שוק העבודה לא אוהב מתנחלים?

הדעות הקדומות בשלהן, לא נסדקות אפילו טיפה, כנראה אף מתחזקות

לשדרג את הקריירה / צילום: shutterstock
לשדרג את הקריירה / צילום: shutterstock

שדה הקרב שנקרא 'שוק העבודה' רווי בחסמים מחסמים שונים, חלקם מקצועיים ענייניים, חלקם תדמיתיים בלבד, מנותקים ממציאות. כשמדובר בחסמים מקצועיים זה הגיוני, למשל כשאדם מאד מוכשר עם פוטנציאל הצלחה גבוה לא מקבל הזדמנות כי חסר לו ניסיון ספציפי או בסיס ידע אותם ניתן להשלים במהרה. השוק רווי באנשים טובים ומנוסים - ומעסיקים מעדיפים לגייס מן המוכן.

טיפוסים מוזרים מהגבעות

אבל לפסול על הסף מישהו רק בגלל המוצא שלו, מינו או גילו? אז יש אחד עוד יותר מקומם. פסילה בגלל מקום מגורים. ולא כי הנפסל גר רחוק ממקום העבודה, את זה עוד אפשר להבין, מעסיקים חוששים שמי שנאלץ לבלות כל יום שעות רבות על הכביש לא ישרוד לאורך זמן וינטוש לכשימצא מעסיק קרוב יותר. אבל מה עם אנשים שגרים 20 דקות מהעבודה ונדחים על הסף רק בגלל שהם גרים בהתנחלות? איזו סיבה הגיונית יש למעסיק ירושלמי לפסול מישהו רק כי הוא גר באלון שבות, ולמה תושב אלקנה שגר במרחק יריקה מראש העין הוא מועמד פחות טוב מזה שגר בתל אביב?

נורא פשוט. אנחנו לא כל כך אוהבים מתנחלים, במיוחד לא את הדתיים. מתנחלים חילונים זה עוד איכשהו בסדר, אנשים רגילים שחיפשו איכות חיים בזול, ואם הם גרים ביישובים החזקים מעבר לקו הירוק בכלל אין בעיה, אבל לא הגרעין הקשה, האידיאולוגי. אלה לא סתם דתיים נחמדים עם כיפה סרוגה כמו אלה שחיים להם בינינו בתוך הקו, גרים ברחוב על יד, או אפילו בשכונות דתיות בתוך הערים. מתנחלים דתיים הם כבר אנשים מסוג אחר, טיפוסים מוזרים, שלא לומר קצת מפחידים, כאלה שמביאים איתם ניחוח של גבעות, מחסומים, בקתב"ים, ולך תדע איפה זה ייגמר.

לא בס"ד ולא ילדים

קיראו עוד ב"גלובס"


אז מה אם מדובר באוכלוסיה מאד איכותית ומשכילה - המגזר העסקי רגיל להפלות אנשים מצוינים. גם את יוצאי ברית המועצות לשעבר מעסיקים לא רצו, והודיעו לחברות השמה (בניגוד לחוק) "אל תשלחו לי רוסים". לקח לנו הרבה מאד שנים עד שסוף סוף הבנו שעולי חבר העמים הם לא רק בעלי מקצוע מהמשובחים, אלא גם העובדים הכי חרוצים בסביבה - אבל עם מתנחלים זה בינתיים לא כל כך עובד. ההתנחלויות הרבה יותר ותיקות מהעלייה מברית המועצות ונדמה שהדעות הקדומות בשלהן, לא נסדקות אפילו טיפה, כנראה אף מתחזקות. רק לאחרונה שמעתי מנהל בחברה גדולה אומר בלי בושה "לא אוהב את החבר'ה האלה, לא רוצה שיסתובבו לי פה במשרד", מבלי שהוא מצליח לייצר ולו טיעון ענייני אחד, ממשיך לעמוד בסירובו לראיין חשב שגר ביישוב קטן בשומרון.

בלית ברירה, ההמלצה הגורפת שלי למתנחלים היא להחליף את כתובת המגורים האמיתית בכתובת בגבולות הקו הירוק, של ההורים, של הסבתא, לא חשוב של מי, העיקר לא התנחלות. אל תפחדו לשקר במצח נחושה, עם חשוכים אין ברירה. רצוי מאד גם לא לכתוב בס"ד בראש המסמך, לא לספר באיזו ישיבה תיכונית למדתם (נחשבת ככל שתהיה), ולהימנע מציון מצבכם המשפחתי ומספר הילדים, שחלילה לא יתעורר החשד שמדובר בחובש כיפה. שוק העבודה לא אוהב ילדים, גם לא של חילונים ("אל תזמנו אותו, יש לו 4 ילדים, הוא ירצה הרבה כסף"), בטח ובטח כשמדובר בילדי דתיים ומתנחלים בפרט.

לנטוש את הישיבות

לצערי הרב, זה עובד. דתיים שלא הצליחו להגיע לראיון עבודה לתפקידים איכותיים ונאלצו להסתפק בתפקידים קטנים ממידותיהם, פתאום מקבלים זימונים לראיונות, שם כבר יש להם הזדמנות לשכנע שהם יותר מסתם כיפה על הראש. אחד על אחד יותר קל לשבור סטיגמות, ורבים מהם גם מצליחים.

הסוגיה הכאובה הזאת מעבירה אותי לאחרת, כואבת בהרבה, סוגיית התעסוקה של חרדים. לו היו שואלים את דעתי הייתי ממליצה להנהגה החרדית לעודד את הקהילה לנטוש בהמוניה את הישיבות ולשטוף את שוק העבודה. אין מה לדאוג, תוך כמה חודשים כולם חזרה בישיבות - כי הסיכוי שהשוק יקבל אותם לעבודה קלוש.

■ הכותבת היא מומחית לשוק העבודה. לתגובות:orna@rudi-cm.com

לכתבה הקודמתחפשו מנטור בחוץ