אורי בנאי: "בזמן האחרון אני יותר חושב לא להיות פה כל הזמן"

כשחלק מבני הדודים שלו לומדים גמרא ומעדיפים לגור באוהלה של תורה, אורי בנאי לומד גרמנית וחולם על ברלין. כבר כמה שנים שהעיר הפכה לבית השני שלו, ויש בהחלט מצב שבעתיד הלא רחוק הוא ייסע לשם לתקופות ארוכות, ולארץ ישוב על מנת לתחזק את הפרויקטים המפרנסים אותו היטב: המופע שלו עם אבא גברי ועם אחיו בועז "אלה הם בנאי"; ו"ירושלים של בנאי" רק עם אבא; "החברים של קריבו", שמנהל דוד קריבושה; "בוסתן ספרדי" שרץ 19 שנים בהבימה, ועכשיו גם הצגת הילדים החדשה בצוותא "גונבי הנשיקות".

לימודי הגרמנית והרצון לחוות את החיים אחרת, הם חלק משינוי תפיסתי שעבר והתעצם עם מותו של מאיר בנאי ז"ל, בן הדוד שנפטר לפני פחות משנה בגיל 55. כרגע אין לו, לאורי, את כל התשובות לאיך ייראו החיים שלו בעתיד הקרוב, אבל יותר ויותר ברור לו שהוא לא יהיה פה כל הזמן.

"העולם הוא גדול ומעניין", הוא אומר כשאנחנו נפגשים בחצי שעה איחור, בגלל בעיית ההתנעה שלו בבוקר, שגורמת לו לא להתעורר בזמן באופן תכוף מדי. "להיות תקוע בישראל, או יותר חמור, להיות תקוע במקום אחד, כמו שחברה טובה שלי תקועה רק בקריות, ולעומת זאת חבר שמינף תחביב לחברת טיולים ברומניה ולא מפסיק לנסוע ולטייל. זה עניין של סדר עדיפויות".

- לא הזכרת בכלל את האמנות, שהיא עולם מספיק רחב שיכול היה לתת לך את המענה שאתה מחפש.

"האמנות פה כשאני פה, ובזמן האחרון אני יותר חושב לא להיות פה כל הזמן. אני אומנם רק בן 48, צעיר יחסית, אבל ראינו כבר שאף אחד לא מבטיח לך עד 120, ואני מרגיש שאני צריך להספיק עוד דברים והשאלה מה. לגבי המקצוע, אף פעם לא היו לי לבטים בקשר אליו, אבל אולי לפתח תחביבים, לטייל, ללמוד שפות".

- בכל זאת צריך להתפרנס. מה תעשה בברלין?

"אין לי את התשובות כרגע, אולי גם פרנסה שם. לא מזמן עצר אותי שחקן לא מפורסם, שסיפר שיש לו סוכן בטורקיה ובספרד והוא עושה פרסומות, אז אולי זה לא היה הכי מעניין, אבל בהחלט אפשרי. הרי ברלין לא בצד השני של העולם. יוסף סוויד גר שם ורוב העבודה שלו בארץ".

- יש לי תחושה שלקחת צעד אחורה עם הקריירה, שהיא פחות דחופה לך.

"אני עושה המון. היום, למשל, אני עם 'החברים של קריבו' בים המלח ומחר בשלוש אני כבר בשדה דב בדרך לאילת עם אבא ובועז ויש את הצגת הילדים החדשה. 50 הוא לא גיל השעיטה קדימה. בשעות הפנאי שלי - ואני דואג שיהיו כאלה - אני עם המשפחה, שני ילדים מנישואיי הראשונים ופעוט מקסים בן שנתיים, שכל דקה במחיצתו נותנת לי יותר מהכול.

"זה לא שאני לא אוהב את האמנות או את הבמה, שנותנת לי המון, ולא ויתרתי עליה, אבל כשיונתן אומר לי, 'אבא מטאטא', מצביע על המטאטא הגדול ולוקח את המטאטא הקטן שלו, או כשהוא לוחץ על הצעצוע שלו שמשמיע מוזיקה, ומראה לי שצריך לפרוט על גיטרה, אין יותר מזה".

- עוד בנאי שימשיך את שושלת האמנים?

"כנראה. גם נינה, בת ה-15, הפתיעה כשהתחילה להקליט שירים באולפן ביתי של חבר מהכיתה פתאום, ולמיכאל יש את 'בום טי.וי', ערוץ יוטיוב שהוא מתחזק".

- תוכל לקחת את יונתן לראות את הצגת הילדים החדשה שלך "גונבי הנשיקות".

