מינוס אמריקה

טראמפ מוותר על הנהגה גלובלית לטובת סין?

הנשיא טראמפ עם נשיא וייטנאם, טראן דאי קאנג  / צילום: רויטרס, Nguyen Huy Kham
הנשיא טראמפ עם נשיא וייטנאם, טראן דאי קאנג / צילום: רויטרס, Nguyen Huy Kham

הופעת דונלד טראמפ בוועידת APEC של ארצות אסיה והאוקיינוס השקט בשבת הייתה שקולה כנגד הופעה של גנרל בוועידה לטובת פירוק החימוש; או ההיפך, של פציפיסט בוועידה של תעשייני נשק. מה לנשיא ארה"ב - שונא הסחר החופשי, אויב ההסכמים הרב-צדדיים - אצל ארגון, שנוסד כדי לקדם סחר חופשי משני עברי האוקיינוס השקט באמצעות רב-שיח ושיתוף פעולה בין האומות.

הופעת הנשיא הייתה כמעט אקט פרידה אמריקאי. הוא התלונן באוזני שומעיו, שארצותיהם "מנצלות את ארה"ב". אכן, חוויה יוצאת דופן היא לשמוע את מנהיג מעצמת העל הגדולה ביותר, שזרועותיה שלוחות לכל פינה של כדור הארץ, מקונן באוזני זרים על קיפוח.

טראמפ הכריז, "אני תמיד אעמיד את אמריקה תחילה, ממש כשם שאני מצפה שאתם, הנוכחים בחדר הזה, תעמידו את ארצותיכם תחילה".

הבה נחשוב רק על עצמנו

"אמריקה תחילה" הייתה סיסמת בחירות אפקטיבית להפליא במרכזי התעשייה הפגועים של מדינות המערב התיכון בארה"ב. אבל בדאנאנג, וייטנאם, זו הייתה הודעת ויתור על תפקיד אמריקאי בשיפור תנאי המחיה על פני כדור הארץ. סוף-סוף, אם אמריקה תחשוב רק על עצמה, וכל אחת מן השותפות הפוטנציאליות תחשוב רק על עצמה, חומות עבות של מכסים יחצצו ביניהן, ולפחות חלקן יתבוננו זו בזו דרך כוונת הרובה.

קיראו עוד ב"גלובס"


יועץ כלכלי וייטנאמי צוטט אתמול במהדורת אסיה של "פייננשל טיימס": "ארה"ב נהגה למלא תפקיד פעיל מאוד בהגנת האינטרסים של ארצות קטנות ממנה. עכשיו נראה שהנשיא אומר, כי האמריקאים יעשו רק מה שהולם את האינטרסים שלהם".

זה מסר מעורר חרדה בשביל מדינות שחשבו את עצמן שותפות של ארה"ב, וקיוו ליחסים מיוחדים ולהתחשבות. וייטנאם בוודאי הייתה אחת מהן, גם לרגל גודלו של השוק האמריקאי, וגם מפני שקיוותה להסתמך על משענת אסטרטגית אמריקאית ביחסים המורכבים והמועדים לפורענות עם סין.

נטייה שאין ממנה חזרה

"טראמפ מוותר על הנהגה גלובלית לטובת סין", הכריזה בסוף השבוע שעבר כותרת של פרשנות ב"ניו-יורק טיימס". הכותב, אנתוני בלינקן, היה המשנה למזכיר המדינה בממשל אובמה. הוא משווה את התנערותו של טראמפ מרב-צדדיות עם להיטותו של נשיא סין שי ג'ינפינג לאמץ גלובליזם.

ואמנם, הנשיא שי הכריז בדאנאנג, כי גלובליזציה, היא "נטייה שאין ממנה חזרה". כמובן, התועלת שסין הפיקה מהסכמי סחר דו-צדדיים ורב-צדדיים אינה צריכה הסברים. היא זינקה בתוך ארבעים שנה מעמדת נחיתות יוצאת דופן לעמדת יתרון יוצאת דופן. היא אמנם פתחה שערים בפני זרים, אבל הכתיבה כללי התנהגות שהעניקו לה קיצורי דרך עצומים, למשל בגישה חופשית לטכנולוגיה של חברות שרצו להשקיע בסין ובהתעלמות מזכויות יוצרים.

250 מיליארד דולר

טראמפ הבטיח במסע הבחירות שלו להעניש את סין. הוא יורה לשר האוצר שלו - הוא חזר והכריז - לסווג את סין כ"ספסרית מטבע", מה שהיה מגביל מיד את כניסתה אל השוק האמריקאי. הוא לא העז. במהלך ביקורו הרשמי בבייג'ין בשבוע שעבר הוא הטיל על קודמיו בבית הלבן, לא על סין, את האשמה לגירעון הסחר הענקי של ארה"ב עם סין (עמד כמעט על 310 מיליארד דולר בשנה שעברה בלבד).

