ישראל לא צריכה עוד נגב קרמיקות

במקום מפעלים עם משרות בשכר נמוך, הפריפריה צריכה היי-טק

עובדי נגב קרמיקה ליד המפעל בירוחם   / צילום: דוברות ההסתדרות
עובדי נגב קרמיקה ליד המפעל בירוחם / צילום: דוברות ההסתדרות

1. הריטואל הוא אותו ריטואל: מפעל בקשיים, פריפריה וסיסמאות חברתיות מזויפות. המפעל האחרון שהיה מושא הריטואל הזה הוא נגב קרמיקה בירוחם. קודם כול הבעלים איימו לסגור אותו, וזה ממש לא חשוב אם האיום הוא אמיתי או ספין כדי להשיג הטבות מהמדינה, מהעובדים או מהמייצגת שלהם, ההסתדרות. אחר כך התחיל פסטיבל ה"חברתיים": שורה של פוליטיקאים שלבם פתאום יוצא לפריפריה ולעובדים. והנה, כל הפסטיבל הזה מצליח להשהות את מכתבי הפיטורים לעובדים, מוביל לדיונים מביכים בוועדות הכנסת, מאפשר לחברי הכנסת לקבל עוד כמה כותרות "לוחמניות" על הגנת עובדים קשיי יום.

חגיגת הפופוליזם הזאת לא משרתת את הפריפריה (שאגב, נמצאת בתנופת פיתוח בשנים האחרונות) ובטח שלא את העובדים של נגב קרמיקה, או עובדים אחרים במפעלים כמוהו, שמשלמים שכר נמוך ואינם מסוגלים להתחרות בתחומי תעשייה המשיגים כוח עבודה זול יותר במדינות אחרות. נגב קרמיקה הוא דוגמה לאחת הבעיות הגדולות במשק הישראלי, שמצד אחד נהנה מאבטלה מאוד נמוכה אבל מצד שני מייצר הרבה מאוד משרות לא איכותיות ולא מתגמלות. הוא גם דוגמה למפעל שהוקם בחטא: המנכ"ל לשעבר אבי מוטולה השיג אשראי מנופח מבנקים, במאות מיליוני שקלים, כדי להקים מפעל שיכבוש את העולם, וזו התוצאה - אותו אשראי נמחק על ידי הבנקים, המפעל לקראת סגירה ומוטולה הסתבך בחקירות. כמובן, לאורך תקופת כהונתו הוא הקפיד להופיע בכנסים ולהתראיין, בין היתר, על "משנתו" החברתית בהקמת המפעל. שום דבר חברתי לא היה פה, רק עוד נזק לפיתוח הפריפריה.

2. או.קיי, אז הצבעתי על הבעיה, לא על הפתרון. אילו מפעלים ואיזה סוג של תעשייה כן צריכה הפריפריה? איך מייצרים "תעסוקה איכותית" לטווח ארוך? התשובה היא בחיבור בין מה שקורה בתעשיית ההיי-טק לתעשיית ההיי-טק. רגע, לא התבלבלת? חיבור בין אותן תעשיות? אכן. בישראל יש יותר מדי משרות לא איכותיות, עם פריון נמוך כביכול, במתאם עם שכר נמוך, ומנגד יש פחות מדי משרות איכותיות, שנמצאות בעיקר בהיי-טק, שחלקו בשוק העבודה קטן יחסית. זה מדהים: ישראל היא מעצמת חדשנות טכנולוגית, היא במקום ה-1 בעולם בהשקעה במו"פ כשיעור מהתמ"ג ובהשקעות הון סיכון כשיעור מהתמ"ג, היא מצמיחה כ-600 חברות סטארט-אפ (נטו) מדי שנה ויש בה כ-300 מרכזי מו"פ של חברות בינלאומיות - מענקיות הטק ועד ענקיות הרכב. השכר בתעשייה כפול לפחות מהממוצע במשק וגבוה פי 3-4 מהשכר החציוני. ועם כל ההישגים הללו, היא לא מצליחה לסחוב את המשק, כי המדינה מתרכזת בין היתר בניסיון להנשים מפעלים כושלים כמו נגב קרמיקה.

