הפרסומאי אילן שילוח שילם החודש כ-15 מיליון שקל מס הכנסה

זאת בגין תשלום של כ-81.4 מיליון שקל שקיבל ממקאן-אריקסון ב-2008, ובנוסף למס בסך כ-16 מיליון שקל שכבר שילם בגין תשלום זה במקור ■ שילוח: "מכבד את החלטת ביהמ"ש"

אילן שילוח / צילום: תמר מצפי
אילן שילוח / צילום: תמר מצפי

הפרסומאי אילן שילוח שילם החודש מס בהיקף של כ-15 מיליון שקל, בגין תשלום של כ-81.4 מיליון שקל שקיבל מחברת מקאן-אריקסון ב-2008 עבור התחייבות לאי-תחרות כשהתפטר מתפקדיו בחברה. זאת, בנוסף למס בסך כ-16 מיליון שקל שכבר שילם שילוח בגין המענק על אי-תחרות לפני כעשור כמעט. החיוב במס נקבע במסגרת פסק דין של בית המשפט המחוזי שניתן ב-30 באוגוסט, אך הותר לפרסום רק אתמול (ד').

גורמים בסביבתו של שילוח טוענים כי סכום המס הנוסף ששילם עומד על סך של 9.2 מיליון שקל בלבד, ובתוספת ריבית והצמדה עומד על סך של כ-12.6 מיליון שקל. כך שלפי גרסת הפרקליטות ורשות המסים שילם שילוח בגין מענק אי-התחרות שקיבל מס בהיקף כולל של כ-31 מיליון שקל, ואילו לפי גרסת שילוח סכום המס הכולל עמד על כ-28.6 מיליון שקל.

מכירת לאומי קארד יוצאת לדרך

loading

שילוח שימש כמנכ"ל קבוצת הפרסום ורכש המדיה מקאן-אריקסון עד שנות ה-2000 המוקדמות, ובשנים הרלוונטיות שימש גם כיו"ר הקבוצה והדמות הדומיננטית בה. לדבריו, ב-2007 הוא החליט לפנות לעיסוקים אחרים, ולכן התפטר מתפקידו כיו"ר הקבוצה.

בחודש ינואר 2008 חתם שילוח על הסכם אי-תחרות במקאן למשך 3 שנים, תמורת 81.4 מיליון שקל שיקבל במהלך אותן 3 שנים. בנוסף הוא חתם באותו יום על הסכם למתן שירותים למקאן במתכונת מצומצמת. כעבור מספר חודשים תיקנו הצדדים את הסכם אי-התחרות, והתשלומים הוגדרו כ"תגמול מנהלים כולל בגין פעולתו ותרומתו של אילן לחברה".

במארס 2008 פנה רואה חשבון מטעמו של שילוח לפקיד השומה וביקש להסדיר את מיסוי התשלומים שיקבל מהסכם אי-התחרות. עוד באותו יום נחתם "הסכם שומה", לפיו סווגו התקבולים כהכנסה מרווח הון החייבת בשיעור מס של 20% (כ-16 מיליון שקל).

קיראו עוד ב"גלובס"


בשנת 2012 הורה מנהל רשות המסים (בהתאם לסמכות המוענקת לו בסעיף 147 לפקודת מס הכנסה) על פתיחת "הסכם השומה". לאחר בחינה ובדיקה של המקרה הוצא צו המסווג תשלומים אלה כהכנסה "פירותית", החייבת בשיעורי המס הרגילים עד למדרגת המס השולי.

שילוח ערער לבית המשפט המחוזי וטען כי לא הייתה הצדקה לפתיחת הסכם השומה, בין היתר משום שעריכתו לא לוותה בהטעיה או הסתרה. לדבריו, הוא הסתמך על הסכם השומה ושינה את מצבו לרעה, וגם אם פקיד השומה טעה טעות מקצועית בחתימת ההסכם, הרי שיש לו אשם תורם של 100%.

