טבח, אוהב דגים: ביקור במסעדת פסקדו באשדוד

למסעדת פסקדו באשדוד יש קשרים מיוחדים עם הדייגים, והיא מקבלת סחורה שאחרים רק חולמים עליה. השף זינו יודע מה לעשות איתה ■ מיסטר G

סביצ'ה אינטיאס עם אבוקדו / צלם: חיליק גורפינקל

אשדוד, עיר הנמל הדרומית, נחשבת כבר שנים לאחת הערים ה"טעימות" ביותר בישראל. חובבי אוכל רציניים יודעים כבר מזמן שאשדוד היא הרבה יותר מדגים, מוצלחים ככל שיהיו, אצל אידי הנצחי בכניסה לעיר.

בשביל לאכול אצל אידי, לא חייבים ממש להיכנס לאשדוד עצמה. אבל מי שיעשה זאת, כלומר יסתובב קצת בעיר, יגלה אינספור מקומות נפלאים לאכול בהם. החל מהסנדביץ' התוניסאי הוותיק של מוריס במרכז א', עבור ב"קיוסק" של מאמא רחל, מסעדת רונג'ן התאילנדית המצוינת ועוד. עכשיו תשאלו בוודאי, איך זה יכול להיות שבשבע שנות המדור הזה (כמעט), לא התעסקתי כמעט בכלל בכל הטוב הזה.

התירוץ שלי הוא קצת מוזר. אשדוד היא מכורתה של ענת, אשתי שתחיה. הוריה עדיין מתגוררים בה, וכשאני מגיע לכאן, מטבע הדברים, אנחנו מבקרים את ברנרד ואת צילה היקרים, ולא ממש רצים למסעדות. זה כמובן תירוץ עלוב, אבל זה מה שיש. את המעוות הזה אני מתכוון להתחיל ולתקן כבר היום.

על מסעדת פסקדו שמעתי כבר מזמן. לא זו אף זו, גם אכלתי בה. אבל זה היה כל-כך מזמן עד שאיני זוכר איך זה היה. יחי זינו, השף והבעלים (ביחד עם בני משפחת ז'אנו, סוחרי הדגים הגדולים והמוצלחים) היה אז רק טבח במסעדה שאותה הוא מנהל כיום ביד רמה.

זינו הוא בחור צנום וצנוע, כך לפחות הוא מצטייר מהתבוננות שטחית בו. כמי שעוקב בעיניים כלות כבר שנים אחרי חשבון האינסטגרם שלו, הבנתי גם ממקום שבתי, שהרעש סביבו הוא כנראה מהמוצדקים. וזאת, כאמור, מבלי לאכול אצלו בכלל. קשה לטעות בטריותה ובאיכותה של הסחורה שהוא מקבל, גם בתמונות. ככה זה כשהשותפים שלך הם הדייגים עצמם והם מספקים לך סחורה טרייה פעמיים ביום, משהו שמסעדות דגים אחרות יכולות רק לחלום עליו. עכשיו רק נותר לבדוק מה הוא עושה עם הסחורה המופלאה הזו.

קודם כל, עוד לפני האוכל, מתגלה מקום נעים להפליא, נקי ומאופק בעיצובו, ובעיקר מלא חן. התיישבתי על הבר והתחלתי להזמין מנות קטנות. ארוחת היחיד שלי (ענת תהרוג אותי. עד שאני אוכל בעיר הולדתה, אני עושה זאת בלעדיה. מה לעשות, את הרי כל-כך עסוקה) החלה בכמה צלוחיות קטנות של טחינה, סלסת עגבניות בשמן זית, סחוג תוצרת בית, פוקצ'ה לוהטת וטוסטים קטנים. הזמנתי גם איקרה טובה ומנת פלפלי פדרון (ראו הסבר בהמשך) מטוגנים. הכול היה פשוט להפליא וטעים כמו שרק טבח בטוח בעצמו יכול להגיש. בלי שטויות ובלי קשקושים. אוכל בסיסי וטעים להפליא.

