גם אבן שושן סלד מצפיפות

דרוש בדחיפות - ביטוי חדש המגדיר כמות אנשים לשטח

עיר צפופה/ צילום:  Shutterstock/ א.ס.א.פ קרייטיב
עיר צפופה/ צילום: Shutterstock/ א.ס.א.פ קרייטיב

בחודשים האחרונים מנהלים מוסדות התכנון ואזרחי המדינה, השלטון המרכזי (הממשלה) והשלטון המקומי (ראשי הערים), דו שיח של חירשים. אלה מסבירים שצפיפות הבנייה חיונית ויתרונותיה מרובים, ואלה חוששים לפגיעה במרקם ובאופי הישנים והמוכרים.

רק החודש אמרה לנו דניאלה פוסק, היום יו"ר ועדה מחוזית תל-אביב ובעברה מתכננת מחוז מרכז, כי "צפיפות זה טוב. היא מאפשרת לייצר סף של שירותים טובים ואיכותיים ליותר אוכלוסיה באותו תא שטח. הצפיפויות שאנחנו עוסקים בהן היום עדיין רחוקות שנות אור ממקומות אחרים בעולם שאנחנו אוהבים לטוס אליהם".

אבל אחרי הכול, אולי צריך להבין שגם לשפה יש פה משמעות קריטית. זה לא רק ילדים בגן שחוששים כל-כך להצטופף. אם מילון אבן שושן הגדיר צפיפות כ"דוחק, ריבוי יתר של דברים או בני אדם במקום מסוים, צמצום", והדוגמאות במילון הן: "הצפיפות באולם הייתה רבה, בחדר היה מחנק מרוב צפיפות", איך נבקש מתושבי ישראל לחפוץ ביותר צפיפות מחר בבוקר? ומה לנו להלין על תושבי רמת-השרון, הרצליה ואפילו השכונות השלוות בצפון תל-אביב, שמבחינתם - בדיוק כמו מבחינת אבן שושן בזמנו - צפיפות משמעותה יותר עומס ויותר פקקים בכבישים, בבתי הספר, בפארקים, בחופי ים ועוד.

גם בעברית המתחדשת, צפיפות התקבעה כמילת גנאי. ב"סיפור על אהבה וחושך", סיפרו המופתי של עמוס עוז, הוא מתאר את כוננית הספרים הסובלת של אביו, עמוסת "כרכים לועזיים שבאו מווילנה וניכר שכאן קצת צפוף וחם ולא נוח להם". מאיר שלו, בספר "עשו", כותב ש"פה הכול כל-כך קרוב, כל-כך צפוף... כל הארץ הזאת היא קורטיז'ו מחורבנת. כולם מחרבנים ביחד, יודעים הכול ותולים את הכביסה אחד בפרצוף של השני. זה מה שזה. חרא צפוף". ועכשיו' לך תאשר פה במהירות וללא התנגדויות קורעות לב תוכניות של פינוי בינוי או סתם תוכניות מתאר חדשות, שדורשות כמובן הרבה יותר יחידות דיור לכל דונם. ולך תסביר לשכנים המודאגים שיש צפיפות רעה ויש צפיפות טובה, ושהכול תלוי כמובן בתחבורה ציבורית, בשטחים ציבוריים, ביחסים בין הבניינים לרחובות, בקישוריות לעיר ולמטרופולין ועוד.

לכן, צריך לעצור לרגע את המאבקים ולנסח מחדש את השפה.

הנה כמה הצעות: במקום המונח צפיפות להגדרת כמות אנשים לשטח, מוטב להשתמש ב'עירוניות', או אולי 'קהילתיות' או 'קהליות'. מילה שלא תעורר מיד דחיה והתנגדות, אלא תעזור דווקא להגדיר את הביחד, ריבוי בני האדם במקום מסוים כיתרון כלכלי, חברתי, תכנוני ועוד. אם כיבוס המילים והשפה הפך טריוויאלי בשיח הלאומי והביטחוני, הגיעה העת להחדיר אותו גם לשיח התכנוני. ודאי אחרי שהבנו שהתכנון משפיע לא פחות על חיי כולנו.

לכתבה הקודמתאיפה הרפורמה הכי משמעותית?