בין קיפאון לדיכאון

הצניחה בהתחלות הבנייה וחריגות השכר במגזר הציבורי. השבוע שהיה

משה כחלון / צילום: איל יצהר
משה כחלון / צילום: איל יצהר

התחלה. אמצע. סוף. השבוע נפתח בשפיכת מיליון מילים, שונאות ואוהבות, בעניינה של שרה נתניהו. מ"כתב אישום", "שימוע" ו"נסיבות מחמירות" ועד "ארוחות ממסעדות" ו"חמגשיות". אחר כך עבר לציוץ הבן יאיר נתניהו, ועוד אלפי מילים נכתבו, מ"ניאו נאצי" עד "קו קלוקס קלאן", באותה עוצמת שנאה או אהבה. ומשם לנימה לא-מוסתרת של "שמחה לאיד" בעניין מקורבי השר יובל שטייניץ הנחקרים וההסתבכות של רמי לוי במבשרת ציון. באמצע דילגנו קצת, לקול מחיאות כפיים מצד אחד וקריאות בוז מצד שני, למעללי מארגני פרס אופיר והשרה מירי רגב. ובמשך כל אותו זמן הכתה סופת ההוריקן הגדולה והאכזרית באיי דרום מזרח ארה"ב, קובה, קריביים. רוחות רצחניות של יותר מ-200 קמ"ש, "עין הסערה" מעל חופי פלורידה, עשרות הרוגים, אלפי נפגעים, הרס מסיבי של בתים ושכונות. ואנחנו בעניינינו.

נטו. כחלון. קיפאון. דיכאון. הלמ"ס פרסם השבוע עוד נתונים. ברבעון השני נרשמה ירידה של 24% בהתחלות הבנייה בהשוואה לרבעון הראשון. הכלכלן הראשי באוצר פרסם, עוד קודם, שברבעון השני נרשמה "ירידה חדה" של 15% בהיקף עסקאות רכישת דירות, לעומת הרבעון המקביל בשנה קודמת. כך הפכה הבשורה הגדולה של כחלון לקיפאון עמוק. גם לדיכאון עמוק. המוכרים תקועים עם דירות במחיר גבוה ומסרבים להפחיתו, בהנחה שככל שהתחלות הבנייה יורדות כך גדל הסיכוי שהמחירים יעלו, ובקרוב. הקונים לא מוכנים לשלם את המחיר כי הם מצפים למימוש הבטחות השר להורדת מחירים, לכל הפחות לעוד מבצע "מחיר למשתכן", גם אם הדירות יהיו מוכנות בעוד שנים.

זה לא כחלון, כמו שאלה לא היו קודמיו. הבעיה הגדולה הייתה ונשארה האיטיות, חוסר העניין לעבוד יותר מהר, יותר יעיל, הסחבת המכוונת של הפקידות המתכננת והמשווקת (האמת, למה להם? הרי יש להם קביעות ואיגוד מקצועי שתפקידו האחד והיחיד הוא לשמור על הג'וב שלהם, אז למה להתאמץ?)

חוסר אמון במערכות הביטחון. עד היום התגאו ראשי מערכות הביטחון בהיותם במקום הראשון ברמת האמינות הגבוהה בסקרי דעת קהל. הרחק מאחור צולעים הפוליטיקאים, העיתונאים, הפקידים ועוד, אבל האמינות הולכת ונסדקת, נשברת - לא רק בגלל חקירות המשטרה וללא כל קשר לביקורת המתמשכת על תקציבי הביטחון המתנפחים וההתנהלות חסרת המעצורים והחשאית של המטכ"ל בענייני ההטבות הפנסיוניות המופלגות (אף שהכי נוח לביטחוניסטים לטעון כך).

