"בארץ 'סוחטים' את היזמים לשווי נמוך בהרבה מהסיליקון ואלי"

ד"ר קרין לחמי הקימה את הסטארט-אפ ביוז, מעין גוגל לענייני מדע, וגייסה 7 מיליון דולר ■ היום, עם מיליון משתמשים, יש לה כמה תובנות לחלוק מעמק הסיליקון ■ ראיון בלעדי ל"ליידי גלובס"

קרין לחמי / צילום מירי אקשטיין
קרין לחמי / צילום מירי אקשטיין

היומן שלה עמוס בפגישות עם משקיעים, יזמים וקולגות. לכן לא הופתעה כשנשלחה אליה בקשה לפגישה עסקית "ממשקיע מאוד ידוע שיושב באחת מקרנות ההון-סיכון הגדולות והמפורסמות שבדרך סנד היל בעמק הסיליקון. אבל כשהגענו לדבר על מיקום הפגישה, הוא ביקש להיפגש במלון בג'קוזי. הוא לא היה היחיד שנהג כך - היה גם משקיע אחר, שבאמצע פגישה תפס לי את הפנים והתחיל לנשק אותי.

"הלוואי והיו לי פחות סיפורים עסיסיים לספר, אך המציאות היום בסיליקון ואלי עדיין מאוד מאוד סקסיסטית. אפשר להתעלם מזה, אפשר לא לדבר על זה, אבל זה שם, וזה לא ייעלם מעצמו. השאיפה שלי היא שאם יותר אנשים ידברו על זה, השינוי יקרה מהר יותר", אומרת ד"ר קרין לחמי, 39, מייסדת הסטארט-אפ ביוז (Bioz), בראיון ל'ליידי גלובס'.

לחמי הגיעה לעמק הסיליקון לפני כעשור כדי לעשות פוסט דוקטורט בחקר הסרטן באוניברסיטת סטנפורד. "עזבתי את הארץ מיד עם סיום עבודת הדוקטורט שלי בחקר סרטן השד והמוח. את התזה הסופית כבר שלחתי לאוניברסיטת תל-אביב מהסיליקון ואלי. בן הזוג שלי באותו זמן עבד בהייטק ותמיד חלם להגיע לשם, כך שהחיפוש לפוסט דוקטורט התמקד באוניברסיטת סטנפורד. הגשתי שש בקשות לראיונות אצל כמה מנחים, אבל לא באמת האמנתי שיקבלו אותי. כשהגעתי לראיונות, שניים מהם הציעו לי משרה עם מלגה מלאה.

"מעברים הם תמיד מאתגרים, אבל מנגד גם מאפשרים צמיחה ולמידה מחדש מי אתה ומה אתה רוצה ומסוגל. אחד הדברים המשמעותיים שלמדתי היה לדעת לסמוך על עצמי, ושלא משנה מה המצב, אני אדע להתמודד איתו. אם להשתמש במילותיו האלמותיות של המינגווי, 'בדרך כזו או אחרת, החיים שוברים את כולם, ולאחר מכן הם מתחזקים במקומות השבורים'".

ואז הגיע שינוי דרסטי נוסף בחייה - היא עזבה את העולם שהכירה כל כך טוב כדי ליצור את מה שהייתה הכי צריכה במחקר שלה ולא היה קיים. לפני כארבע שנים וחצי הקימה את הסטארט-אפ PTENlab, מנוע חיפוש בתחום הרפואה, וגייסה כמשקיעים את נבין גארג, שהיה היועץ הטכני האישי של ביל גייטס, פרופ' רוג'ר קורנברג ופרופ' מייקל לויט, שניהם זוכי פרס נובל בכימיה מסטנפורד, ומארק לסלי, מייסד ומנכ"ל וריטאס לשעבר.

קיראו עוד ב"גלובס"


בשלב מסוים החליטה להחליף את שם הסטארט-אפ לביוז, שאותו היא מגדירה כגוגל לענייני מדע. "ביוז נולד כחלום שלי לעזור לחוקרים להגיע לגילויים מדעיים בצורה מהירה יותר ואפקטיבית יותר, למצוא תרופות ופתרונות למחלות מהר יותר. קשה לי לדמיין תחום חשוב מזה, ועדיין, ברמה הטכנולוגית נראה שדווקא התחום הזה נשאר מאחור.

