"קיקי", חומוסייה משודרגת ולא לטבעונים בלבד

החומוס ב"קיקי", המוגדרת רשמית כחומוסייה, הוא סביר ותו לא, אבל לידו מגישים מנות טבעוניות מצוינות ממש - שווארמה ירקות שורש, למשל

המבורגר פטריות / צילום: אפיק גבאי

רחוב ז'אן ז'ורס אינו יותר מסמטה קטנה היוצאת מדיזנגוף לכיוון בן יהודה ואף פעם לא מגיעה אליו. איני יודע מדוע, אך עוד בילדותי הרחוקה, עת נשרכתי אחרי אמי, מנסה ללא הצלחה להדביק את צעדיה המהירים לכיוון כסית, שם בילה אבי עם חבריו לבוהמה, הילך עליי שמו של הרחוב הזה קסם, הרבה לפני שבכלל פניתי אליו. אחרי הכול, הייתי ילד, וילדים טובים לא פונים ימינה אם אמא ממשיכה קדימה.

לימים, כשקצת גדלתי, גיליתי שלא רק השם הצרפתי המסתורי (ז'ורס היה מנהיג צרפתי סוציאליסטי שדרש משפט חוזר לאלפרד דרייפוס ולכן כמובן זכה לכבוד הזה אצלנו) מהלך קסם זר עליי ואולי גם על אחרים, אלא גם הרחוב עצמו הוא מקסים. אומנם חלקו הראשון דומה לעוד מאות רחובות תל-אביביים קטנים, אלא שהמשכו, אחרי פינת אמיל זולא (ומי שאינו מבין את הקשר, שיעשה גוגל בבקשה) ולכיוון פינת לורד ביירון, ובכן - ההמשך הזה הוא אכן יוצא דופן. ראשית, חונים בו לאורך ולא לרוחב, כלומר בניצב למדרכה ולא במקביל לה, ושנית, שדרת הפיקוסים הקצרה שלו היא יוצאת דופן גם במונחים תל-אביביים. כלומר, אלו אומנם אותם פיקוסים משירי פרי מלכלך ומעצבן, אלא שהם עבותים להפליא ושורשי האוויר שלהם מלופפים חזק ורחב כל-כך על גזעיהם עד שהם הופכים את השדרה כולה למעין יער טרופי, או לפחות גן בוטני מסתורי ואקזוטי. במונחים תל-אביביים כמובן.

אותו רחוב קטן, שבטוחני שלא מעט תל-אביביים מקצועיים אינם מכירים או זוכרים את שמו, מארח בשנים האחרונות, בפינת דיזנגוף כדי שיהיה קל, את קיקי. קיקי הוא כינויו של אופיר, בעל הבית, שפתח כאן לפני כמה שנים חומוסייה קטנה וצנועה. לכאורה, מה לי, או לכם, ולחומוס בצפון תל-אביב, אפילו אם זה לכיוון המרכז. ובכן, האמת היא שכלום. החומוס כאן הוא סביר ותו לא. בסגנון עדות החומוס שמכינים יהודים, שטוב ככל שיהיה, לעולם לא יתקרב למעלת אבו חסן והקולגות הערבים שלו. ואל תיעלבו לי בבקשה, אני מעליב כאן גם את עצמי, יהודי שמכין חומוס לא רע בכלל.

אלא שקיקי זה, ששבה אף הוא את ליבי, בדיוק כמו רחוב ז'אן ז'ורס שעל פינתו הוא יושב, בקומתו הנמוכה עטורת הכיפה השחורה הגדולה ועטופת התפילין כל בוקר מוקדם על המדרכה המלוכלכת של דיזנגוף, מראה שחזיתי בו אינספור פעמים בדרכי לעבודה, ובכן קיקי זה, החל להגיש לאחרונה, בנוסף לשלל מנות חומוס כאלה ואחרות, לא מעט מנות שאין ברירה אלא לכנותן, ובכן, טבעוניות. אז אומנם לא אני הוא האיש לשורר בשבחן של אלו, אבל יש כידוע לא מעט אנשים שישמחו בהן. יש לי אפילו אח כזה

וכך יצא שבצהריים סתוויים מופזים של אמצע אוקטובר, התיישבתי כאן בגפי וניסיתי לבצע את זממי בלא פחות ממנת מסבחה ומנת שווארמה של ירקות שורש. מיד יגיע הסבר.