פקיד השומה טען כי בבסיס הסכם השומה נפלה טעות מהותית, שכן שילוח המשיך להיות דמות מפתח במקאן גם לאחר חתימת הסכם אי-התחרות, ולכן המהות הכלכלית של הכספים שקיבל ממקאן הייתה בבחינת שכר עבודה. כן נטען כי לא הייתה הצדקה לשלם כ-81 מיליון שקל עבור אי-תחרות לשילוח, שממילא היה מחויב לאי-תחרות מכוח חוזי העסקה קודמים, ולא הייתה לו כל כוונה להתחרות בחברה.

מעדותו של שילוח עלה כי בשנים 2009 עד 2011 הוא מכר את כל 18% המניות שהחזיק במקאן תמורת כ-30 מיליון דולר, ואכן לא נסתרה עדותו כי עבד בשני המיזמים החדשים שהקים, אך מנגד לפחות עד מועד שמיעת הערעור שילוח המשיך לעמוד בראש הקבוצה ולהיות מזוהה בתקשורת כדמות מובילה בה.

השופט הרי קירש ציין כי יש לבחון עובדתית עבור מה שולמו התקבולים, האם אכן עבור אי-תחרות או שמא ככסות לדבר אחר, כאשר אם ייקבע כי שולמו עבור הגבלת חופש העיסוק, יש לבחון לפי דיני המס האם יש לסווגם כהכנסה מרווח הון או כהכנסה פירותית.

השופט קירש בחן תחילה דווקא את סיווג ההכנסה, וקבע כי גם אם סביר להניח שלפי הפסיקה כיום התשלומים היו מסווגים כהכנסה פירותית, הרי שבמועד חתימת הסכם השומה (2008) שאלת הסיווג של תשלום עבור אי-תחרות הייתה שאלה פתוחה שטרם קיבלה מענה בהלכה מחייבת, ולכן בנסיבות העניין לא הייתה הצדקה לפתוח את הסכם השומה בגלל סיווג התקבולים, ככל שהם אכן שולמו עבור אי-תחרות.

עם זאת, מסקנתו הייתה שונה בכל הנוגע לשאלה העובדתית הנוגעת למהות התשלומים. השופט קירש קבע כי הפרש המס השנוי במחלוקת שהינו גבוה מאוד, מצד אחד, ואי-מיצוי הבירור העובדתי המתבקש מצד פקיד השומה בעת כריתת הסכם השומה, מה שהעלה חשש מהותי לטעות עובדתית בקביעת מהות התקבולים, מאידך, מצדיקים פתיחה ועיון מחדש בהסכם השומה. ועדיין, תוצאת פתיחת השומה בהסכם – היינו שלילה מוחלטת של מהות התקבולים כתשלום עבור אי-תחרות – לא הhיתה מוצדקת.

באשר לשאלה העובדתית הנוגעת למהות התקבולים, בית המשפט פירט בהרחבה את הנסיבות המורכבות וקבע כי "הצטיירה תמונה מעורבת המלווה (עדיין) בסימני שאלה מסוימים". זאת, בין היתר בהיעדר עדות של איש מטעם מקאן העולמית שיסביר מנקודת מבטה של הקבוצה עבור מה שולמו התקבולים וכיצד נקבע שיעורם.

השופט ציין כי ב-3 השנים שלפני פרישתו הנטענת של שילוח מהקבוצה (2007-2005), הוא השתכר באופן אישי מיליוני שקלים, ובנוסף הוא והחברות שבבעלותו קיבלו בונוסים של כמעט 47 מיליון שקל (הגם שייתכן שחלק מהסכומים לא שולמו בפועל).

השופט פסק כי לא סביר שכל הסכום שולם עבור אי-תחרות, בין היתר משום שתשלום התקבולים הפקיע מידי מקאן חלק מהותי מרווחיה באותה תקופה לפני מס. לדבריו, "אין טעם להוציא שקל על-מנת להרוויח שקל (בייחוד אם הסרת האיום היא זמנית בכל מקרה). הרי אחת ממטרות הפירמה היא להשיא רווחים. ההנחה כי פירמה תהיה מוכנה לשלם למתחרה פוטנציאלי סכום השווה למלוא הרווח העתידי שהתחרות מצידו עלולה לסכן, נראה מוקשה".

