פחות לימודי משפטים, יותר מדעים מדויקים

קוראים יקרים - הורים, סטודנטים וילדים - האם אתם יודעים מה היא רמת השכר שמחכה לכם בשוק העבודה עם גמר לימודיכם האקדמיים (שתלויים כמובן במקרים רבים במסלול שבחרתם כבר בתיכון)? האם אתם יודעים מה הם החסמים העיקריים, לא רק הכלכליים, שאתם עלולים להיתקל בהם בעודכם מנווטים את הקריירה שלכם, בזמן שאתם חושבים או מנסים לחשוב על שוק העבודה שמחכה לכם לאחר שבחרתם במסלול הלימודים האהוב-רצוי-מתאים לכם, כל אחד לפי יכולותיו ורצונותיו? ומה אתם יודעים בכלל על המסלולים הצבאיים ללימודים, שחלקם מתחילים בכיתות י' ומכשירים לתחום הסייבר, אחד התחומים החמים בתעשיית ההיי-טק זה שנים?

האם אתם יודעים מה הוא המקצוע הנלמד ביותר באוניברסיטה ומה הוא המקצוע המכניס ביותר? האם אתם יודעים שישראל היא שיאנית הלימודים במדעי החברה במדינות ה-OECD או שמדעי החברה הם בין המקצועות הפחות מתגמלים? האם כל זה שקוף לכם בבואכם להירשם ללימודים, מעבר למחקרים שמפרסמים מעת לעת משרד האוצר או הלמ"ס, או כל משרד ממשלתי אחר העוסק בשוק התעסוקה?

האם ידעתם שתקציב החינוך הוא התקציב הגבוה בישראל? האם ידעתם שתקציב ההשכלה הגבוהה עומד על יותר מ-10 מיליארד שקל ומתוכו, שימו לב, סעיף הקרוי "תוכנית הבראה והתייעלות" בסך כ-780 מיליון שקל הוא בעצם סכום שמוזרם לאוניברסיטאות (בעיקר לעברית, לת"א ולטכניון) בגין חוסר התייעלות ותשלומי פנסיה תקציבית מנופחים? האם ידעתם שבשל מצוקת כוח האדם בתעשיית ההיי-טק הוקצו 100 מיליון שקל (פרוטות במונחים תקציביים) להעלאת מספר הלומדים במקצועות אלה? חישבו מה היה אפשר לעשות עם 780 מיליון שקל לטובת תעסוקת ההיי-טק.

אם כבר נכנסתם לשוק העבודה, כמה פעמים שמעתם את המילים "הון אנושי", ולא רק ממנהלים שרואים בעובדים שורה בגיליונות אקסל שצריכים להתייעל? וכמה פעמים קראתם ש"התמקדות בצבירת הון אנושי רלוונטי היא המפתח לגיבוש מדיניות ארוכת טווח שתביא לצמיחה בת-קיימא של התעשייה, בניגוד לצעדים קצרי טווח שננקטים כדי להפיק יותר ממלאי ההון האנושי הקיים"?

תתפלאו, אלה ממש לא סיסמאות. תשתית אנושית איכותית היא אחד האתגרים הגדולים בכל משק, וישראל עד עתה עשתה עבודה לא רעה, למרות כל חוזי השחורות. יש כאלו שיאמרו שישראל כבר לא יכולה לסמוך על נסים ועליה לתכנן את התשתית האנושית שלה לעשר השנים הבאות לפחות כדי לממש את הפוטנציאל האדיר. התשתית הזאת מחברת בין כמה תחומים: שוק העבודה, השכר, פיתוח ותמיכה בתעשייה, איכות החינוך ולא פחות חשוב - שוויון הזדמנויות בחינוך.

