרונות המהפכה הצרפתית (וגם, אבוי, לחלק מסטיותיה), להרחבה ההדרגתית של זכות הבחירה, לשיווי זכויות הנשים, לאמנציפציה של היהודים, לביטול העבדות, לפירוק הקיסרויות הקולוניאליות; היא אפשרה את חופש הדיבור ואת חופש ההתארגנות.

קיראו עוד ב"גלובס"


עניינה היה תמיד הגבלת כוחה של הממשלה והבטחת הליך משפטי נאות. למען האמת, "הליך" הוא המונח החשוב ביותר בהגדרת הנוהג, או הפרקטיקה, של הדמוקרטיה. חוקה דמוקרטית אינה מגדירה מטרות. אין זה מעניינה להודיע לאן צריך להגיע (חוקות-עם-הגדרות אינן דמוקרטיות, או לפחות אינן ליברליות). היא עוסקת רק באמצעים.

העיוות הטוטליטרי של המאה ה-20 היה ניסיון להעמיד את המטרה לפני האמצעים. הרבה לפני. בשם האמצעים היה מותר לשלול זכויות יסוד. ה"מה" הועמד מעל ה"איך".

הנסיגה משלטון החוק לובשת כל מיני צורות. במשטרים טוטליטריים, למערכת החוקים החדשה ניתן שם משפחה אידיאולוגי. לפעמים נטמנת בתוכה פצצה מתקתקת: זכות ניתנת מיניה וביה לאוכפי החוק לעקוף אותו בשם עיקרון נעלה ממנו, למשל מורשת לאומית ודתית, שהיא ההיפך המבורך מאמות-מידה אוניברסליות.

קו פרשת המים

פצצה מתקתקת כזאת מנסה להניח עכשיו שרת המשפטים של ישראל. איילת שקד הכריזה במליאת הכנסת ב-29 באוגוסט, "הציונות אינה צריכה להמשיך - ואני אומרת כאן: גם לא תמשיך - לכופף את ראשה בפני מערכת זכויות פרט, המפורשת באופן אוניברסלי".

ההכרזה הזו אולי תציין יום אחד את קו פרשת המים, שממנו ואילך תופקע מישראל בכורתה הדמוקרטית בשכונת מגוריה. לא מפני שיהיו דמוקרטיות נוספות, ולא מפני שהיא תהיה דמוקרטית פחות משכנותיה; אלא מפני שהנחת הדמוקרטיות של מדינה אינה פונקציה יחסית. היא השתקפות אמות-המידה האבסולוטיות של מערכת המשפט שלה.

שרי משפטים בארצות דמוקרטיות הם בדרך-כלל שומרי הסף של שלטון החוק, ומגינים עליו מפני תיאבונם של הפוליטיקאים. שר המשפטים הימני מאוד בממשל ג'ורג' בוש הבן התבקש פעם על מיטת חוליו לאשר עינויים של חשודים בטרור. דרך האינפוזיה ומכלי החמצן הוא סירב במלוא התוקף, והציל בזה את שלטון החוק (החוק אסר, במפורש, על עינויים).

איילת שקד אינה שומרת סף. אדרבא, היא קיבלה עליה את המשימה להרוס את אמות הסיפים. היא אידיאולוגית של "פרינציפ", המיועד לכוף את אמות-המידה האוניברסליות של שלטון החוק למרותה של מערכת ערכים לא-מודרנית, לא-דמוקרטית, לא-ליברלית. בהצהרתה בכנסת היא הרימה תרומה היסטורית למערכה הרב-יבשתית לטובת דה-לגיטימציה של הציונות ושל מדינת ישראל. הסכנה הנובעת מהמשך כהונתה היא ברורה וחד-משמעית.

הנשיא חרק שיניים

גב' שקד אינה השרה היחידה במחנה הדמוקרטי העסוקה בהגדרה מחדש של שלטון החוק לרעת הדמוקרטיה הליברלית. מלחמות על שלטון החוק משתוללות עכשיו בשורה של ארצות, הנמצאות באיזור הדמדומים שבין דמוקרטיה ליברלית לאותוריטריות.

בשבוע שעבר צפינו בחיזיון הנדיר, במידה רבה מדהים, של עליונות בית המשפט העליון בקניה. כנראה בפעם הראשונה בהיסטוריה של אפריקה העצמאית, בית המשפט פסל את הבחירות הכלליות, שהנחילו ניצחון מסיבי לנשיא המכהן. היו בהם אי-סדרים כה קיצוניים עד שתוצאותיהן אינן יכולות להיחשב ללגיטימיות, פסקו ארבעה מששת השופטים העליונים.

הנשיא חרק שיניים. "שישה אנשים מבטלים את רצונם של מיליונים", הוא אמר, ואיים על בית המשפט - אבל קיבל את ההחלטה. בעוד חודשיים יהיו בחירות חוזרות. אחר-כך הנשיא ינסה אל נכון לשים קץ לעליונותו של שלטון החוק.

בפקיסטן, בית המשפט העליון הדיח בסוף יולי את ראש הממשלה הנבחר על יסוד ממצאים מרשיעים של שחיתות, שנחשפו ב"נייירות פנמה". בגוואטמלה, בית המשפט העליון עתה זה אסר על הנשיא הנבחר לגרש חוקר מיוחד של האו"ם, אשר נשלח לשם כדי להתחקות אחר שחיתות בצמרת.

בפיליפינים, נשיא אחוז תזזית ביטל בגלוי את שלטון החוק, כאשר עודד את המשטרה לחסל חשודים בסחר סמים. אלפים הוצאו להורג בלי משפט. בפולין, ממשלת ימין גמרה אומר לשים קץ להשפעת השמאל בבתי המשפט ובתקשורת, בין השאר באמצעות הדחת כל השופטים; והאיחוד האירופי שוקל עיצומים נגדה. בהונגריה נמשכת זו השנה השישית השחיקה של מוסדות הדמוקרטיה הליברלית וערכיה. למרבה הפרדוקס, מפרק הנכסים של הדמוקרטיה הליברלית היה מתנגד נועז של הדיקטטורה הקומוניסטית לפני 30 שנה.

בארצות-הברית, נשיא לא משכיל ומעוט ניואנסים אינו מצליח להבין את החוקה, וחותר תחת שלטון החוק, בין השאר בהתקפות ישירות על שופטים, ובאחרונה בחנינת מפקח משטרה שהורשע בעבירות על החוק.

מה אומר לכם הקול הבא

האיום הרב-יבשתי על הדמוקרטיה הליברלית אינו רק צירוף מקרים. הדמוקרטיה הזו מעולם לא הייתה קלה לשיווק כמעט בשום ארץ. ההתקוממויות נגדה התנהלו מחזורית כמעט מאז שקמה, בשלהי המאה ה-18. התקוממויות כאלה מסתיימות מאליהן רק לעתים רחוקות, ורק בחברות ששורשי הדמוקרטיה שלהן עמוקים מאוד.

היבקע יום אחד הקול מגרונו של חבר כנסת, "גברתי, האם לא נותר בך קורטוב של הגינות?". זה נשמע עוד יותר טוב באנגלית אמריקאית של 1954, "?At long last, have you left no sense of decency"