"המטרה שלנו היא להיות מנוע החיפוש החזק והחכם ביותר בתחום - לעשות את מה שהמוח האנושי לא יכול, לעבד כמויות מידע עצומות. המנוע, שמבוסס על טכנולוגיות של בינה מלאכותית, קורא ומסכם מאמרים מדעיים, ובעצם מעבד מידע עצום של חומר מדעי חשוב. על סמך המידע הזה, הוא ממליץ באופן אובייקטיבי לחלוטין מה לעשות ואיך לעשות בניסוי הבא".

בשלב הראשון גייסה לחמי 3 מיליון דולר, ולאחרונה עוד 4 מיליון דולר. בין המשקיעים הנוכחיים שלה נמנים StatX (אקסלורטור של יוצאי סטנפורד), אסתר דייסון, מרקט פלייס פאנדס ודדי פרלמוטר. בעוד כחצי שנה היא מתכננת לצאת לגיוס נוסף, הפעם של 20 מיליון דולר. היא מעריכה את שווי החברה בכ-50 מיליון דולר.

- אילו מיומנויות שימשו אותך בגיוס ההון?

"לכל עסקה צריך להיכנס עם התנופה הנכונה, הכוח וההשפעה. לא מעמדת נחיתות, אלא ממקום של שוויון, שותפות וכוחות זהים.

"יש כאן עולם שלם של אנשים שכבר יש להם הכול, אבל בכל זאת מחפשים משמעות נוספת לחיים. כל אדם בסופו של דבר רוצה להשאיר את החותם שלו על העולם, או לעזור בשינוי במשהו שקרוב לליבו. הארכת חיים ופיתוח תרופות הם מהנושאים הראשונים שאנשים מחפשים להשפיע בהם".

"בישראל גיוסי הכספים  איטיים מאוד, וכשכבר כן נמצא משקיע, התנאים כמעט משפילים". ד"ר קרין לחמי / צילום מירי אקשטיין
 "בישראל גיוסי הכספים איטיים מאוד, וכשכבר כן נמצא משקיע, התנאים כמעט משפילים". ד"ר קרין לחמי / צילום מירי אקשטיין

בארץ לא מעודדים יזמים

כיום יש לביוז יותר ממיליון חוקרים-משתמשים מ-196 מדינות, שמגיעים מהעולם המדעי ומחברות פיתוח תרופות. הצעד הבא של לחמי הוא לפתוח שלוחה בתל-אביב. "זה מאוד מרגש לנטוע שורשים בחזרה בישראל. אנחנו מאמינים מאוד בטאלנט הישראלי, שיש לו פרופורציות, נכונות, התמדה, כוח רצון, נאמנות, חשיבה יצירתית ונכונות לעבודה קשה, שאין כמעט בשום מקום אחר בעולם".

- עד כמה המיקום בסיליקון ואלי משמעותי להצלחה של ביוז?

"המיקום בהחלט משפיע. למעשה, אם יש לי המלצה אחת גורפת לכל סטארט-אפ, זה להיות כאן כשמקימים אותו. הסטטיסטיקה היבשה מדברת על כך שרק ההימצאות בעמק הסיליקון מעלה את הסיכוי להצליח בכ-25%, ואם שואלים אותי, זה אפילו הרבה יותר. הכול כאן - גיוסי הכספים, השיווק, הקשרים וגם האווירה התומכת. כל אלה הופכים את המקום הזה לגן עדן מפרה ופורה לטכנולוגיה בכלל, ולסטארט-אפים בפרט.

"יש לי חברה מאוד טובה ומוכשרת שניסתה להקים בארץ סטארט-אפ בתחום הביוטכנולוגיה. בכל פעם שדיברנו על הקשיים שבדרך, היה נראה שבארץ קשה אפילו יותר. זה כמעט כמו שתי אימהות שמשוות באופן בלתי נמנע את התפתחות הילד שנולד באותו זמן - ראינו איך 'ילד' אחד צומח, גדל ומתחיל ללכת, והשני לא מצליח להתרומם. זה היה ממש עצוב ומתסכל. היא נאלצה לסגור את הסטארט-אפ ולחפש עבודה אחרת.

