חגיגת הקנסות החלה: יום עם הפקחים שצדים רוכבי אופניים בת"א

נוכח הגידול במספר רוכבי האופניים והזינוק העצום בשימוש באופניים חשמליים מהירים, עיריית ת"א החלה השבוע לעשות את מה שהיא עושה הכי טוב מכולם: לחלק דוחות

רוכבת אופניים בתל אביב - רוכבים על הכוונת - למצולמת אין כל קשר לכתבה / צילום: אריק סולטן
רוכבת אופניים בתל אביב - רוכבים על הכוונת - למצולמת אין כל קשר לכתבה / צילום: אריק סולטן

רוב רוכבי האופניים שהתגלגלו בשבוע שעבר על רחוב אבן גבירול בתל-אביב והתכוונו לחצות את שדרות נורדאו מצפון ומדרום, ראו היטב ומרחוק את שני פקחי העירייה הלבושים בחולצות תכלת. מעטים מהם העלו בדעתם שהשניים נמצאים שם בגללם ושבסמכותם לחלק להם דוחות. תגובותיהם של הרוכבים שנעצרו על-ידי הפקחים נעו בין תדהמה מוחלטת מעצם קיומם של החוקים שבגין הפרתם הם נעצרו ועד זעם קולני על מדיניות העירייה ומחדליה שספגו שני האנשים בתכלת. "קודם שתהיה תשתית ואז תתנו דוחות", תקפה אוולין, רוכבת חמת מזג במיוחד. "אין פה דרך רצופה לנסוע עליה בצורה חוקית והרעיון של להציק לאנשים ב-10 מטרים שבהם אין להם פתרון הוא לא לעניין. זה אבסורד שבמקום לעודד רוכבי אופניים אתם רודפים אותם".

הפקח לירן כהן עונה לה שכיוון שהמקטע שבין שני חלקי שביל האופניים נועד גם למעבר הולכי רגל, החוק דורש מהרוכבים לרדת מאופניהם, אבל אוולין רק מתעצבנת יותר. "חזרתי עכשיו מברלין. שם אפשר לעשות אכיפה כמו שאתה מציע כי יש רצף לשביל. הבחירה שלכם להתעמר בנו מורידה אותנו לכביש ואני לא אעשה את זה כשאני מרכיבה ילדה קטנה. ומה אנחנו רואים כל הזמן? שהעירייה משקיעה המון כסף בחניונים למכוניות ולא בתשתיות לרוכבי אופניים".

החטא ועונשו / להלן תעריפון הקנסות המעודכן
 החטא ועונשו / להלן תעריפון הקנסות המעודכן

רוכב אחר, ניר שמו, מתרעם גם הוא. "חלק מהחוקים החדשים הם חוקים שאי אפשר לעמוד בהם. לא הגיוני שאסור לחצות מעבר חציה ברכיבה. זה לא סביר שעם כל הגעה ממעבר אני ארד ואז אעלה. זה כמו לצאת מאוטו ולהיכנס אליו עוד פעם כל רמזור. החוקים של האוזניות גם לא באמת סבירים. באוטו למשל מותר לך לשמוע מוזיקה ולדבר בטלפון ולנסוע ב-80 קמ"ש. זה נראה כמו אוסף של חוקים שהגיעו בגלל תלונות של זקנים מרמת אביב. ברור לי שיש בעיות, אבל זה מרגיש שהעירייה מנסה לפתור אותן באמצעות התעמרות ברוכבים".

"תראה", הוא ממשיך, "אני עם אופנים לא חשמליים - אני גם מוריד מכונית מהכביש, גם מוריד זיהום, גם עושה כושר, ובסופו של דבר העירייה ממש לא מעודדת אותי. אם הם באמת רוצים שאנשים ייסעו יותר באופניים, שיסללו עוד שבילים ושייצרו חניות ואז אנשים ייסעו יותר, אבל מה שקורה בפועל זה שחסרים מתקנים לקשירת אופניים בעיר.

