אסור לפספס: מסע אל ארץ הפסיפסים של צפון איטליה

במשך 7 ימים אכלנו, שתינו ונשמנו פסיפס בעיירות ובכפרים עתיקים, בשלווה אלוהית וכמובן בכל מה שאיטליה כל-כך טובה בו - אוכל, יין, עיצוב ואמנות

פסיפס עתיק / Shutterstock | א.ס.א.פ קריאייטיב

אילולא האהבה לפסיפס, לעולם לא היינו מגיעות לספילימברגו. אלמלא הפסיפסים, קרוב לוודאי שלא היינו אפילו שומעות עליה. ספילימברגו (Spilimbergo) שבחבל פריולי שבאיטליה אינה אלא פרבר קטן, אבל חובבי פסיפסים עולים אליה לרגל, שכן העיר הקטנה הזו היא אגדה, מעצמת פסיפס עולמית ומוזיאון פתוח. יצירות מרהיבות ניצבות בכל מקום: ברחובות, בכיכרות ועל קירות, ופועל בה בית ספר ידוע לאמנות הפסיפס, שהוא כשלעצמו מוזיאון המאכלס מאות יצירות פסיפס מופלאות.

על בית הספר הזה שמעתי לראשונה בסטודיו של נירית קרן, אמנית פסיפס ישראלית ובינלאומית, שבו הצצתי, נפגעתי והתמכרתי. אצלה התאהבתי בפסיפסים, ובהמשך הפכתי לתלמידתה. הלימוד אצלה הבעיר בי תשוקה ללמוד ולהתפתח עוד, וכשהיא סיפרה לנו על בית הספר הגבוה לפסיפס בספילימברגו - התחלתי לחלום. בית הספר הוקם ב-1922 כדי לספק עבודה באזור שהיה מפורסם ברצפות הטרצו, אך התפתח והפך למוסד בעל חשיבות ושם. זהו בית הספר היחיד שגם מכשיר מורים למוזאיקה, אבל יש לו דרישות קבלה נוקשות: התלמידים חייבים להיות דוברי איטלקית ומתחת גיל 30, שתי דרישות קבלה שהופכות את המועמדות שלי ללא רלוונטית.

אבל אז הגיע טוויסט בעלילה: התברר שבקיץ, כששנת הלימודים הפורמלית מסתיימת, מקיים המוסד קורסים לכל דכפין, הפתוחים גם בפני חובבים. וכך יצאנו, חברה תלמידת מוזאיקה כמוני ואנוכי, לקורס קיץ בספילימברגו.

במשך שבעה ימים אכלנו, שתינו ונשמנו פסיפס, וזו הייתה חוויה עילאית לגוף ולנפש. בדרך להגשמת החלום, יצאנו למסע בין פסיפסים, וגילינו חבל ארץ עשיר בנופים, בהיסטוריה מרתקת, בעיירות ובכפרים עתיקים, בשלווה אלוהית וכמובן בכל מה שאיטליה כל-כך טובה בו - אוכל, יין, עיצוב ואמנות.

בין פסיפס לעמק

מחוז פריולי (Friuli) גובל עם אוסטריה מצפון וסלובניה במזרח. שמו המלא של המחוז הוא פריולי-ונציה ג'וליה (Friuli-Venezia Giulia), והוא נולד מחיבור שני מחוזות (ואין קשר לעיר ונציה). זהו חבל ארץ אוטונומי, עם היסטוריה וגיאוגרפיה ייחודיים. בצפון, במערב ובמזרח מתרוממים רכסי הרים גבוהים (2,000-2,500 מטרים), שגולשים דרומה דרך גבעות עגלגלות המשתפלות לאזור של גבעות רכות, שממשיך דרומה אל מישורים פוריים ומסתיים ברצועת החוף שבין טריאסטה לוונציה. הרבה גיוון, עושר של טבע עם מים ונהרות רחבים, פסגות מושלגות בחורף (כולל אתרי סקי), עמקים פוריים, ירוק נצחי, חופים רחבים וים של יופי.