ביום שלישי פרסם "ידיעות אחרונות" שתי דעות מנוגדות בשאלה "האם צריך לציית לאזהרות המסע של המטה ללוחמה בטרור ולא לנפוש בסיני ובטורקיה בחגים", וביקש את התייחסות הקוראים. למחרת, רביעי, פורסמו התוצאות: כן, לציית - 43%; לא, לא לציית - 57%. אחרי שנמחק את כל היצרים הלוהטים והאג'נדות המקובעות של שמאל-ימין, נגיע למסקנה שהמטה לביטחון לאומי, המל"ל, מזהיר, אבל פחות אנשים סומכים עליו. אפשר שמדובר בתסמונת ה"זאב, זאב", ואפשר שחלקים גדלים והולכים בציבור מעריכים שאנשי המטה טורחים בעיקר "לכסות את ישבנם". כך יש אינפלציה באזהרות המסע, כדי שאם יקרה משהו יוכלו לומר "אמרנו לכם! אנחנו לא אשמים".

קיראו עוד ב"גלובס"


זה זמן רב שאין יו"ר למל"ל, אבל יש מועצה. האם מישהו שם שואל את עצמו מה קורה לנו (שלא לדבר על לשאול איך קרה שחשודים בשחיתות ובשוחד באו אולי מתוכנו)?

שר החולי והתורים מכה שוב. "מייד אחרי החגים נגיש הצעת חוק שתאפשר תיירות מרפא בכל בתי החולים", הכריז, יום ב', שר הבריאות יעקב ליצמן. התירוץ: "ישנם המון רופאים צעירים מבריקים במערכת הבריאות הציבורית. אבל בשכר שאנחנו נותנים במדינה הם לא יכולים להישאר כאן". אלא שמאחורי המונח היפה "תיירות מרפא" יש מטוסים שמביאים מכאן ומשם חולים שהם גם נואשים וגם בעלי יכולות, היישר לבתי החולים הגדולים. הם מתאשפזים בחדרים פרטיים במחלקות המבוקשות, מקבלים "טיפול סלב", בדיקות בלי תורים, מנותחים מהיום למחר אצל המומחים הגדולים שתופסים את חדרי הניתוח, גם ובעיקר באותן 6-7-8 שעות ספורות, עד ארבע אחרי הצהריים, שבהן צוותי הבריאות היו אמורים לטפל בציבור הרחב, זה שמשלם את כל כספי ביטוחי הבריאות, לעצמם ועבור אחרים שאין ידם משגת.

התוצאה: רופאים יתעשרו, גם צוותים רפואיים וניהוליים, אחוזים בודדים מהתשלום יעברו לקופת בית החולים בתמורה לשימוש במתחמים ובציוד הרפואי היקר, הלחץ למיטות יגבר, הקשישה לא תשכב במסדרון אלא בחדר האמבטיה, התורים לבדיקות מיוחדות, לניתוחים, למפגש עם רופא מומחה ולאשפוז יתארכו עוד הרבה יותר. שאלה לכבוד השר: עם הסוכר, המלח ושומן הטראנס כבר גמרת?

עוד דוח. עוד חריגות. עוד מריחה. יום שלישי, הממונה על השכר באוצר ערן יעקב וראשת יחידת האכיפה אתי גבאי-מורלי, פרסמו את הדוח השנתי ל-2016. מדובר ב-750 גופים מתוקצבים שגורפים 45% מכלל ההוצאה הציבורית! תקציר: ככל שהגוף יותר חזק כך השכר גבוה יותר, הזלזול משמעותי יותר, חריגות השכר (אוניברסיטאות, שלטון מקומי, חברות ממשלתיות) בולטות יותר וההליכים להחזרה ממושכים ומתוחכמים יותר. הבעיה: ההסתדרות מעלימה עין, בתי הדין לעבודה מוטים, הפוליטיקאים מורחים תיקוני חקיקה כדי לא לפגוע בבוחרים, והמיליארדים נשפכים מכיסי הציבור למקורבים לשלטונות.

stella-k@globes.co.il

לכתבה הקודמתלמי האינטרס לייקר תעריפי החשמל?