קיראו עוד ב"גלובס"


"כשמתלוננים לעירייה, הם אומרים שהם שמים מתקנים רק במקומות ציבוריים - קניונים ורחובות מסחר, ושההנחיה הכללית היא לעלות עם האופניים הביתה. לא רק שזה קשה אלא שזה גם לא מה שקורה בעולם. בדיזנגוף סנטר זה מאוד בולט. העירייה עשתה שם שיפוץ והורידה במסגרתו את המתקנים לקשירת אופניים ואחר כך לא התקינה אותם שוב".

מהעירייה נמסר בתגובה כי "יש אלפי מתקני חניית אופניים והעירייה פועלת להוספת מאות מתקנים נוספים. באשר לדיזנגוף סנטר, המתקנים פורקו לצורך עבודות שיקום במדרכות, חלקם הוחזרו והנותרים יוחזרו בזמן הקרוב לצד נוספים".

 

אכיפה סלקטיבית, בינתיים

בעוד שבמשך החודשיים האחרונים, רוב הדוחות שחילקו הפקחים בעיר לרוכבי האופניים היו דוחות אזהרה, החל מה-1 בנובמבר, קונסת העירייה רוכבים (והולכי רגל שמפריעים להם) על מגוון רחב של עבירות תנועה. קבוצות של רוכבים בפייסבוק הומות מפעילות, ולאחרונה אפילו התקיימה הפגנת רוכבים שבה נשכבו על המדרכה שבכניסה לבניין העירייה עשרות רוכבים עם אופניהם.

להלן הרשימה המעודכנת של החטאים ועונשם, כפי שמציג סגן מנהל אגף הפיקוח יאיר אמר: רוכבי אופניים רגילים שירכבו על המדרכה או יחצו מעברי חציה ברכיבה ייאלצו להיפרד מ-100 שקל; רוכבי אופניים חשמליים שייתפסו מבצעים את אותן עבירות ייקנסו ב-250 שקל; רוכבים שישתמשו באוזניות תוך כדי רכיבה ישלמו גם הם 250 שקל, וכך גם אלו שירכיבו נוסעים על אופניהם או על הקורקינטים שלהם בניגוד לתקנות. רוכבים שישתמשו בטלפון הנייד שלהם תוך כדי רכיבה ישלמו 1,000 שקל בגין העבירה - אותו סכום שמשלמים נהגי רכב מנועים על שימוש אסור בטלפון. הולכי רגל שייתפסו צועדים על שבילי האופניים הדהויים שמסומנים על המדרכות אמורים להיקנס בלא פחות מ-500 שקל. הוריהם של נערים ונערות מתחת לגיל 16 שייתפסו רוכבים על אופניים חשמליים ייקנסו ב-1,000 שקל ובקרוב תיכנס לתוקף גם תקנה עירונית שתאפשר לעירייה להחרים את האופניים במקום.

"ברחובות שבהם יש שבילי אופניים אנחנו מצפים מהרוכבים שלא להיות על הכביש כי יש להם אלטרנטיבה. מי שירכב על המדרכה, ייקנס", אומר אמר. "ברחובות כמו דיזנגוף או אלנבי או בן יהודה שבהם אין שבילי אופניים, לא תהיה אכיפה נגד רוכבי אופניים רגילים שייסעו על המדרכה. רק נגד אופניים חשמליים. ברחובות קטנים יותר שאנחנו מגדירים כממותני תנועה, אנחנו מצפים שכולם יהיו על הכביש למעט קטינים מתחת לגיל 16".

בכיר אחר בעירייה אומר שעל אף כניסתן לתוקף של כל התקנות, בפועל יונחו הפקחים לתת דוחות בעיקר לרוכבי אופניים חשמליים. כמו כן, הוא אומר, האכיפה תיעשה בעיקר במקומות שבהם לרוכבים יש אלטרנטיבת רכיבה חוקית. "כרגע, הכוונה היא לחנך את הרוכבים".