ספילימברגו ממוקמת בצנטרום של חבל פריולי, כשעה מאתרי תיירות ואטרקציות, והיא אידיאלית לטיולי כוכב: הליכה בהרים, רכיבה על סוסים, ראפטינג, מסלולי אופניים, פארקי חבלים, ואפילו מרכז הקניות הגדול ביותר באיטליה שוכן באודינה (Udine). גם ונציה נמצאת במרחק של כשעה ורבע נסיעה, אקוויליאה וגראדו אפילו פחות, ויש עוד המון כפרים קטנים ומקסימים, נהרות רחבים, כרמים שמייצרים את היין הלבן הכי טוב במדינה, ומזג האוויר נעים. אפילו בקיץ, כשאצלנו כל-כך חם, כאן מזג האוויר מושלם.

בספילימברגו הומצאה הטכניקה ההפוכה וכאן הפכו את המודרני לעכשווי ונתנו פרשנות חדשה לפסיפס. חומר הגלם העיקרי הוא הסמלטו (Smalto) - זכוכיות צבעוניות שמיוצרות בעיר (ובוונציה) בטכניקה מסורתית ועם מינרלים במתכון סודי. ביקרנו במפעל דונה (Dona) המקומי שבו מייצרים כאלף גוונים, וזכינו להצצה נדירה במפעל של טרויסאנוטו ג'ובאני (Travisanutto Giovanni), מיצרני הפסיפס הגדולים בעולם.

ג'ובאני מתרגם עבודות של אמנים ליצירות פסיפס ענקיות שמעטרות נמלי תעופה, שגרירויות ורבות מתחנות הרכבת התחתית בניו יורק למשל. התמזל מזלנו, מפגש אקראי איתו הוביל לסיור מרתק במקום שממנו מייצאים מיליוני מטרים רבועים של פסיפסים מלאכת מחשבת. אגב, הסיבה שהוא עדיין בספילימברגו ולא בניו יורק, קרוב לסצנת האמנות, היא שבעיר נמצאים חומרי הגלם ואנשי המקצוע הטובים ביותר.

במהלך הקורס השתתפנו באירוע מכונן שאירח בית הספר, שלראשונה זה שנים, חנך אגף עם תערוכה חדשה. לערב הפתיחה הושבתה העיירה וכל תושביה הגיעו לחגוג. ראש העיר הצהיר שהוא שואף להפוך את ספילימברגו לאטרקציה תיירותית שהפסיפס הוא בלבה.

קיצור תולדות הפסיפס

לא מיד נחתנו בספילימברגו. משדה התעופה נסענו 20 דקות לאקוויליאה (Aquileia), עיירה בעלת חשיבות מכוננת בתרבות הפסיפס באיטליה. בעיירה הציורית יש רחוב ראשי עמוס שרידים ארכיאולוגיים - עדות להיסטוריה מפוארת. יש בה כ-4,000 תושבים, והמון תיירים, שבאים לגלות את אוצרותיה ולנפוש בה או אצל השכנה מדרום גראדו (Grado).

אקוויליאה נוסדה ב-181 לפני הספירה בידי הרומאים, לצד ערים נוספות באזור (טריאסטה, לובליאנה שבסלובניה ופולה שבקרואטיה), אך הפכה למרכזית ולחשובה בזכות המיקום האסטרטגי. היא בנויה בתבנית הקלאסית של עיר רומית, מהסוג שאנחנו מכירים בערים שונות ברחבי האימפריה הרומית, מרומא ועד ירושלים, קיסריה ובית שאן. עם קרדו (רחוב בציר צפון-דרום) ודקומנו (בציר מזרח-מערב), היפודרום, מרחצאות, תיאטרון ועוד. כעיר שישבה על דרך מסחר חשובה, ושפעה מים, היטו הרומים את מי נהר נטיסה (Natissa) הרחב והקימו בה נמל מפואר שמזכיר את קיסריה.

