הפרמטר האינפלציוני הקובע

האם מדיניות הריבית יכולה להשתנות מצמיחה ריאלית נמוכה כל-כך?

וול סטריט / צילום: רויטרס
וול סטריט / צילום: רויטרס

היה ריב גדול בין הכלכלנים מן הדור הישן כאשר הוכנס מושג ה-Core בכל תחומי האינדיקאציה המאקרו-כלכלית. בסופו של דבר ראינו סוג כזה של מדידה בהרבה קטגוריות כלכליות אבל המפורסם מכולם היא כמובן הקטגוריה העוסקת באינפלציה. שם, הדבר היה נוגד את בסיס ההתייחסות המסורתי בצורה המובהקת ביותר.

תחילה, אציג ואזכיר על מה מדובר, וזאת על ידי גרף יפה במיוחד כי הוא סוקר תקופה די ארוכה:

משה-שלום-אינ-28-11
 משה-שלום-אינ-28-11

לפנינו שתי מדידות אינפלציוניות במשק האמריקאי:

באדום, זו המתפרסמת בצורה היותר נפוצה, והמובנת ביותר לציבור הכללי הרחב, דהיינו מדידה של עליית המחירים של מוצרים ושירותים מאז המדידה האחרונה. גרף אדום זה מייצג את התנודתיות של יוקר המחיה כאשר אנו מקווים שמה שנמדד הוא עקבי ומתמשך.

קיראו עוד ב"גלובס"


אגב, הנחה מוטעת בהרבה מקרים, עקב השינויים הנעשים באופי המוצרים והשירותים, המשקל הניתן לכל דבר, תחליפים שונים לקטגוריות צריכה, התאמות איכותיות על פי התקדמות הטכנולוגיה, ועוד הרבה גורמים שונים ומשונים.

אבל, בכל זאת, לפנינו עקומה המודדת סל מייצג, פחות או יותר, את החיים הרגילים של האוכולוסיה במדינה. לא צריך להיות גאון גדול כדי לראות, שלמרות שלפנינו משהו המייצג רק 10 שנים, יש בעקומה האדומה הזו תנודתיות גדולה ביותר, וזאת גם כאשר נבטל את שנות המשבר של 2008-09.

על פי דברי חכמי הבנקים המרכזיים, האשמה בתנודתיות רבה זו מוטלת בפתחם של כמה מן המוצרים הקיימים באותו סל נמדד, כאשר העול הגדול מוטל על כתפיהם של שניים במיוחד: האנרגיה והמזון. ומיד תאמרו ובצדק: מה ערך מדידה של יוקר המחיה ללא שני מרכיבים בסיסיים אלה של החיים?

השאלה הזו בנויה על היגיון בריא אבל לא כזה של כלכלנים. למעשה, ה-Core, דהיינו העקומה הכחולה, המודדת את השינויים של המחירים, מינוס אותם מרכיבים תנודתיים, אינו מיועד למדוד את מה שחווה האזרח. הוא אמור לציין, לקובעי מדיניות הריבית, אם האינפלציה הופכת להיות מרכיב מתפשט לתוך נימי הכלכלה הפנימיים יותר.

השאלה המעניינת כאן היא האם האינפלציה מתבטאת כנגזרת שנייה לכיוון מוצרים ושירותים שדווקא אינם חיוניים כל-כך, והאם היא באה מהעלאת מחירים הנובעת מעלייה בעלות העבודה, ובעיקר מביקושים גדולים יותר ממה שהמשק מפיק.

אין ספק שהעקומה הכחולה פחות תנודתית, וזה ברור, אבל האם היא באמת מייצגת את מה שהיא צריכה לייצג? אינני יודע את התשובה לכך אבל מה שאני יודע הוא שהיא מהווה את אחד מן הסממנים המאקרו-כלכליים הנעקבים ביותר על ידי הבנקאים השולטים בחיינו, כאשר אנו למדים מכך מפרסומיהם הגלויים.

ולפי המספר הנוכחי אנו נמצאים בדיוק, אבל בדיוק, איפה שהם רוצים שהמספר הזה יימצא: 2%. האם זה אומר שמסלול עליית הריבית ייפסק, עד שנראה עלייה חדשה באותו סממן כחול? זה מה שהיה הגיוני שיקרה אם האינפלציה הייתה גורם ההחלטה היחיד. כרגע, הבנק המרכזי האמריקאי אינו משנה את מסלול "נרמול" הריבית למרות המצב של אותו מדיד סטטיסטי.

ועוד דבר: אינפלציה "גרעינית" של 2%, עם צמיחה סביב ה-2.5%, אומר לנו שהמשק האמריקאי בצמיחה ריאלית כמעט אפסית. משהו למחשבה כאשר מדדי המניות חידשו את כיבוש השיאים שלהם.

■ משה שלום - מנתח שווקים פיננסים

*** אני מנתח שווקים פיננסיים, ולא יועץ השקעות מורשה. יובהר ויודגש כי כל האמור בכתבה, בניתוח שווקים זה, או בדוא"ל המוגש כאן, אינו מהווה ייעוץ השקעות, המלצה לפעולה מכל סוג שהוא, ואין בו שום אלמנט הלוקח בחשבון את הנתונים של הקורא, או המשתמש בחומר, ואינו מתחשב בצרכים הייחודיים לו. במידע, בניתוחים, בכל האמור כאן, או בחלקיו, אין, בכל אופן שהוא, חוות דעת, או העדפה, אשר אמורה להביא להשקעה כל שהיא במכשירים, כלים, ניירות ערך, או כל נכס פיננסי או אחר. יובהר ויודגש עוד, כי על הקורא, או המשתמש, לבדוק את המידע המתפרסם כאן, לאמת אותו, ולבחון את מידת התאמתו לצרכיו, להעדפות ההשקעה שלו. כמו כן, אין בחומר הכתוב, או המוצג, כדי להבטיח רווח, או תשואה, מכל סוג שהוא. יובהר, ויודגש עוד, כי במידע הנמסר כאן, עלולות ליפול טעויות, וכי אפשר שיחולו בו שינויים המתחוללים ללא אתראה מוקדמת. אפשר שגם יימצאו סטיות, בשיעור כזה או אחר, בין המתואר, או המצוין, בחומר הכתוב, לבין מצב הנכסים בפועל. יודגש ויובהר עוד, כי קבלת ההחלטה בדבר השקעה מכל סוג שהיא, במידה ונעשתה לאחר קריאת הכתוב בניתוחים המוצגים כאן, או על סמך נתוני שוק המוצגים בכתוב, היא על אחריותו של הקורא, או המשתמש, בלבד.

לכתבה הקודמתחזרה לימים טובים