לפניכם כמה עובדות שיעזרו לחבר בין כל התחומים הללו:

הלימודים: יותר מדי מדעי החברה

לפי הסקירה של הכלכלן הראשי באוצר מנובמבר 2016, ישראל מאופיינת בשיעור גבוה של בוגרי מדעי החברה ומשפטים, ואינה מאופיינת בשיעור גבוה של בוגרי מדעי המחשב, על אף תעשיית ההיי-טק המשגשגת במדינה.

שימו לב לנתוני ההשוואה, הנכונים ל-2013: שיעור בוגרי תואר ראשון במדעי החברה וההתנהגות עומד על כ-23% בישראל לעומת כ-15% בארה"ב, כ-8% בבריטניה, כ-11% בצרפת וכ-9% בממוצע OECD, כלומר, בישראל פי שלושה כמעט בוגרי מדעי החברה מהממוצע והיא הראשונה בדירוג 32 המדינות בשיעור הבוגרים בתחום. לעומת זאת, שיעור בוגרי תואר ראשון במדעי המחשב בישראל עומד על 3.6%, לעומת 2.8% בארה"ב, 3.9% בבריטניה, 3.4% בצרפת ו-3.2% בממוצע. כלומר, ישראל קרובה לממוצע.

במשפטים, ישראל מדורגת במקום הרביעי בשיעור הבוגרים, והנתון הזה ממחיש מה שכל אחד מאיתנו מרגיש, שומע וקורא: ישראל היא מדינת משפט. המשפטיזציה שולטת בה, תופעה שגורמת לעתים לשיתוק, במיוחד בתחום הכלכלי. עם זאת, בשנים האחרונות יש עלייה משמעותית בשיעור המתחילים ללמוד רפואה ומקצועות עזר רפואיים וכן עלייה בשיעור המתחילים ללמוד מדעי המחשב.

שמואל סלבין, לשעבר מנכ"ל האוצר וחבר הוועדה לתכנון ולתקצוב ההשכלה הגבוהה בישראל, שידוע כתומך בליכוד ובבנימין נתניהו, אמר בראיון ל"גלובס" (27 ביולי 2017): "המדינה חייבת לתת את מרב המשאבים הלאומיים לאשכולות מדעי הטבע, ההנדסה, מדעי החיים והרפואה, כי הם תורמים לשיפור החיים, להארכת החיים, לשיפורים הטכנולוגיים במדעי המחשב, בסלולר ועוד. לעומת זאת, מדעי החברה והרוח, ובעיקר המחלקות של מדע המדינה, סוציולוגיה והיסטוריה, לא תרמו מאומה ב-50 השנים האחרונות לאנושות בכלל ולישראל בפרט. הן הפכו למחלקות פוליטיות דלות מחשבה, מונוליטיות, לא מתקיים בהן ויכוח אקדמי אמיתי... ולכן הן דועכות ולא באים אליהן סטודנטים. לכן הכסף הציבורי הגדול לא צריך לעבור אליהן. מי שרוצה ללמד מדעי רוח מוטים לכיוון אחד - שיתכבד להקים מכון פרטי וילמד את זה שם".

השכר: פערים בין בוגרי החוגים

כמובן, יש פערים גדולים בשכר בין בוגרי החוגים השונים. לפי הסקירה של הכלכלן הראשי, השכר הממוצע הגבוה ביותר הוא של בוגרי מדעי המחשב ואחריו של בוגרי רפואה והנדסה. שכרם של בוגרי התחומים האלה עומד על כ-23-28 אלף שקל ברוטו בחודש (ראו טבלה), בהשוואה לכ-9,000-10,000 שקל בחינוך, עבודה סוציאלית ואומנויות. מסקנות הכלכלן הראשי ברורות: ראשית, יש לבצע פעולות "להסרת חסמים" על תחומי ההיי-טק באקדמיה, בעיקר מדעי המחשב והנדסה, המקשים עליהם להתרחב; שנית, יש לעודד תוכניות להפחתת שיעורי הנשירה מלימודי המדעים, ויש להגביר את השקיפות בנוגע לשכר הבוגרים בתחומים השונים (או.קיי, בשביל זה קיימת גם עיתונות).