עכשיו הגיע תורם של הדגים עצמם. כמעט כל המנות שהזמנתי היו מאינטיאס, או שולה כמו שקוראים לו הדייגים. לא במקרה. לא רק שמדובר באחד הדגים הטובים ביותר שיש לים שלנו להציע, ואחד האהובים עליי, האינטיאס של הימים האחרונים היה פשוט בשיאו. שמן ועשיר ומושלם ממש. לא תמיד יש אינטיאסים שמנים כאלה, וגם אז, לא כל חלקי הדג שמנמנים כאלה וצריך לדעת להיזהר ולא ליבש את החלקים ה"יבשים" יותר.

סביצ'ה חאקו (לא יודע מי זה חאקו) על טוסטים קטנים היווה את יריית הפתיחה. קוביות אינטיאס נאות, גמבה, בצל וכוסברה. פשוט וטוב.

המשכתי עם סשימי קליפורניה. סשימי של... אינטיאס, עם פרוסות דקות של אבוקדו וסלט של פלפלי חלפניו, רוטב טבסקו ירוק ובצל ירוק. חריף מאוד, אבל לא במידה כזו שתסתיר את טריותו של הדג הנא וטעמו המשובח, שהשתלב להפליא עם התוספות הירוקות היפות. כיף גדול.

מנה בשם "סייגון" הסתירה בתוך עלה חסה סלט פלפל ירוק לא חריף עם בצל סגול, סלרי, טבסקו ירוק ופירורי לחם מסוג פאנקו יפני. ואינטיאס קצוץ כמובן. שוב, נהדר.

עכשיו הגיעה מנה חמה. קוביות מונג'ק. עוד שם מוזר. בירור קצר העלה שמונג'ק הוא יוני מונג'ק, אדריכל צמרת ולקוח נאמן. קוביות האינטיאס והטונה טוגנו בזריזות ושודכו לבצל מטוגן, זעתר וטחינה. בקיצור, מסבחת דג. ביצוע מקורי ומבריק למנה שרבים כבר מכינים, מאז שחיים כהן שיחק לראשונה עם מסבחה של ים במנת המסבחה קלמרי המיתולוגית שלו בקרן.

קינחתי בנתחים של באס שטוגנו קצרות והוגשו עם תועפות של בצל ירוק מטוגן אף הוא. זה נשמע פשוט, ופשוט זה אכן היה, אלא שאין כמו מנה פשוטה ומינימליסטית כזו כדי להציג את טריות הסחורה ואיכותה, ואת ידו הטובה והצנועה של השף זינו. זו מנה שהייתי חוזר לכאן בשבילה שוב ושוב. בעצם, נדמה לי שזה בדיוק מה שיקרה מעכשיו והלאה. רק שבפעם הבאה אקח איתי את ענת. חסר לי שלא.

כדאי להכיר: פלפלי פדרון. הפלפלים הספרדיים הירוקים הללו עשו עלייה לפני כמה שנים, ומאז הם מככבים אצל מי שמבין. אם תמצאו אותם בשווקים, פשוט טגנו אותם בזריזות בשמן עמוק והגישו עם מלח גס. רק כל פלפל חמישי, או עשירי, או שני, חריף. השאר מרירים קצת ופשוט נפלאים.

פסקדו 

פרטים: מרטין בובר 1 (מול הים) אשדוד, 08-8523063. א'-ה' 12:00-חצות. מוצאי שבת מחצי שעה אחרי צאת השבת עד חצות. כשר

מחירים: טחינה - 15 שקל, סייגון - 15 שקל, פדרון - 26 שקל, פוקצ'ה - 18 שקל, איקרה - 27 שקל, סביצ'ה - 52 שקל, סשימי - 56 שקל, מסבחה (קוביות מונג'ק) - 66 שקל, באס עם בצל - 78 שקל

השורה התחתונה: יקר אבל שווה