אף שקשה להאמין שיש מישהו שסבור שלא צריך לשנות מן היסוד את הנורמות התחבורתיות בעיר שמסכנות את הולכי הרגל, את רוכבי האופניים ואת הנהגים, מעטים סבורים שהעירייה מתמודדת עם האתגר שלפתחה בצורה צודקת או חכמה. עיריית תל-אביב אומנם טוענת שהיא מעודדת רכיבה על אופניים בשם צמצום הפקקים, הורדת זיהום האוויר ושיפור בריאותם של התושבים, אבל התשתית התחבורתית שהיא מעמידה לרשותם אינה מספקת ולעיתים קרובות ממש מסוכנת.

העירייה מתגאה ב-130 ק"מ של שבילי אופניים שנסללו בעיר, אולם אלה רחוקים מלהזכיר את השבילים במקומות אחרים בעולם. הם מקוטעים, לא מסומנים היטב ומלאים במכשולים רבים מספור. הנה דוגמאות אחדות מתוך רבות מאוד: בשדרות ירושלים ביפו, שנאי ענקי שחוסם את השביל לחלוטין; ברחוב צ'לנוב בדרום העיר צריכים הרוכבים לזגזג בין עמודי ברזל שנועדו למנוע עליית מכוניות על המדרכה; בציר אבן גבירול השביל לא רק שמפסיק מדי פעם להתקיים אלא שלכל אורכו ממוקמות תחנות אוטובוס ממש עליו ועקב כך, נוסעים שיורדים מן האוטובוסים מתפרצים אליו מבלי משים; ברחוב ריינס, השביל עובר משמאל לכלי הרכב החונים, כך שכל פתיחת דלת של מכונית מסכנת את חיי הרוכב. ובכל העיר, ללא יוצא מן הכלל, השבילים מסומנים בצבע שדוהה ונמחק אחרי זמן קצר, הם משופעים במכשולים, והסלילה הגרועה של שיפועי העליות למדרכות במעברי הרחובות פוגעת ביציבות הרוכבים.

כל הגורמים הללו, שמצטרפים לחוסר הסבלנות הישראלית האינהרנטית, להיעדר מסורת של רכיבה כחוק ולפראות של רבים מהרוכבים על אופניים חשמליים - גורמים לכך שהתנועה בעיר מסוכנת מאי פעם. הולכי רגל, ובמיוחד קשישים והורים לילדים קטנים, מרגישים שהמדרכה שבה פעם הרגישו בטוחים, הפכה לאזור סכנה; רוכבי אופניים רגילים מתלוננים שרכיבה על שבילי האופניים הקיימים מסוכנת ומסכנת, ושרכיבה על הכביש משולה להתאבדות; ונהגי המכוניות נטרפים מרוכבים שעושים בכביש ככל העולה על רוחם ומרגישים שהם נדרשים להיות עירניים בצורה לא סבירה מכיוון שרוכבים מהירים יכולים להגיח מכל עבר.

"קופת העירייה תגדל"

תל-אביבים רבים שנוהגים במכוניות, רוכבים על אופניים והולכים ברגל, חווים את כל שלושת המצבים הללו מדי יום. עבורם, כל יציאה מהבית היא פיצול אישיות שמעורר תחושות זעם משתנות.

נועה בגון, מנהלת תוכן בת 40 בחברת שיווק ואם לשני ילדים קטנים שפעילה במאבק, אומרת שאין לה תחושת ביטחון ברחוב לא כהולכת רגל ולא כרוכבת אופניים. "אני חושבת שעדיין בטוח יותר לרכוב על הכביש ולא על המדרכה כי על המדרכה קופצים מכל כיוון מלא דברים - אנשים, כלבים, הולכי רגל שהולכים בזיגזג - אבל על הכביש יש אפס סבלנות לרוכבי אופניים. ברחובות ממותני התנועה אתה צריך להחליט אם לנסוע באמצע הכביש ואז להאט את התנועה או לנסוע צמוד לימין ואתה מסתכן בזה שמישהו יפתח עליך דלת ואז הלך עליך או שמישהו יעקוף אותך בכוח ועשוי למחוץ אותך. תכלס, אתה כל הזמן מרגיש כמו באזור מלחמה".