המעמד: מכשול בדרך להיי-טק

הנתונים מתוך הסקירה של הכלכלן הראשי באוצר בחודש האחרון מדברים בעד עצמם: מתוך העובדים בענפי ההיי-טק בשכר גבוה, כ-41% הם ילדים להורים מהחמישון העליון (חמישון הוא 20% מהאוכלוסייה), כ-16% מהחמישון האמצעי ורק כ-7% מהחמישון התחתון. בנוסף, כ-80% מבעלי הציונים הגבוהים בבגרויות ובפסיכומטרי הם ילדים להורים מהחציון העליון. זה לא ייחודי לענפי ההיי-טק, שכן באופן כללי קיים קשר חיובי בין שכר הילדים לשכר הוריהם.

לפי המחקר, נראה שחסם כלכלי אינו גורם ישיר ודומיננטי במיעוט היחסי של בני המעמדות הנמוכים המתחילים ללמוד לתארים המובילים להשתלבות בתעשיית ההיי-טק. מנגד, עולה בבירור כי רמת המוכנות שלהם לאקדמיה נמוכה ביחס לזו של בני המעמדות הגבוהים. כמו כן, המחקר מצא כי להכנסות ההורים יש השפעה מובהקת על שיעורי הנשירה. סטודנטים להורים ממעמד סוציו-אקונומי נמוך נוטים לנשור מהלימודים בשיעורים גבוהים יותר מאשר סטודנטים בעלי כישורים דומים שהוריהם ממעמד כלכלי גבוה. מכאן שתמיכה רבה יותר, הן כספית והן אחרת, לסטודנטים מוכשרים ממעמד נמוך עשויה להיות חיובית הן לסטודנטים עצמם והן למשק, כיוון שהוא משווע לבוגרי מדעי המחשב.

המסקנה של הכלכלן הראשי שוב ברורה וטבעית: כדי לשלב יותר עובדים ממעמד כלכלי נמוך בתעשיית ההיי-טק, כדאי למקד את ההשקעה בגילים הצעירים. השקעה כזו, למשל על ידי תקצוב דיפרנציאלי במערכת החינוך, עשויה לתרום למוכנות האקדמית של אותם ילדים, להעלות את ציוני הבגרויות והפסיכומטרי שלהם, ובכך לשפר את סיכוייהם להשתלב במקצועות האקדמיים היוקרתיים והמתגמלים יותר.

בקיצור: כסף טוב שווה חינוך טוב יותר. יש כאלו שיכולים לתמוך בילדיהם מחוץ למסגרות החינוכיות הרשמיות, ומכאן הפערים הגדולים.

המקפצה: יישובים מבוססים

עבודת מחקר שכתבו יעל מזוז הרפז ממשרד העבודה והרווחה, וזאב קריל ממשרד האוצר, מחזקת את הנתונים הלא-מפתיעים של הכלכלן הראשי על הלימודים והתעסוקה בתחום ומדגישה כי הפערים אינם בקבלה, אלא נובעים משיעורי נשירה גבוהים יותר בקרב סטודנטים להורים ממעמד נמוך. המחקר מצא ששיעור גבוה של היי-טקיסטים גדל ביישובים מבוססים כמו עומר, כוכב יאיר, רמת השרון, רעננה וקרית אונו. התוצאה היא אותה תוצאה: כמה קבוצות אוכלוסייה - בעיקר נשים, ערבים וסטודנטים להורים ממעמד נמוך - אינן ממצות את פוטנציאל ההשתלבות בתעשיית ההיי-טק, אם בגלל חסמים כמו סטריאוטיפים מגדריים, אם בגלל קשרים מעטים ואם בגלל גורמים מוסדיים ואחרים. המסקנה היא שוב אותה מסקנה: שיפור המיומנות המתמטית של כלל הצעירים בישראל, באמצעות שיפור מערכת החינוך ועוד. שוב, הכותבים משתמשים בצמד המילים הקסום: "הסרת חסמים".

