חוזה שמן רק לעובד רזה

"אנשים שמנים הם אנשים נהנתנים ועצלנים, שלא ייאותו להתאמץ"

השמנה / צילום: shutterstock
השמנה / צילום: shutterstock

זו עובדה: בשוק העבודה סובלים אנשים שמנים, ובמיוחד נשים שמנות מאפליה, וזו אף שכיחה יותר מאפליה על רקע אתני, נטייה מינית ונכות פיזית. איך זה בא לידי ביטוי ומה אומרים המחקרים?

מועמד שמן ולא אטרקטיבי

ש', מנהל פרויקטים, היה מאז ומעולם שמן מאוד, ובחמש השנים האחרונות עבר שינוי באורח החיים וירד במשקל: "כאדם שמן, בתחילת דרכי המקצועית כמהנדס, היה לי קשה מאוד למצוא עבודה. אני זוכר שנהגו לשאול אותי כמעט בכל ראיון עבודה, בניסוח כזה או אחר, אם אני חושב שאני מסוגל לבצע את העבודה במהירות מספקת. כאילו שמהנדס רזה יכול לספק את הסחורה טוב יותר ממהנדס שמן".

רבים הם המחקרים המוכיחים כי אפליה על רקע משקל בשוק העבודה היא תופעה שרירה ובועטת. באחד מהם, למשל, ביקשו מעסיקים פוטנציאליים להעריך את הסיכויים שהיו מקבלים לעבודה מועמדות בהסתמך על קורות חייהן ועל התמונות שלהן. המעסיקים לא ידעו שבתמונות הוצגו נשים שונות לפני ניתוח הרזיה ולאחריו. בכל אחד מהמקרים קיבלו המועמדות השמנות הערכות נמוכות יותר במדדים של פוטנציאל מנהיגות, הצלחה, שכר, והסיכויים להעסקה ביחס לאחרות.

הטיות כבדות-משקל

קיראו עוד ב"גלובס"


"אנשים שמנים הם אנשים כבדים ואיטיים, הם לא יעמדו בלחץ העבודה"; "אנשים שמנים הם אנשים נהנתנים ועצלנים, שלא ייאותו להתאמץ"; "אנשים שמנים הם אנשים לא מוצלחים או לא חכמים, אחרת איך הגיעו למצב הזה?"; "מראה של אנשים שמנים לא ייטיב עם תדמית המותג שלנו" – לא חסרות הטיות ודעות קדומות שמעסיקים ומנהלים, גם אם לא ימהרו להעלות על שפתיהם, מונעים מהם.

בחלק מהמקרים יתכן אף כי יש בכך ממש, לפחות על פי מחקרים אמריקניים שמראים כי עלות השמנת היתר של עובדים בארצות הברית עומדת על כ-45 מיליארד דולר בשנה, בגין הוצאות רפואיות, היעדרויות מהעבודה בשל פציעות ומחלות, תביעות פיצויים וכדומה. נוסף על כך, במקרים רבים יש צורך ממשי בהתאמה של סביבת העבודה לצורכיהם המסוימים של עובדים הנחשבים לשמנים באורח קיצוני (התאמת ציוד כביגוד, חגורות בטיחות, ריהוט, מיזוג אוויר ועוד).

אולם ברוב המקרים אין ספק כי מדובר ב"אפקט ההילה" החזק, שמשפיע על אנשים לתפוס אנשים שנחשבים למושכים תרבותית (ובהקשר של משקל – האתלט הוא המושך תרבותית) כאינטליגנטיים, מוצלחים ומוכשרים יותר מכאלה שאינם מושכים. לאנשים קשה מאוד להפריד בין תפיסת היכולות האישיות והמקצועיות של האדם לבין המראה החיצוני שלו.

יעידו על כך מאזינים רבים של אחת מתחנות הרדיו הפופולריות ביותר בארץ, שבמשך שנים רבות נהנו מקולה הערב של אחת מהשדרניות האהודות ביותר, ושהופתעו זמן מה לאחר מכך לגלות כי מדובר באישה כבדת משקל. מדוע זה מפתיע? מאיזו סיבה לא תהיה אישה שמנה שדרנית מבריקה ומצליחה? במה חסרים קולה, שנינותה ורמת העניין שהיא מספקת לעומת רעותה החטובה?

