עתיד הלמידה נמצא בנוירו-חינוך

בעולם משתנה, המיקוד צריך להיות בללמוד איך ללמוד, ולשם כך אנשי חינוך מתחילים לגייס את מדעי המוח

משדרגים סדרתיים / איור: עובדיה בנישו
משדרגים סדרתיים / איור: עובדיה בנישו

כמעט בכל שיחה על עולם העבודה העתידי אנחנו מגיעים גם לשאלה על חינוך ילדים לחיים ולעבודה בעולם שאנחנו אפילו לא יכולים לדמיין. אבל אולי דווקא בחוסר היכולת לתת תשובות ודאיות טמונה ההזדמנות, כי אם איננו יכולים להגדיר בוודאות אינטליגנציה בעולם העתידי, הרי שצריך להעביר את המיקוד ליכולת הלמידה. השיח על חינוך צריך להתמקד ב"איך" ולא ב"מה".

אחת התופעות המעניינות בהקשר הזה היא החיבור בין חינוך לפסיכולוגיה ומדעי המוח, בניסיון ליצור את מדע הלמידה. יש לזה אפילו שם חדש: neuroeducation (נוירו-חינוך), כלומר, שילוב מתודולוגיות מדעיות בהכנת תוכניות לימודים ואסטרטגיות הוראה.

בספרה Teaching Students to Drive Their Brains, טוענת דונה וילסון, פסיכולוגית המתמחה בתחום, שיש לנו היכולת "לנהוג" במוח שלנו וללמד את עצמנו אסטרטגיות למידה, וכך להשיג ביצועים טובים יותר. אחד התפקידים החשובים ביותר של המורה, אם כך, הוא להוביל ולתמרץ את התלמידים להגביר את הפוטנציאל שלהם.

המוח מוכן מינקות ללמוד ולהתאים את עצמו לאתגרים חדשים, ואימון אינטנסיבי משיג תוצאות. אחד המחקרים הידועים בתחום הזה הראה כיצד מוחם של נהגי מוניות ותיקים בלונדון התפתח בהתאם לצורכי העבודה שלהם. מרכז הזיכרון שלהם היה גדול מהממוצע בגלל התרגול האינטנסיבי בנהיגה. הדבר לא הקנה לנהגים זיכרון טוב יותר באופן כללי, אלא רק זיכרון ייחודי לעיסוק שלהם.

כניסתן של תוכנות הניווט ניטרלה למעשה את היתרון של הנהגים הוותיקים, והידע שהם צברו על מפת לונדון הפך לכל הפחות ללא רלוונטי. לכן אין לנו ברירה אלא לנצל את גמישות המוח כדי ללמוד מה שצריך עכשיו בעולם שזז. רק כדי לסבר את האוזן, הקורס הפופולרי ביותר באתר הלימודים המקוונים Coursera הוא "ללמוד איך ללמוד". נרשמו אליו עד היום 1.8 מיליון סטודנטים מכ-200 מדינות, רובם בגילים 25-44, אנשים שמבינים שהקריירה שלהם תהיה רצופה שינויים ומחפשים דרכים חדשות לטפס בעקומת הלמידה.

קיראו עוד ב"גלובס"


ד"ר ברברה אוקלי, מרצה להנדסה באוניברסיטת אוקלנד ברוצ'סטר, טוענת שכל אחד יכול ללמד את עצמו ללמוד באמצעות חיווט מחדש של המוח. היא ריכזה את המלצותיה בספר Mindshift: Break Through Obstacles to Learning and Discover Your Hidden Potential. כן, יש לו גם קורס מתוקשב תואם. אלה ארבעת הדגשים העיקריים שלה:

להתרכז/להתפזר: למוח יש שני סוגי מצבים בהקשר של ריכוז. באחד אנחנו ממוקדים בחומר ובשני אנחנו מפוזרים, כלומר המוח במצב מנוחה. דווקא במצב המפוזר, המוח מעבד את המידע שנצבר ויוצר חיבורים בין חלקי מידע. בשלב הזה עשויות להתגבש תובנות בלתי צפויות. לכן מומלץ לנוח אחרי עבודה ממוקדת. אוקלי מפשטת את הרעיון הזה בסרטון TED פופולרי.

לעשות הפסקות: כדי לאפשר את שני המצבים - ריכוז ופיזור - מומלץ להגביל את זמן הריכוז ל-25 דקות רצופות ואז לקחת הפסקה, אפילו קצרה. הפסקה פירושה להקשיב למוזיקה, לצאת להליכה, או כל דבר שמכניס אתכם למצב רגיעה וגורם לכם להפסיק לחשוב על הדבר שהתרכזתם בו. בזמן שאתם לא חושבים עליו, המוח שלכם מארגון את הידע החדש ו"שם על המדף לשימוש בעתיד". אוקלי ממליצה ממש לשים טיימר ל-25 דקות. הטיימר מכניס אותנו במהירות רבה יותר למיקוד, כי אנחנו יודעים שהזמן קצוב.

להתאמן: Chunking הוא תהליך של יצירת דפוסים עצביים במוח שניתן להפעיל מחדש על פי הצורך. לדוגמה, העלאת נוסחה שכבר למדנו או נגינת אקורד מוזיקלי. מחקרים מראים שכדי לפתח מומחיות, אנחנו זקוקים למעין ספרייה מנטלית של דפוסים מוגדרים כאלה. וכדי לייצר ספרייה כזו צריך להתאמן. נהיגה היא דוגמה טובה לכך. בהתחלה, אנחנו חושבים על כל תנועה, על כל פרט, אבל עם הניסיון, לאחר שהוטבעו דפוסים במוח, אנחנו יכולים לנהוג כמעט על אוטומט ולחשוב על דברים אחרים. הדפוסים האלה בנויים זה על זה, וכך ידע צומח והופך למומחיות. כמו שלומדים שפה או תווים, יש יסודות שאנחנו יכולים לשלוף במהירות גם אם אנחנו מתמודדים עם משפט מורכב או יצירה חדשה.

דע את עצמך: אנשים לומדים בדרכים שונות. חלק קולט מהר, חלק צריך לתת למידע לשקוע, אבל אולי גם מצליח לקלוט יותר פרטים בדרך. ההבנה של איך אנחנו לומדים היא הצעד הראשון בדרך להבנת האופן שבו כדאי לגשת לחומר חדש.

הנקודה האחרונה הזאת מופיעה שוב ושוב בעולמות הלמידה החדשים, במסגרת המושג Metacognition המתייחס לצורך לחשוב על החשיבה (thinking about thinking). חישבו שיש לכם מוח מעל המוח, שתפקידו להתבונן מבחוץ על מה שקורה לכם במוח בזמן שאתם לומדים. המוח החיצוני הזה מציב יעדים ללמידה, מתכנן אותה, בודק היכן אתם עומדים ביחס לתוכנית, מה עובד ומה לא, ומה צריך לשנות כדי שתלמדו יותר טוב. הדבר החשוב הוא שהמוח החיצוני הזה הוא שלכם, לא של מורה או בעל סמכות שמנחה או מפקח עליכם בתהליך. זה בעצם הסיפור של החינוך החדש, הצורך לפתח אצל התלמידים את המוח הנוסף הזה, כדי שייקחו אחריות על הלמידה היום ובעתיד ולא יזדקקו למישהו חיצוני כדי להתפתח. זו המתנה הגדולה ביותר שכל מורה יכול להקנות לתלמידיו. בכל גיל.

* הכותבת היא דירקטור משאבי אנוש באינטל העולמית ובעלת הבלוג "עולם העבודה העתידי", www.niritcohen.com