המשרות: מחסור במהנדסים

לפי הערכות באחד הדוחות האחרונים של רשות החדשנות, לתעשיית ההיי-טק הישראלית יחסרו יותר מ-10,000 מהנדסים ומתכנתים בעשור הקרוב. הסיבה: ירידה משמעותית במקבלי התארים בתחומי המדעים בכלל (מ-13% ב-2004 ל-8.7% ב-2014). האם כוח האדם הזה חייב לצאת רק מהאוניברסיטאות ומהמכללות? לא. רשות החדשנות טוענת בצדק רב שמסגרות הכשרה חוץ-אקדמיות עשויות להפוך לנתיב משמעותי להשתלבות בהיי-טק. בארה"ב כרבע מאנשי המחשבים הם בוגרים של קורסים חוץ-אקדמיים המלמדים שפות תכנות נפוצות ומעדכנים את תוכנית הלימודים בהתאם לביקוש בשוק.

הצבא: 8200 כמנוע לאי-שוויון

אין זה סוד שיחידת המודיעין 8200 הפכה למסלול הכשרה מרכזי של רבים מההיי-טקיסטים בישראל. המחסור באנשי סייבר, למשל, הביא את צה"ל לפתח את מערכת החינוך, בניסיון לחזר אחרי תלמידים מצטיינים. יובל אזולאי, כתב התעשייה של "גלובס", תיאר בכתבה שפרסם לפני כשנה כיצד אגף המודיעין בצה"ל מוביל תוכניות משלו ומפעיל אותן בעשרות תיכונים ברחבי הארץ. בתוכנית "מגשימים", למשל, המשותפת לאמ"ן ולקרן רש"י, לומדים יותר מ-1,000 תלמידי כיתות י'-י"ב והמסננת צפופה במיוחד: רק כשליש בין המועמדים המבקשים להצטרף אליה מתקבלים. וזה בדיוק לב הפערים: למי סיכוי טוב יותר להתקבל? כמובן, לאלו מהמעמד הסוציו-אקונומי הגבוה ומי שיש לו יכולת לקבל תמיכה כלכלית מההורים לאורך הלימודים כדי למנוע נשירה. אכן, הצבא מפעיל גם תוכניות בבתי ספר בפריפריה, אבל אין שקיפות מלאה לגבי התוכניות ומי בדיוק עובר את המסננת. ביקשתי נתונים מהצבא בתחילת השבוע ואני עדיין מחכה להם. בכל מקרה, לא יפתיע אותי אם יתברר ש-8200, למרות הכוונות הטובות בהכשרת תיכוניסטים, "תורמת" את שלה לפערים החברתיים באמצעות התוכניות המבורכות הללו.

השורה התחתונה: בעיית השכר הנמוך, בעיית השוויון בהזדמנויות בחינוך, בעיית ההכשרה הצבאית ובעיית כוח האדם המיומן בהיי-טק הן בליבת האתגרים של המדינה. צריך להבין שלושה דברים מרכזיים: האחד, תקציב החינוך, בסך 70 מיליארד שקל היה מנוע ענק של אי-שוויון במשך שנים ארוכות. יש לנו מערכת חינוך לא רעה, אף שכולם אוהבים לחבוט בה, אבל היא מהגרועות בעולם במדדים של שוויוניות והקצאת מקורות. והרי לבסוף אי-שוויון בחינוך מתורגם לאי-שוויון בהזדמנויות בעבודה, לפערים חברתיים שהולכים ומתרחבים ולתסכול גובר אצל מי שנותרו מאחור. לזכותו של שר החינוך הנוכחי, נפתלי בנט, ייאמר שהוא מודה בפה מלא בבעיה. הוא פועל לתיקון המצב, אבל תיקון כזה מחייב מדיניות ארוכת טווח.