בגון אומרת שציפתה שלקראת תחילת האכיפה, העירייה תתחזק את השבילים הקיימים ותסמן אותם כראוי. "כל שביל בעיר היה צריך להיצבע בצבעים זוהרים, הפסים על המדרכה היו צריכים להיות ברורים והיו אמורים להיות שלטים שמסבירים מה זה מה ואיך רוכבים", היא אומרת. "היו צריכים לפרסם את כל החוקים הלא כתובים של הרכיבה. למשל: אם אתה הולך עם האופניים ביד, איפה אתה אמור ללכת? בשביל אופניים או בשביל הולכי רגל? אלו דברים שקורים כל יום ואף אחד לא מתעסק איתם.

"אז מה קרה? התחילה האכיפה, והעירייה לא צבעה שום שביל ואנשים שלא גרים בעיר לא רואים אותם ולא מבינים מה הם צריכים לעשות ואיך לכבד את הרוכבים מצד אחד ולשמור על עצמם מצד שני. אני חושבת שזה לא פייר ושככה לא משנים התנהגות של אנשים".

"המדינה מצאה את הפתרון הכי פשוט מבחינתה", מלין מייקל קסרזון מחנות האופניים או-פאן. "האופניים לא צריכים להיות על הכביש והם לא צריכים להיות על המדרכה. כשהם נוסעים על הכביש הם מסכנים את עצמם, וכשהם על המדרכה הם מסכנים את הולכי הרגל. אבל כל עוד לא תהיה הבדלה, הבעיה לא תיפתר. ירוויחו כסף וקופת העירייה תגדל, אלא שזה לא יפתור את הבעיה. מעבר לכך שרוכבים ייפגעו יותר ממכוניות ברגע שהם יתחילו לרדת יותר לכביש - ואני לא צריך לספר לך איך אנשים רוכבים. אנשים פה רוכבים נגד כיוון התנועה ובאדום ולא על הנתיב הימני ואת זה לא אוכפים. אם מישהו רוצה לשפר את המצב, שיאכפו קודם כול את הדברים הללו. זה אלמנטרי ובזה לא נוגעים".

גם בגון אינה מתעלמת מאחריותם של רוכבי האופניים למצב. "מאז שיש את החוקים שאסור לרוכבי האופניים ולקורקינטים החשמליים לנסוע על המדרכות, הרבה מהם נוסעים על הכביש כמו מטורפים", היא אומרת. "הם עושים מה שהם רוצים ומסכנים את עצמם ואת כולם, וזה מפחיד לא רק את נהגי המכוניות ואת הולכי הרגל, אלא גם את רוכבי האופניים הרגילים. ואיפה הפקחים? בכניסה לכיכר הבימה שהיא דווקא רחבה. אתה ממשיך לראות רוכבי אופניים חשמליים על המדרכות ואתה ממשיך לראות ילדים שטסים עליהן כמו משוגעים. זה לא רציני".

"בפריז נוסעים על הכבישים"

אם מישהו מצפה לבשורה מהממונה על תיק התחבורה בעירייה, סגנית ראש העיר מיטל להבי, הרי שאל לו לעצור את נשימתו. "אני זו שרכבתי על אופניים בקמפיין הבחירות שלי?", היא רומזת לתמונה המפורסמת של ראש העיר רון חולדאי על האופניים הירוקים העירוניים של מיזם תל-אופן. "כל דבר חדש שמכניסים לעיר יוצר חיכוך. אין ספק שההצלחה של השימוש באופניים בעיר היא מעבר לתשתיות וזה יוצר לחץ לייצר עוד תשתיות".

נו, ואתם עושים את זה?

"כרגע עובדים על עוד שבעה קילומטרים של שבילים ובחודש הקרוב יהיו עוד שניים וחצי קילומטרים, ואז עוד חמישה ובהמשך עוד 26 קילומטרים. צריך לזכור שאלו שבילים שמתווספים לתוך עיר עובדת ומתפקדת. בפריז למשל אין בכלל שבילי אופניים ואנשים נוסעים על הכבישים".

