איגרות החוב החדשות שהציעה אתמול (ד') חברת מפעלים פטרוכימיים למשקיעים המוסדיים, הן מוצר השקעה ראוי ולגיטימי. החברה, שנמצאת בשליטתם של דייוויד פדרמן, בנו עדי פדרמן, אלכס פסל ויעקב גוטשטיין, אמנם אחראית לאחד מהסדרי החוב הגדולים שנעשו בישראל בשנים האחרונות, אבל "התספורת" שהיא השיתה בהסדר על נושיה הבלתי מבוטחים, אינה אשמתה הבלעדית.
למעשה, פטרוכימיים היא עוד חברת החזקות, שפעלה בעשור שעבר לפי התנאים שאפשרו לה המשקיעים. היא גייסה מהציבור חוב לא מובטח כנגד החזקה בנכס אחד מרכזי (מניות השליטה בבתי הזיקוק בחיפה), מתוך הנחה שאת החוב הזה ניתן יהיה להמשיך ולמחזר. כאשר שוויים של נכסים אלה נפגם, עקב המשבר הקשה שחוותה בזן, נשחקה גם יכולתה של פטרוכימיים למחזר את חובותיה, ובהיעדר יכולת פירעון, היא ביקשה להגיע עם נושיה להסדר.
להתעלם מרעשי הרקע
וכמו בשאר הסדרי החוב, נדרשו הנושים הבלתי מובטחים, ובראשם מחזיקי האג"ח, לבחור בין הסדר עם החברה לבין פנייה לבית המשפט בדרישה לפירוק פטרוכימיים והשתלטות על נכסיה. מטעמים כלכליים נטו, בחרו אז מחזיקי האג"ח בחלופת הסדר החוב, שבמקרה הספציפי של פטרוכימיים אפשרה לכל אחד מהם בנפרד לבחור בין המשך ההחזקה באג"ח לבין קבלת מניות בזן בשיעור שהיה מקבל במקרה של פירוק פטרוכימיים.
כמו בימי ההסדר, גם כעת נדרשו המוסדיים להתעלם מרעשי הרקע ולהסתכל על האג"ח החדשה שהוצעה בפניהם באופן פרטני, ולתמחר את הריבית שידרשו מהחברה רק על פי הסיכונים הכרוכים בהשקעה באיגרת חוב זו. כסיכון מרכזי, היו המוסדיים מחויבים להביא בחשבון את האפשרות להידרדרות נוספת בפעילותה של בזן בעתיד, ומשכך, נדרשה החברה בהנפקה להצמיד לאיגרת החוב החדשה ריבית גבוהה למדי של עד 7.2%, וזאת אף שהאג"ח הוצעו עם שעבוד על מניות בזן.
ההנפקה הנוכחית, בהיקף של 290 מיליון שקל לפחות, תאפשר לפטרוכימיים לפרוע את מלוא חובה לבנק הפועלים ולקרן בראשית בהיקף של כ-260 מיליון שקל, ולקוות להמשך השיפור בבזן, שיתבטא בעלייה בערך החזקותיה. אם כך אכן יקרה, ייהנו מכך גם מחזיקי סדרות האג"ח עם הביטחונות החלשים יותר. אם לא, הם יוכלו תמיד לחזור לבית המשפט ולבקש את פירוקה של החברה.
כתבות
ני"ע