לאחר ניתוח הגורמים השונים קבע בית המשפט בסופו של דבר כי יש להכיר בחלק מהסכום כתשלום עבור אי-תחרות, ואילו את היתר יש לייחס למעמדו של שילוח כעובד בקבוצה או כנותן שירותים.

השופט קירש ציין כי התוצאה הסבירה ביותר תתקבל מאימוץ ערך תניית אי-התחרות המצוי בצד הנמוך של טווח התוצאות בחוות-דעת המומחה שהוגשה מטעם שילוח (55 מיליון שקל), וכי מסכום זה יש להפחית מקדם מסוים אשר ישקף, ולו באופן מתון, את העובדה כי בעת חתימת הסכם אי-התחרות כבר היו קיימות תניות אי-תחרות בחלק מההסכמים הקודמים של שילוח.

לצורך אומדן ההפחתה הנדרשת, אימץ בית המשפט את סכום הפיצוי המוסכם המופיע בהסכם אי-התחרות (השווה לכ-9.5 מיליון שקל), ובסופו של דבר ייחס בית המשפט סכום של כ-45.5 מיליון שקל מכלל התקבולים כסכום שהתקבל עבור אי-תחרות, ובגינו יוטל מס בהתאם לשיעור הקבוע בהסכם השומה (20%), כאשר יתרת הסכום בסך כ-35.9 מיליון שקל תסווג כהכנסה פירותית, ויוטל עליה מס שולי בהתאם.

פקיד השומה תל-אביב יוצג בידי עו"ד גלית פואה מהמחלקה הפיסקאלית בפרקליטות מחוז תל-אביב (אזרחי). 

אילן שילוח מסר בתגובה: "מדובר בהסכם שנחתם בין רשות המס וביני ב-2008 תוך גילוי מלא. 5 שנים לאחר מכן רשות המס ביקשה לפתוח את ההסכם, בטענה כי שיקול-הדעת של פקיד השומה היה שגוי. הפרקליטות דרשה עוד כ-21 מיליון שקל מס, ואילו השופט קבע כי אין מקום לסכום זה, אלא לתשלום נוסף של 9 מיליון שקל. אני מכבד את החלטת בית המשפט ומקבל אותה".

הרווחים של שילוח ב-7 שנים: מעל 245 מיליון שקל

זווית נוספת בפסק הדין מסוף אוגוסט שנחשף היום בעניינו של אילן שילוח, לפיו שילוח ישלם מס בהיקף של כ-15 מיליון שקל בגין 81.4 מיליון שקל שקיבל מחברת מקאן-אריקסון ב-2008 עבור התחייבות לאי-תחרות.

פסק הדין חושף טפח מסכומי העתק שמרוויחים שיאני עולם הפרסום – או לפחות הרוויח שילוח במהלך עשור, בין 2004 ל-2011. בחודש ינואר 2008 חתם שילוח על הסכם אי-תחרות במקאן, כאמור, למשך 3 שנים, תמורת 81.4 מיליון שקל שיקבל במהלך אותן 3 שנים. במקביל לחתימת הסכם אי התחרות (לשנים 2008-2011), מכר שילוח את כל מניותיו במקאן (18%), בסכום של כ-100 מיליון שקל (כ-30 מיליון דולר אז).

אל כ-180 מיליון השקלים הללו מצטרפים כ-18.3 מיליון שקלים נוספים, שהשתכר שילוח כשכר עבודה בתור יו"ר קבוצת מקאן, ב-3 השנים שקדמו להסכם הזה - השנים 2004 עד 2007:

5.7 מיליון שקל ב-2004, 7.5 מיליון שקל ב-2005, 3.6 מיליון שקל ב-2006 ו-1.5 מיליון שקל ב-2007 - שנה בה צמצם לדבריו את משרתו כיו"ר מקאן למשרה חלקית בלבד.