להבי מסבירה שמכיוון שהתשתיות בתל-אביב נבנו מלכתחילה בתוך "חתך רחוב קיים" - ו"לא משנה מה עושים, כשלוקחים חניה או חתיכת מדרכה, תמיד יש מישהו שזה פוגע בו ויש הרבה לקיחה בתקופה האחרונה לטובת תחבורה אלטרנטיבית". היא מסכימה, למשל, ששביל האופניים לאורך רחוב אבן גבירול רחוק מלהיות מספק, אך תולה את המצב בכך שהוא נוצר לפני זמן רב וללא מחשבה מספקת, ובאופן כללי סבורה ש"עדיף מקום שיש בו שביל אופניים פחות טוב על היעדר פתרון בכלל".

את תחושת הבלבול של הרוכבים לגבי מה שמצופה מהם לעשות בחיבורים בין שביל לשביל, תולה להבי בכך שמשרד התחבורה לא העביר הנחיות רלוונטיות. לגבי השאלות מדוע שבילי האופניים בכל העיר מסומנים בצורה לקויה ומדוע העירייה לא מחדשת את הסימונים או מציבה שלטים חדשים, נמסר בתגובה מהעירייה כי "עקב מעבר כלי רכב ולכלוך, סימוני הכביש עשויים לדהות עם הזמן. לנוכח זאת, כל יום נצבעים כבישים ברחבי העיר בהתאם לתוכנית עבודה מסודרת".

להבי מצדה, מודה שתשתיות הרכיבה על אופניים בעיר אינן מספקות, אך מדגישה כי אף על פי כן הן מקדימות בהרבה כל מקום אחר בארץ. "התשתיות הגבירו את הביקושים, הביקושים יוצרים את הצורך בתשתיות, ואנחנו נמצאים בתקופת מעבר בין שימוש בסוג אחד של תחבורה לשימוש בסוג אחר של תחבורה שהוא לא רק אופניים. אני לא חושבת שמישהו חזה את העלייה בשימוש באופניים, שהגיעו ל-16% מהתנועה. בשנים הקרובות נראה כניסה של הרבה מאוד כלים אישיים מכל מיני סוגים. ההסתכלות צריכה להיות בראייה שצופה את המהפך הגדול בתחום".

"ההורים מתחמנים" האם הקנסות יורידו את הילדים מהאופניים החשמליים?

קשה לדעת מה יקרה ברגע שפקחי העיריות ברחבי הארץ יתחילו לחלק לבני נוער מתחת לגיל 16 קנסות של 1,000 שקל בגין רכיבה על אופניים חשמליים, אולם לעת עתה, נראה שלחקיקה אין השפעה על מספר האופניים החשמליים שעליהם רוכבים מדי יום עשרות אלפי בני נוער או על היקף מכירתם בחנויות.

"חד וחלק אין ירידה במכירות", אומר מייקל קסרזון מחנות האופניים או-פאן, שמשוכנע שתחילת האכיפה לא תוריד את מספר הילדים והנערים שרוכבים על אופניים חשמליים. הוא מדגיש כי הוא אומנם מסרב למכור אופניים חשמליים לשימושם של נערים ונערות מתחת לגיל 16, אולם לא זוכה לשיתוף פעולה מההורים שמנסים לתחמן אותו. "ההורים באים אליי ואומרים לי 'זה לא בשבילם, זה בשבילי'. ולאלו שאני לא מסכים למכור הם אומרים 'מה אני יכול לעשות? כל החברים שלהם על אופניים חשמליים וזה גם מקל עליי ועל היומיום שלי. אני לא צריך לקחת את הילד ולא להחזיר אותו וזה נותן לילד קצת חופש ועצמאות'.

"רק ביום חמישי האחרון היה אצלי אבא שרצה לקנות ממני אופניים חשמליים לילדה שלו בת ה-12. אמרתי לו 'אתה לא נורמלי', והוא אומר לי שהיא כבר שנתיים על אופניים חשמליים ושהוא רק מחליף לה. אחר כך הוא אמר לי 'זה משחרר אותי. ככה היא נוסעת לבד לבית הספר ולחוגים ולחברים. שאלתי אותו אם הוא לא מפחד שהיא תידרס, והוא אמר לי 'לא, היא לא נוסעת בשום מקום על הכביש".