"במהלך הקריירה עשיתי את 'איזה כיף בים', דיסק לילדים עם רבקה מיכאלי וששון גבאי ופרויקט לערוץ הופ עם דפנה דקל שהיה להיט, וכשפנו אליי מצוותא ואמרו שרוצים אותי להצגת ילדים שכתבה נאוה סמל ויביים עודד קוטלר, הסכמתי מיד, בלי שקראתי אפילו שורה מהטקסט. ההצגה עוסקת בקשר בין הורים לילדים, כשההורים הם מיי פיינגולד ואני, והילדים הם 25 חברי מקהלת מורן. זה מעין רוויו מוזיקלי, עם מעט מאוד דיבורים, שעוסק בשאלות קיומיות כמו, למה הלילה נברא, או האם אלוהים קיים, ואם הוא בכלל אמא שקוראים לה אלוהימה. מופע לא פשוט לעיכול".

- השירים יצאו גם בדיסק לילדים?

"זה עניין של שיווק ויחסי ציבור. מבחינתי, זה חייב להיות השלב הבא".

- מתי תוציא אלבום חדש? "הזמנה לחתונה" ו"פרפרים" להיטים עדיין, אבל חלף זמן.

"אני בסוג של הולד מבחינת ההקלטות. אני לא עובד כרגע על אלבום חדש, כי כשאני כותב, אני מתמסר לזה לחלוטין. פעם עזבתי חזרות להצגה בהבימה בגלל שעבדתי על אלבום".

- אולי לא צריך אלבום, תראה את סטטיק ובן-אל, היום מספיק לשחרר סינגלים.

"אחרי שמאיר נפטר, הוצאתי את 'אבל את', שאת המילים כתב יוסי בנאי, והוא העביר אותן למאיר, שהיה עוד בטרום הקריירה שלו, כדי שילחין אותו. יוסי הקליט את המילים בסוף בלחן אחר, ולפני 'פרפרים' עשינו לו סקיצה בלחן שלו, אני שרתי ומאיר תופף. אחר שנפטר, התחלתי להיזכר בשעות הארוכות שהיינו יושבים יחד וכותבים, היה לנו אפילו פרויקט של שירי שטות וחיפשתי אותו".

- מאיר בנאי ושירי שטות?

"הוא מצחיק מאיר. היה. ואני צריך להוסיף את המילה הזאת, היה, כי זה עדיין לא נתפס. שיפרתי את ההקלטה ההיא מלפני 25 שנים באמצעים טכנולוגיים. אולי זה לא הלחן הכי טוב של מאיר, אבל יש לו ערך אחרי מותו. לצערי, אף אחד לא השמיע אותו".

- מה עשית כדי לשווק אותו?

"לא לקחתי משכנתה כדי לשווק אותו. עשיתי את זה לזכרו וכדי להביא את השיר הזה לנחלת הכלל ומי שרוצה יכול למצוא אותו ביוטיוב (להאזנה, סרקו את הקוד). לשווק לבד זה מאוד קשה, אם אתה לא מכניס את היד עמוק לכיס. נמאס לי מהמרדפים האלה. אני רוצה לחיות ולא להתאבד.

"בת הזוג שלי צעירה ממני ב-15 שנים, לומדת תואר שני בקולנוע, כותבת, דוחפת, יש לה דרייב עצום. אני כבר לא שם. יש לי עוד הרבה כוח ולא זכיתי באוסקר או בפרס ישראל כמו 'הגשש', אבל הגעתי לכל מיני מקומות שרציתי להגיע אליהם, ולא יקרה כלום אם אשקיע במשפחה ובעצמי ובכל מיני חלומות אחרים ולא אכנס לאטרף של עבודה, כי פרנסה יש".

- מתגעגע לפריים-טיים?

"מתגעגע זה לא העניין, אני רוצה עשייה טובה. זה לא שלא מזהים אותי ברחוב. כל הזמן ניגשים, אנחנו אוהבים אותך, את המשפחה, אבל אני רוצה עשייה טלוויזיונית יותר משמעותית".

- אתה מגלם פסיכיאטר בעונה החדשה של "מתים לרגע" בהוט.

"שזו סדרה מושקעת במונחים ישראליים, עם שני צוותי צילום נפרדים ותשומת לב לפרטים. ואני רוצה עוד מזה".

- תגיד, יש תחרות בין בני הדודים? למה הוא עשה את הפרויקט הזה ואני לא?

"ממש לא. בכל אחד מאיתנו יש את הדומה והשונה. אני לא עשיתי את משינה, ויובל לא עשה את 'פלורנטין', ואנחנו מאוד דומים בדברים אחרים. אם לא היה פרגון, לא היו כל הזמן שיתופי-פעולה - יובל מארח את אביתר, אבא התארח אצל יובל ואהוד בהיכל התרבות".

- והאובדן של מאיר מרחף מעל כולכם.

"הוא היה מבוגר ממני ב-10 שנים. נורא צעיר. זאת מכה כואבת. המוות פוגע כל הזמן מסביבי ובכל מיני גילאים, אבל כשמישהו כל-כך מוכשר וכל-כך צעיר נפטר, זה בלתי נתפס. גדלנו יחד. ואחרי מותו רק התחדדה השאלה מה צריך להספיק. ברור שצריך לעשות יותר, אבל מה? אני אולי אעשה יותר, אבל אעבוד פחות".