דרך המסחר הימי הגיעו לעיר סחורות, תרבויות, דתות, חומרי גלם וטכניקות כמו הפסיפס, שהובא מאלכסנדריה, והרומאים אימצו אותו באהבה. יצירות הפסיפס הראשונות נמצאו באזור מצרים, מסופוטמיה ויוון. הן כנראה בנות כ-10,000 שנה. היוונים יצרו פסיפס מחלוקי נחל. הרומאים שילבו פסיפס ברצפות והשתמשו בעיקר בדוגמאות גיאומטריות. הם עבדו באבן ובסוף התקופה הכניסו את זכוכיות הסמלטו הצבעוניות. בהתחלה שובצו הפסיפסים בבתי עשירים, ובהמשך במבני הציבור הרבים, כי בעיר חיו כ-100 אלף איש.

ככל שהתפשט הפסיפס, הוא גם השתכלל בחומרים, בגודל הטסרות (הפיסות הקטנות המרכיבות את הפסיפס. Tessera בלטינית פירושו קובייה) וביכולת ליצור תמונות מורכבות, בתלת-ממד ובטכניקות של אור וצל. העידן המודרני הביא עכשוויות וחדשנות בחומרים, בטכניקות ובסגנון.

אטילה ההוני החריב את אקוויליאה ב-452, אך לא עד היסוד, כך שהשתמרו בה אוצרות העבר והיא הוכרזה על-ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמי. כדי להתרשם מהיופי, הצטרפנו לסיור מודרך של לשכת התיירות (אפשר גם עצמאית עם מפה) שהיה מרתק והפסיפסים היו בכל מקום.

ביקרנו בפורום ששימש למפגשים של חשובי העיר, בשרידי הנמל, כולל השער שחידש מוסוליני, באחוזת קבר, והשיא הוא בבזיליקה המפוארת - מאות מטרים רבועים של פסיפסים בכניסה ובקריפטה מתחת לפני האדמה, חלקם נשתמרו בצורה מופלאה וכוללים עיטורים מיוחדים שופעים בסמליות. טיפסנו גם למגדל ונהנינו מהנוף, וראינו גם פסיפסים בבית הטבילה, כך שהיה מעניין וגדוש.

רוואנה מאז ולתמיד

עשרה קילומטרים מדרום לאקוויליאה, על אי בלגונה, שוכנת גראדו, עיר נופש פופולרית. גשר ארוך, שהוא סכר בן כ-90, מחבר אליה, ומספק חוויית הגעה נפלאה. גראדו היא פנינה מלאת חן עם עיר עתיקה ומודרנית, נמל שמשמר את מסורת הדיג ויאכטות מפוארות. יש בה גם חופים נהדרים וטיילת יפה, סמטאות צרות ורחובות רחבים ושילוב מרנין של חדש וישן.

לשמחתנו, בזמן ביקורנו נפתחה תערוכה חדשה, תוצר של סימפוזיון אמני פסיפס מכל העולם, שיצרו עבודות בהשראת יין ובהובלה של ג'וליו מנוסי (Giulio Menossi), אמן פסיפס בינלאומי מאודינה. מנוסי מחובר מאוד לישראל, ומגיע פה ושם לתת סדנאות פסיפס. הוא גם אביה של טכניקת תלת-ממד שהמציא ומלמד ברחבי העולם.

הרובע העתיק קטן ומשובב נפש ושמור היטב. שרידי החומה והשערים עדיין עומדים על תילם, ובקתדרלת סנטה מריה, שהוקמה ב-571, עוד אפשר לחזות ברצפות פסיפס מקוריות ומרהיבות בעיטורי בעלי חיים וצמחים.