במהלך ביקורו, סין הודיעה על עסקאות של "250 מיליארד דולר" עם חברות אמריקאיות. אמנם המספר הזה קטן מן הגירעון השנתי, אבל מרשים כשלעצמו. חוץ מזה שעיון בפרטיו מגלה כי הוא בעיקרו תרגיל של יחסי ציבור. ההשקעות נמתחות לאורך 20 שנה, וחלק ניכר מהן אינן כוללות שותפים מקומיים.

חצי הסכום האמור יקנה לסין כניסה אל מקורות אנרגיה בארה"ב. תאגיד ממשלתי סיני ישקיע 84 מיליארד דולר בקידוח גז ובתעשיית כימיקלים במדינת מערב וירג"יניה, במזרח ארה"ב. השקעה של 43 מיליארד דולר מתוכננת להשתתפות סינית בצינור להובלת גז טבעי באלסקה. כניסת סין אל שוק האנרגיה האמריקאי צריכה לעורר מידה כלשהי של אי נוחות. סוף-סוף, סין היא היריבה האסטרטגית העיקרית של ארה"ב.

יפן, קנדה ומקסיקו גם

הנשיא טוען כידוע לתואר "אמן העסקאות". בעיניו, כל הסכם סחר שנחתם ב-25 השנה האחרונות הוא "ההסכם הגרוע ביותר מאז ומעולם", מעשה חובבנים שהניחו לזרים לשטות בהם. מנוי וגמור אתו לתקן את ההסכמים האלה, או לקרוע אותם לגזרים. הסכם אחד, שנחתם אבל לא אושרר, אמנם נקרע לגזרים: השותפות הטראנס-פאציפית (TPT) של ארה"ב עם 11 ארצות משני עברי האוקיינוס השקט.

במהלך הוועידה בדאנאנג, מנהיגי 11 הארצות האלה נפגשו כדי לדון בהמשכת השותפות בלי ארה"ב. זה כמובן לא יהיה אותו הדבר. התוצר המקומי הגולמי המשותף של כל ה-11 עומד על עשרה טריליון דולר, אבל הוא קטן מזה של ארה"ב (18.57 טריליון). בין ה-11 אפשר למצוא את יפן ואת קנדה, שתיים משבע המעצמות הכלכליות המובילות של המערב. נמצאת שם מקסיקו.

החלטתן לדבוק ב-TPT היא יותר פוליטית מכלכלית. היא מיועדת לשמור אופציות פתוחות, אולי לאפשר חזרה אמריקאית בבוא היום. היום לא יבוא תחת הנשיא טראמפ, אבל מי יודע מה יקרה בעוד שלוש שנים.

לבלום את סין?

הצד המדהים ביותר של נאום טראמפ בדאנאנג היה היעדר כל ניסיון לרכך, לפצות, לשכך חששות, לעודד ידידים. בעולמו של נשיא ארה"ב יש רק עסקאות, ובסוף כל עסקה יש שורה תחתונה. אבל נשיא ארה"ב צריך להיות יותר מאשר סוכן על לענייני מכירות.

הוא ניסה את את כוחו בקונספציה חדשה. הוא חזר פעם אחר פעם על הביטוי "אינדו-פאציפי" (Indo-Pacific) כדי לתאר את האזור שבו הוא נמצא. הביטוי הזה התחיל להופיע כמעטי בגניבה ברטוריקה הדיפלומטית של ארה"ב רק בשבועות האחרונים. הוא נועד להרחיב את בית הקיבול של המגמה לריסון תאבונה האסטרטגי של סין, שהתחיל ממשל אובמה.

הביטוי הזה שימש בשנים האחרונים את יפן, כדי לתאר את התקרבותה אל הודו. הוא עורר גיחוך בבייג'ין, והניב הזהרות לא רשמיות שמוטב לה להודו לבל תעז לחתור תחת סין באוקיינוס ההודי. מזכיר המדינה רקס טילרסון האשים בחודש שעבר את סין ששאיפותיה הטריטוריאליות בים סין הדרומי הן "חתירה תחת כללי הסדר הבינלאומי".

אם לנשיא טראמפ יש כוונה להתייצב נגד סין בראש קואליציה אזורית הוא לא חשף אותה במהלך מסעו הנוכחי. אדרבא, בסין הוא יצא מגדרו להחניף לרודנה, שי ג'ינפינג. נשיא ארה"ב חוזר ומגלה, כי חברתם של של אנשים חזקים נעימה לו יותר מחברתם של דמוקרטים וליברלים מדופלמים. אין זה פלא אפוא שהוא החליט לסיים את מסעו באסיה בביקור בפיליפינים. שם מכהן נשיא אשר פרק כל עול, והשעה למעשה את שלטון החוק במסגרת מלחמתו בסמים. אכן, המטרה מקדשת את האמצעים.

■ רשימות קודמות ב-yoavkarny.com. ציוצים (באנגלית) ב-twitter.com/YoavKarny

לכתבה הקודמתבדרך לוורשה