"הצבר בסכנת השמדה. זו פצצת זמן כלכלית"

מלחמה ביולוגית מתנהלת בימים אלה סביב שיחי הצבר המשתרעים על פני שטחים רבים בארץ - והכל בגלל כנימה. כנימה פולשת בשם אצברית, בשמה המדעי DACTYLOPIUS, השמידה כבר את רוב שיחי הצבר בצפון הארץ, והיא נעה דרומה במסע השמדה מהיר. כרגע מושמדים שיחי הצבר באזור עפולה וקיבוץ כברי.

"האצברית הופיעה לפני כשלוש שנים באגן הים התיכון, ופלשה מלבנון לגליל העליון", אומר פרופ' צבי מנדל, מומחה לנזקי חרקים (אנטומולוג) במינהל המחקר החקלאי במכון וולקני. "אנחנו לא שומעים על זה, אבל הלבנונים מבכים את השמדת הצבר. כרגע החשש הוא שהכנימה תפלוש דרומה מאזור עפולה במזרח ומכברי למישור החוף. הזחלים נישאים ברוח או מופצים דרך ציפורים המתיישבות על צבר נגוע.

"הצבר הישראלי בסכנת השמדה. מדובר בפצצת זמן כלכלית, לא פחות. אנחנו במרוץ נגד הזמן.

"את הצבר מגדלים בכל העולם לא רק כמזון לאדם, אלא גם לבעלי חיים", מסביר מנדל. "באתיופיה, למשל, יש למעלה ממיליון דונם זן של צבר נטול קוצים כמזון עיקרי לבהמות. אם הכנימה תשמיד את הצבר באתיופיה, יתחולל אסון הומניטרי, חיות משק ואנשים ימותו ברעב. כך גם באריתריאה".

יבוא של אויבים מן הטבע

מנדל, בסיוע פרופ' עבד גרה מנהל השירותים להגנת הצומח, יצא למלחמה ביולוגית נגד האצברית, לאחר שחיפש ומצא פתרון לבעיה הקריטית הזו. "המלחמה באצברית מתבססת על המצב במקסיקו", הוא מספר, "שם לכנימה יש אויבים טבעיים, חרקים שטורפים אותה וניזונים ממנה. הלחץ של האויבים הטבעיים שומר על מאזן ביולוגי תקין בצברים במקסיקו. פניתי לכמה גופים ממשלתיים בארץ, אבל זה כנראה לא כל כך מעניין".

- מיהם הגופים שהיו צריכים לקחת אחריות על טיפול בבעיה?

"הגוף הראשון הוא המשרד להגנת הסביבה. גם משרד החקלאות צריך לקחת אחריות ולהגן על מגדלי הצבר. הקרן הקיימת הסכימה לממן תוכנית מחקר ב-300 אלף שקל, שבמרכזה ניסיון לייבא את החרקים האויבים הטבעיים ממקסיקו. את החרקים אנחנו מרבים כאן כדי להפיץ אותם ולרסן את אוכלוסיית הכנימה לצפיפות שאפשר לחיות איתה, עד למצב של שיווי משקל ביולוגי ונזק לא משמעותי לתעשייה הישראלית, שהיא רק בחיתוליה".

- איך מבטיחים שהאויב הטבעי לא יגרום לנזק צדדי שלא נלקח בחשבון?

"מבין האויבים הטבעיים במקסיקו, בחרנו שני חרקים שהם טורפים ספציפיים של הכנימה, חרקים שלא יתקפו משהו אחר ושלהם עצמם אין כאן אויבים טבעיים. האחד הוא חיפושית, זן של פרת משה רבנו, והשני הוא זבוב טורף. נדרשנו לערוך ניסויים ואחרי שנה של בדיקות הוכחנו את יעילות החרקים הללו. יחד עם מהנדס המחקר אלכס פורטסוב אנחנו מפזרים עכשיו את החיפושיות בשטח, ואמורים לקבל ממקסיקו את הזבוב הטורף ולהרבות אותו".

- שני אנשים יכולים להדביר את הכנימה?

"זו לא פעם ראשונה שעוסקים כאן במלחמה ביולוגית, אם כי אין תקדים לכנימה כל כך אלימה והרסנית. להדברה ביולוגית יש קצב משלה, כי אנחנו לא רוצים להגיע למצב שהאויב הטבעי יתגלה כיעיל כשהצבר כבר יימחק מהשטח. אני שואב אופטימיות מכך שיש כבר צאצאים לחיפושיות הראשונות, אבל עדיין האויבים הטבעיים אינם קיימים בכמות מספקת על מנת לעצור את הכנימה. אם לא נצליח לעצור את ההתפשטות דרומה, לא נוכל למנוע את ההשמדה.