לסכום הזה יש להוסיף סכום נוסף: ב-3 השנים שלפני פרישתו הנטענת של שילוח מהקבוצה (2007-2005), לא רק שהוא השתכר באופן אישי את אותם 18.3 מיליוני שקלים שהוזכרו - הוא והחברות שבבעלותו קיבלו בונוסים של כמעט 47 מיליון שקל (הגם שייתכן שחלק מהסכומים לא שולמו בפועל). מצירוף הסכומים הללו עולה כי במהלך השנים 2004 ועד 2011, בסבירות גבוהה, קיבל שילוח כ-245 מיליון שקל. גם אם עשור מוצלח שכזה לא חוזר על עצמו באופן תדיר, הסכומים הללו מספקים הצצה אל הצד הרווחי יותר, והמדובר פחות, של עולם הפרסום היצרי וסוער, שידוע בעיקר בתחרותיות ובאגו המהווים את האקלים שבו הוא פועל. 

מהדמויות המשפיעות בענף הפרסום

הפרסומאי הוותיק, 60, אילן שילוח, הוא אחת הדמויות המשפיעות ביותר על ענף הפרסום בשנים האחרונות. בתפקידו כיו"ר מקאן, יו"ר ובעל מניות עיקרי בקבוצת דה טיים ופירסט טיים (השקעות בתחום האינטרנט בהון סיכון) - הוא האיש שמזוהה עם העברת הענף למתודות ניהוליות מתקדמות, ולהכנסת חשיבה אסטרטגית; ומאוחר יותר עם כניסת הדיגיטל, הוא זיהה זאת ככיוון הכרחי של שינוי.

שילוח הצטרף כמנכ"ל למשרד הפרסום מקאן-אריקסון (בשמו דאז, קשר-בראל) ב-1996. בתוך שנתיים, הוא הפך את מקאן ממשרד שמוקם בחמישייה הראשונה עם הפנים למטה, למשרד הגדול בישראל. לאחר "ניעור" במצבת העובדים והחדרת סטנדרטים מקצועיים שלא היו נהוגים עד אז בענף, הפך המשרד למזוהה גם עם מובילות קריאטיבית, שעליה שמר במשך מספר שנים. שילוח ניהל אז מה שכונה בענף "חצר נסיכים" - מנהלים איכותיים ומוכשרים, שהתפזרו בהמשך בכל התעשייה.

שילוח שימש כמנכ"ל קבוצת הפרסום ורכש המדיה מקאן-אריקסון עד שנת 2004 שאז הפך יו"ר הקבוצה והדמות הדומיננטית בה. לדבריו, ב-2007 החליט לפנות לעיסוקים אחרים ולכן עבר לשמש כיו"ר רק במשרה חלקית.בהמשך, נוסף לכהונתו כמנכ"ל קבוצת מקאן-אריקסון בישראל, מונה שילוח גם לחבר בהנהלת מקאן-אירופה, ולנציג הבכיר של קבוצת אינטרפבליק בישראל. ב-2016 ראשי מקאן העולמית החתימו את שילוח על חוזה, שבמסגרתו הוא יישאר במקאן לפחות עוד 5 שנים.

השאיפות של שילוח להיכנס לתחומים אחרים מחוץ לביצת הפרסום, התחילו הרבה לפני כניסתו לתחומי הדיגיטל והאד-טק (פרסום דיגיטלי), ויותר מפעם אחת הוא לקח צעד לאחור בכל הקשור לניהול משרד הפרסום. בעבר, שילוח כמעט הפך לבעל מניות בערוץ 10, אך בסופו של דבר העסקה לא יצאה לפועל.

בשנים האחרונות העמיקה מעורבותו של שילוח בתחומים אחרים. בין היתר, שילוח הוא בעל מניות במטומי שפועלת בתחום הפרסום האינטרנטי; וגם אחד מבעלי המניות בחברת ההשקעות The Time המתמקדת בחברות ניו-מדיה בשלביהן המוקדמים.