דבר שני: תעשיית ההיי-טק נמצאת בשיאה מבחינת קצב הגיוסים והדרישה לעובדים. מאחר ששיעור הלומדים מדעי המחשב באקדמיה אינו גבוה בהשוואה בינלאומית, וכללי ההיצע והביקוש בשוק העבודה עושים את שלהם - שכר העובדים בענף בעלייה. שוב ייאמר לזכותו של בנט שהוא פועל להגברת ההכשרה המתמטית בתיכונים ולהעלאת מספר הסטודנטים הלומדים מקצועות היי-טק.

דבר שלישי: תעשיית ההיי-טק בפרט ותעשיית היצוא בכלל הן המנוע של משק בריא. ההיי-טק יכול להגדיל את העוגה ולהגדיל את מספר המשרות האיכותיות, אבל הוא ממומן כמעט במלואו (קרוב ל-5 מיליארד דולר בשנה!) בכסף זר. כולם מאמינים בהיי-טק הישראלי, חוץ מישראל.

הפתרון: מילת הקסם היא רגולציה או כסף. אז ככה: אין בעיה של כסף בישראל, יש בעיה בחלוקה שלו. הקצאת 100 מיליון שקל בתקציב ההשכלה הגבוהה להגדלת מספר הלומדים במקצועות היי-טק היא לעג לרש. אפשר הרבה יותר, ואפשר להכריח את האוניברסיטאות להתייעל, לסגור מחלקות או לצמצמן, ולנתב את הכסף (וזה ממש לא הרבה כסף) למטרות הנכונות באמצעות תמריצים ועוד. רגולציה (או "הסרת חסמים")? בעיה ענקית. הרי מי הרגולטור של האוניברסיטאות? המועצה להשכלה גבוהה, שהיא הוועדה לתכנון ולתקצוב, שהיא בשר מבשרה של המערכת האקדמית ולכן נוטה לא להתעמת איתה, בבחינת החתול שומר על השמנת. הרי כל הבעיה החברתית-תעשייתית-שוויון הזדמנויות היא בעיה שמתחילה מחינוך: ישראל צריכה הרבה פחות משפטנים שייצרו אחרי שייצאו מהאוניברסיטאות עוד ועוד רגולציה ועוד ועוד תהליכים משפטיים, וצריכה הרבה יותר אנשי מדעים, גם אם באמצעות הכשרה חוץ-אקדמית. היא צריכה גם מעין אפליה מתקנת חינוכית בפריפריה. זה ההבדל הקטן-גדול בין אנשים שיוצרים פקקים לאנשים שמשחררים פקקים.

ישראל היא ראשונה בעולם בהשקעה במו"פ כשיעור מהתמ"ג. היא ראשונה בהשקעות הון סיכון כשיעור מהתמ"ג. היא מקום שני במדדי החדשנות. 600 חברות סטארט-אפ נטו הוקמו בשנה האחרונה וכ-300 מרכזי מו"פ של חברות רב-לאומיות. הטכנולוגיה תמשיך להיות דומיננטית בשיפור החיים ובהורדת עלויות. לפי הערכות, בתוך 20 שנה יש סיכוי גבוה שעובדי טלמרקטינג, סוכני ביטוח וקופאים יאבדו את עבודתם לתוכנות, אלגוריתמים ורובוטים. השכר הממוצע בהיי-טק עומד על כ-21 אלף שקל לעומת כ-10,000 שקל במשק, אבל למרות כל הנתונים המצוינים הללו, שיעור המועסקים בהיי-טק אינו עולה זה כעשור. הגיע הזמן למימוש הפוטנציאל: עם קצת פחות רגולציה, קצת יותר כסף והרבה כוונות טובות - אין סיבה שזה לא יקרה.

eli@globes.co.il