"אם הכנימה תגיע לשטחים מסחריים, כמו למשל חווה של 200 דונם במושב דישון שהושמדה לחלוטין, לא תהיה ברירה אלא לרסס, בעלויות גבוהות, והפרי כבר לא ייחשב לאורגני", מוסיף מנדל. "בהמשך הכנימה תתרגל ותסתגל, ובסופו של דבר היא תפתח עמידות לריסוס".

מבצע ריסוס כטיפול מונע

פרופ' מנדל עומד גם על הפן הפוליטי בהשמדת הצבר על ידי הכנימה.

"אני מנסה להפיץ את המידע על הכנימה בכל היישובים, כולל בשטחים ביו"ש, על מנת להתריע על הבעיה", הוא אומר. "צריך להתריע גם בירדן, בעזה ובמצרים, כי אם הכנימה תגיע לשם יהיו צעקות וטענות על כך שלא הזהרנו אותם. יש לנו אינטרס לעצור את הכנימה לא רק בגלל המתפרנסים מהצבר ומהערך הנופי והסמלי שלו, אלא גם בגלל היחסים עם השכנים שלנו".

- מה צריך לעשות?

"צריך לצאת במבצע ריסוס כדי להגן על משוכות הצבר הבריאות המצויות בסמוך לקווי התפוצה של הכנימה, ולמנוע את המשך הזליגה שלה דרומה. ההדברה היא גורם מעכב. צריך לרסס כמעין חיסון, עד שהחיפושיות והזבובים יגיעו לכמויות שיביאו לאיזון ביולוגי שימנע השמדה. מה שנגוע אולי כבר אבוד, אבל מה שלא נגוע - צריך להגן עליו כדי שלא ייפגע.

"מדובר במלחמה ביולוגית בטווח של חצי שנה עד שנה. אם תהיה מודעות מספקת לסכנה, אני מאמין שמבצע כזה יכול להצליח. זהו מרוץ נגד הזמן, שאם ניכשל בו יש סכנה שהצבר הישראלי ייעלם מהנוף שלנו".

מהמשרד להגנת הסביבה נמסר: "הדברת מזיקים הפוגעים בצמח נמצאת בסמכות ואחריות משרד החקלאות".

ממשרד החקלאות נמסר בתגובה, כי הוא ער למצבו של הצבר הישראלי ופועל להפסקת ההתפשטות של הכנימה המזיקה. "המשרד מקדם את הפתרון שהועלה על ידי פרופ' מנדל. המשרד פעל זה מכבר כדי לבצע את כלל הבדיקות הרלוונטיות שנועדו לעצור את התפשטות המזיק, ועם קבלת פנייתו של פרופ' מנדל, שאיתר חוקרים במקסיקו אשר חשפו את הפתרון הטבעי שיש בידו כדי לעצור את התפשטות הכנימה, המשרד אישר לאלתר את יבואם ארצה ואף אישר לפזר אותם בשטח, לאחר מספר בדיקות שבחנו את התאמתו כפתרון רלוונטי".

"הצבר החדש צפוי להשביח את המזון שלנו"

נועם בלום מטפח את מטע הצברים האורגני הגדול במדינה - 1,100 דונם הנמצאים ליד דימונה, ואשר כוללים גם מספר זנים חדשים שהוא פיתח בעצמו.

"ארגון המזון והחקלאות של האו"ם הגדיר את הצבר כמזון עתיד בעולם, בזכות התרומה הבריאותית הרבה ובזכות הזמינות שלו בארצות הסובלות ממצוקת מחסור במים", אומר בלום. "הייחוד של הזנים החדשים הוא בהרכבם התזונתי ובתכולת פיגמנטים נוגדי חמצון, שצפויים לסייע לבריאות בעיקר בתחום התמודדות עם סוכרתיות, מחלות כבד ומעיים, והשמנת יתר.

"הצבר החדש צפוי לספק לאוכלוסיית המדינה 'סופר פוד' נקי מחומרי ריסוס. אם הכנימה תתקוף את מטעי הצבר בישראל, יידרש לרסס אותם והגידול לא יהיה אורגני. רוב ענפי החקלאות במדינה הם ענפים מיושנים של חקלאות ישנה. הצבר החדש הוא פריצת דרך שצפויה לשנות ולהשביח את המזון שמסופק לאזרחי המדינה ואף להיות תחליף למגוון גידולים מסורתיים. הוא בסיס לייצור ביו-מסה למגוון תעשיות מזון.

"התקווה היא שהאגף להגנת הצומח והנהלת משרד החקלאות יפעילו את סמכותם וידבירו ללא דיחוי את הכנימה המאיימת להכחיד את הצבר. מדינת ישראל ללא צבר, היא כמו ירושלים ללא הכותל המערבי".

 נועם בלום/ צילום: איל יצהר