אגב, לפני בנייתה היו במקום כנסיות קטנות מעוטרות פסיפסים, שבאחד מהם הופיע השם "פטרוס" - יהודי כשר ושליחו של ישו. ליד שער העיר הדרומי נמצאים שרידי כנסייה נוספת, גם היא מקושטת ברצפות פסיפס גיאומטריות.

עד התקופה הביזנטית היה מקובל לשבץ את הפסיפסים ברצפה. במאה הרביעית, כשהקיסר הרומי קונסטנטין התנצר והפך את האימפריה כולה לנוצרית, נבנו כנסיות מפוארות בכל רחבי האימפריה. אלה קושטו בפסיפסים ובהם סצנות מחייו של ישו וסיפורים דתיים. הביזנטים היו אלה שהעלו את הפסיפסים מהרצפה לקירות, והוסיפו דיוקנאות, צמחים ובעלי חיים, סצנות מעולם הנצרות ואת הזהב. הרבה זהב. את הפסיפס הביזנטי בשיאו ניתן לראות בכנסיות באיסטנבול, בסיציליה וברחבי איטליה - בוונציה, ברומא, וכמובן ברוואנה (Ravenna), שבלעדיה הפסיפס אינו שלם.

רוואנה (שנמצאת במרחק של כשעה וחצי מוונציה) הייתה ונותרה בירת הפסיפס באיטליה. בעיר הקטנה הזו לבדה יש לא פחות משמונה אתרי מורשת עולמיים מהתקופה הביזנטית, כולם שזורים בפסיפסים מרהיבים במיוחד. גם בה חיים אמני פסיפס רבים וגם בה בית ספר ידוע לאמנות, ובו מחלקה לפסיפס, שבה הגישה שונה במעט מזו שבספילימברגו.

בימים אלה מתקיימת ברוואנה הביאנלה לפסיפס - פסטיבל בינלאומי של אמני פסיפס עכשוויים. העיר כולה חוגגת פסיפס בתוכנית עשירה של תערוכות, מפגשים, כנסים, סדנאות וסיורים מודרכים, בין יצירות הקלאסיקה הביזנטיות ועד לעבודות הפסיפס המודרניות ביותר של הפסטיבל. אם תקפצו לבקר, חפשו את עבודותיה של נירית קרן, מורתי, שמציגה שם גם השנה, ומייצגת בכבוד את ישראל.

מידע מעשי | הבינאלה לפסיפס מוצגת בעיר רוואנה עד 26.11

לפרטים: http://www.ravennamosaico.it/eng/Home

טיסות: בקיץ יש טיסות ישירות של חברת ניאוס (Neos) האיטלקית לטריאסטה (Trieste) הסמוכה יחסית החל מ-350 דולר. בחורף יש טיסות גם לוונציה (ישירות או עם עצירה) במחירים נמוכים מאוד, חלקן אפילו בפחות מ-200 דולר.

טיפ: מומלץ לרכוש את כרטיס ה-FVG שמחירו 29 אירו, המקנה כניסה וסיורים חינם בעשרות אתרים במחוז, למשך שבוע ימים. בין היתר, הוא כולל את הסיור של לשכת התיירות בעיר אקוויליאה, המתואר בכתבה (וכרטיס בודד להשתתפות בו עולה 10 אירו, בנפרד מהחבילה).

אופניים: במרחב המישורי באזור התפתחה תרבות רכיבת אופניים והיא פופולרית ביותר. מגראדו יוצא שביל רכיבה שחולף באקוויליאה ומגיע עד לזלצבורג באוסטריה - 420 קילומטרים על תוואי מסילת הרכבת הישנה. אנחנו פגשנו רוכב אופניים גרמני שסיים את המסלול בחמישה ימים בלבד. בלשכת התיירות של אקוויליאה אפשר לשאול אופניים ללא תשלום - בשיטת כל הקודם זוכה. הלשכה פתוחה משעה 9:00 עד 19:00.