3. משקים מצליחים מתבססים על תעשיות יצוא מצליחות, מפני שהם מצליחים להגדיל את העוגה באמצעות מכירת מוצרים ושירותים חדשניים החוצה. הגדלת היצוא היא, בין היתר, אחת הדרכים להרחיב את היצע המשרות האיכותיות ולהעלות באופן משמעותי את השכר החציוני והממוצע. שימו לב לנתונים המצורפים, מתוך הדוח האחרון של רשות החדשנות, המתארים היטב את הבעיה: חברות בינלאומיות נוהרות לישראל כדי להקים בה מרכזי מו"פ, וחלקן אף מפעילות כמה מרכזים בתחומי פיתוח שונים. בעשור האחרון, בין 2007 ל-2016, הוקמו בממוצע 20 מרכזי מו"פ חדשים בכל שנה. לאורך השנים, חברות רב-לאומיות המפעילות מרכז מו"פ בישראל רכשו במצטבר יותר מ-100 חברות ישראליות. חברות ענק כמו אינטל, מיקרוסופט, סיסקו, יבמ ועוד אף רכשו יותר מעשר חברות מקומיות בשנות פעילותן בישראל. החברות הללו נוהרות לכאן בגלל הנכסים הישראליים: כוח-אדם מיומן, תרבות יזמית ומובילות טכנולוגית.

אין ספק שלמרכזים הללו יש יתרון ענק: הם יצרו פה תשתית נהדרת, יצאו מהם עוד ועוד יזמים שהקימו עוד ועוד סטארט-אפים, הם מהווים את מקור הצמיחה העיקרי של המו"פ העסקי בישראל והם משכו לפה עוד ועוד השקעות. אבל בסופו של דבר מדובר במעין "השכרה" של מוחות ישראליים, שיש להם ביקוש רב. כלומר, גוגל, אפל וחברות נוספות שוכרות מוחות ישראליים, משלמות להם היטב, רוכשות פה עוד ועוד חברות, מרחיבות את מרכזי המו"פ בישראל, אבל התעשייה עצמה והיצוא הנגזר ממנה אינם נמצאים כאן. יוצאי דופן הם אינטל ו-HP-אינדיגו ואפלייד מטיריאלס שיצרו פה בסיסי ייצור תעשייתיים גדולים המעסיקים אלפי עובדים. איפה? גם בפריפריה - בקרית גת, למשל. זה בדיוק מה שישראל והפריפריה צריכות - בסיסי ייצור תעשייתי ליצוא, בין אם של חברות בינלאומיות גדולות ובין אם של חברות ישראליות גדולות מוטות יצוא.

קיראו עוד ב"גלובס"


4. דוח רשות החדשנות האחרון הגדיר כאמור את הבעיה אבל ניסח אותה בעדינות: "ההשפעה הכלכלית איננה ממצה את הפוטנציאל הטמון בערך הטכנולוגי שיוצרים מרכזי המו"פ... הם אמנם מייצרים כ-40% מכלל המשרות במו"פ במגזר העסקי, אך כלל המשרות המוצעות על ידם, לרבות משרות מעטפת, מהווה 18% בלבד מכלל המשרות בחברות שעוסקות במו"פ... במילים אחרות: מרכזים אלו מייצרים תעסוקה איכותית ביותר, אולם בקרב מעגלי תעסוקה מצומצמים בלבד".

5. הפתרון של רשות החדשנות הוא הפתרון שדיברתי עליו: הרחבת פעילותם של מרכזי המו"פ לפעילויות אחרות בשרשרת הערך של החברה הבינלאומית: ייצור, שיווק, תמיכה, עיצוב ועוד. איך עושים את זה? רשות החדשנות התמקדה בתחומי הביו-טכנולוגיה והרפואה וב"עידוד" השקעות בייצור מתקדם בישראל. מה זה "עידוד"? צריך לומר זאת בפה מלא: הטבות מס, מענקים וכדומה. כמובן, הטבות המס אינן יכולות להגיע לרמה אבסורדית של 0% כמו טבע, אבל כבר כיום הם אטרטקטיביים מספיק כדי למשוך לכאן חברות זרות. עובדה שזה הצליח מאוד עם אינטל ועם אינדיגו, שנרכשה על-ידי HP והקימה פה תעשיית ייצור לתפארת. איך זה מסתדר, ודאי תשאלו, עם הביקורת שלך על הטבות המס לטבע? ובכן, זה בהחלט מסתדר. כל עוד המדינה לא מעניקה הטבות חריגות, כל עוד היא יודעת מה היא נותנת ומה היא מקבלת (תעסוקה איכותית, למשל, הן בליבת הייצור והן במעטפת שלה), זה משתלם הרבה יותר מנגב-קרמיקות.

מרכזי המופ של חברות רב-לאומיות
 מרכזי המופ של חברות רב-לאומיות

eli@globes.co.il