שכר נמוך, סיכוי ירוד לקידום

ש', מנהל הפרויקטים, ממשיך לספר: "איך שלא אסתכל על זה, העובדה היא שקודמתי לניהול רק לאחר שרזיתי. אני לא אומר שקודמתי משום שרזיתי. בכל זאת התקדמתי – אולי לאט יחסית, אבל התקדמתי. אבל אני בטוח במאה אחוזים שהייתה לתהליך השינוי הפיזי שלי השפעה מכרעת. אין יום שעובר שבו איני מרגיש בהבדל ביחס כלפיי. למעשה, בכל יום אני מבין יותר ויותר כמה שונה התייחסו אליי בעבר לעומת היום, והגילוי הזה כואב ".

ואכן, מחקרים מראים כי ישנם הבדלים מובהקים בשכר בין עובדים רזים לשמנים. עובדים שמנים נוטים להתקדם פחות מעובדים רזים. באשר לגברים – שמנים מרוויחים בממוצע 3% פחות מעמיתיהם הרזים, ונשים שמנות מרוויחות כ-6% פחות מעמיתותיהן הרזות. נמצא גם כי לנשים יש פחות סיכוי לזכות בתפקידים המזמנים אינטראקציות מרובות עם הציבור, ובכלל, אוכלוסיית הנשים נפגעת משמעותית יותר מאוכלוסיית העובדים גברים בהקשר של השמנה. בעבור נשים מספיקה אך עלייה קלה במשקל כדי לפגוע בסיכוייהן להתקבל לעבודה ולהתקדם בה.

נבואה המגשימה את עצמה

מכאיבים במיוחד ממצאיהם של אחד המחקרים, שלפיו יש קשר מובהק בין האפליה כלפי שמנים כשלעצמה לבין המצב הבריאותי של העובדים השמנים.

התפיסה המוטה של שמנים בשוק העבודה הופכת נבואה המגשימה את עצמה, בגלל החוויות השליליות שהעובדים השמנים נאלצים להתמודד עמן בשגרת יומם. המחקר מראה כי אנשים אלה מוחלשים ונפגעים קשות, ובשל כך נוטים לסבול ממתח יומיומי רב יותר מאחרים. ההכרח להתמודד עם הרגשות השליליים ברמה יומיומית פוגע בבריאותם יותר מכפי שפוגע בה משקל גופם.

מדיניות או ירייה ברגלנו?

המחקרים הרבים בנושא אפליה בגין משקל בשוק העבודה מעלים כי אין מנוס מהתערבות ברמת המדיניות במטרה להבטיח כי לכל המועמדים, ללא קשר למעמד הנובע ממשקלם, תהיינה הזדמנויות שוות לתעסוקה.

ואכן, לפחות כשמדובר במצב של השמנה כרונית בצורתה הקיצונית, מתחיל החוק במדינות רבות לנסות לעמוד לצדם של מועמדים ועובדים, במטרה למנוע את אפלייתם בשוק העבודה. חוקים מהסוג הזה יוצאים מן ההנחה כי השמנת היתר נושאת עמה מצבים רפואיים אחרים, כסוכרת או דלקות פרקים, ובשל כך הם מכירים בה כנכות פיזית ככל הנכויות.

אך האין חוקים אלה יורים ברגלי העובדים השמנים יותר מאשר סוללים את דרכם? המטרה היא לגרום למעסיקים להיזהר ולהימנע מלהעיר הערות מפלות כלפי מועמדים ועובדים שמנים, ולהישמר מלפטרם על רקע משקל גופם. אולם בד בבד, האם חוקים אלה לא מקבעים את אוכלוסיית העובדים השמנים כבעלי נכות? ואם הם כאלה על פי חוק, כיצד הם אמורים לשכנע את המעסיקים הפוטנציאליים שלהם שהם בעלי מסוגלות לבצע את התפקיד המוצע ככל האדם?

■ יעל מהודר היא יועצת ארגונית וכותבת הספר "המועמד הנבחר". המאמר מיועד להעשרה, אינו תחליף לייעוץ מקצועי ואישי המתאים למידותיו של כל אדם ואדם, ואין להתייחס אליו ככזה. אפשר ליצור קשר עם יעל בפייסבוק או באתר.

לכתבה הקודמתלעזוב עבודה לפני שיש אחרת ביד