קיראו עוד ב"גלובס"


התוצאה הייתה משמחת מאוד, חוץ מזה שגיליתי שאני כבר לא ילד, וזה קצת גדול עליי לתקוע כל-כך הרבה אוכל לבד בצהריים.

כי אף שהמסבחה שאיתה התחלתי הייתה כאמור מהזן המנומס מדי, שום דבר רע או לא טעים, רק לא מספיק בוטה או נאמן למקור הערבי (והייתי כותב אותו דבר על כל חומוסייה יהודית), הרי ששאר האוכל, בסגנון עדות הצמחונים והטבעונים, היה יופי של דבר.

החל בסלט הירקות הקטן שהגיע עם ה"שווארמה" (רק למה לא לתבל, אם כבר מגישים ירקות טריים כל-כך?), דרך כדור הפלאפל הטרי להפליא שהגיע לבקשתי עם המסבחה, פלאפל מצוין ממש, עבור בקציצת הפרסה, שלא יכולתי להתאפק בתור נכדה של מלכת קציצות הפרסה העולמיות, סבתא אסתר ז"ל, ותקעתי גם אחת כזו שנייה לפני הפיצוץ (שלי). אם בכל הנוגע למסבחה הייתי יכול להסתדר גם בלי, הרי שכאן אני ממליץ בכל פה לטעום. זו אומנם לא הקציצה של סבתא שלי, איש לא ידע או יידע, ככל הנראה, להכין כמותה (חוץ ממני, אבל זה סיפור אחר), אבל זו בהחלט קציצת פרסה (כרישה) ראויה להתכבד, גם אם היו בה יותר מדי תפוחי אדמה. חמה, טרייה, מטוגנת היטב וטעימה לאללה.

והנה הגענו ל"שווארמה". שווארמת ירקות השורש התגלתה כסוג של תבשיל ירקות שורש חתוכים דק, מתובלים בתבלינים מזרחיים האופייניים בדרך כלל לשיפוד הנחשק, כמו כורכום וכיו"ב. לא ממש הצלחתי לזהות את שלל הירקות שהסתתרו שם מתחת לתבלינים, אבל זה לא משנה. משום שהתוצאה הייתה לא רק משביעה, טבעונית (למי שזה חשוב לו) וחמה, אלא טעימה מאוד.

אבל המצטיינים הגדולים של הארוחה הזריזה הזו היו דווקא תפוחי האדמה האפויים שהוגשו לצד ה"שווארמה". פרוסים דק, שחומים וביתיים לגמרי. שאפו.

קיקי אולי אינו מקום לנסוע אליו במיוחד, אבל אם אתם בסביבה, הוא הרבה יותר ממומלץ, כפי שמעידים לא מעט לקוחות קבועים, שקשה היה לפספס את קביעותם ואת שכנותם לאיש הנחמד שמאחורי הדלפק. בתיאבון.

כדאי להכיר

קציצות הפרסה של סבתא אסתר. בשלו או אדו ברותחין 3 ק"ג פרסה שטופה היטב כולל החלק הירוק מלבד קצוות צהובים. סחטו ללא רחמים שוב ושוב את התוצאה, זה הטריק. ערבבו עם שלוש ביצים, שלוש כפות קמח מצה או שלוש פרוסות יבשות וטחונות של חלה ישנה, מלח ופלפל לבן. צרו קציצות וטגנו בשמן חצי עמוק עד שמזהיב.

קיקי

פרטים: דיזנגוף 147. טל' 03-9447766. א'-ה' 00:00-09:00, ו' 09:00 עד שעה לפני כניסת השבת. כשר למהדרין מן המהדרין.

מחירים: מסבחה - 28 שקל, כדור פלאפל - 2 שקלים, שווארמה ירקות שורש - 52 שקל, קציצת פרסה - 8 שקל

השורה התחתונה: טוב

לכתבה הקודמת"היינו יוצאים לפרדסים ומדמיינים שאנחנו פיטר פן"