"הביורוקרטיה של פתיחת חברה בישראל נוראית ומתישה בהשוואה לפתיחת חברה כאן. שירותי עריכת הדין יקרים בארץ, כאשר לנו הם ניתנו בדחיית תשלום לארבע השנים הראשונות של החברה. גם גיוסי הכספים בארץ היו איטיים מאוד, וכשכבר כן נמצא משקיע, התנאים היו כמעט משפילים. נראה שבארץ המשקיעים ממש 'סוחטים' את היזמים לשווי חברה שהוא כרבע ממה שהיו מקבלים בסיליקון ואלי.

"ההרגשה הכללית היא שלמרות שבארץ יש יוזמות נהדרות, ובהחלט אנשים חכמים ומוכשרים, המצע לגידול ופיתוח היזמות לא מעודד. לא ברור לי לגמרי מה הסיבה לכך, האם זו הצפיפות שגורמת להיצע ולביקוש שלא לטובת היזם, או האם זאת הגישה הישראלית של המשקיע שרוצה עוד ועוד, ולא בהכרח מכיר בחשיבות של יצירת סיטואציה שהיא win-win. אין לי תשובה מובהקת לזה, אבל אני לא בטוחה שביוז היה יכול להתפתח בתנאים של ישראל. המצב הזה בטח לא מעודד יזמים שיכולים להקים חברות בסיליקון ואלי, להקים אותן בישראל".

"החיים בסיליקון ואלי מאוד תובעניים גם מבחינה כספית וגם מבחינה הישגית". לחמי עם בן זוגה, דניאל לויט / צילום מירי אקשטיין
 "החיים בסיליקון ואלי מאוד תובעניים גם מבחינה כספית וגם מבחינה הישגית". לחמי עם בן זוגה, דניאל לויט / צילום מירי אקשטיין

לא רוצים שתצליחי

- העולם הטכנולוגי נשלט על ידי גברים?

"לצערי, כן. בהרבה מובנים המצב כאן אפילו גרוע יותר מאשר בישראל. גם אני חוויתי לא מעט מאי השוויון. לפעמים זה מתבטא בדברים הקטנים, למשל בזמן ישיבה עם משקיעים, הדיבור והמבט מופנה לקולגה הגברית, אבל פחות או בכלל לא אליי. או כשיש אימייל שכולנו מכותבים אליו, אבל את הבקשה לקבוע ולתאם את הפגישה הבאה מפנים אליי, כאילו הייתי המזכירה. היו גם מקרים שהבעתי את דעתי בדיון ולא ייחסו לה כמעט חשיבות, אבל כאשר אותו רעיון בדיוק הובא על ידי הקולגה הגברית, פתאום מקשיבים לו ואפילו מתפעלים ממנו".

- אנחנו עדים ליותר מנהלות בסיליקון ואלי שמקדמות נשים. אפשר כבר לדבר על שינוי?

"אני מאוד מאמינה בלעזור אחת לשנייה. המצב של נשים עדיין רחוק מלהיות שוויוני. אני מאמינה ב'50% בכל', כלומר שיהיה חוק גורף, שבכל גוף, ממשלתי או מסחרי, בכל מפלגה, בכל עמדות המפתח, בכל דירקטוריון, בכל ועדה, חייבים לאייש לפחות 50% מהמשרות עם נשים. בהתחלה זה אולי יהיה מאולץ, אבל לאט לאט זה יהפוך לסטנדרט. לעמוד בצד ולא לעשות כלום כשרואים אי צדק זה אולי הדבר הגרוע ביותר, זאת הסכמה שבשתיקה. כמו שמרטין לותר קינג אמר, 'החיים שלנו מתחילים להיגמר ביום שאנחנו שותקים לגבי דברים שחשובים לנו'".

- למה לא רואים יותר יזמיות בעמק הסיליקון?

"רוב רובן של הנשים בסיליקון ואלי לא עובדות, ואם הן כן עובדות זו לא באמת קריירה, אלא סוג של התנדבות. חלק גדול מהישראליות מגיעות לכאן בעקבות בני הזוג שלהן, ומוצאות את עצמן בלי ויזת עבודה או בלי מקצוע שמתאים לשוק המקומי. אחרות יוצאות ממעגל העבודה בעקבות לידה, ולעולם לא באמת שבות חזרה.

"התוצאה היא מערכת של חוסר שוויון כלכלי, שבה רק הבעל הוא המפרנס, וחוסר שוויון אינטלקטואלי, כי רק (או בעיקר) הבעל מעשיר, מתפתח ונחשף לעולם. כמובן שיש תלות חזקה של האישה בבעל, שאינה בריאה לא לאישה, לא לזוגיות, לא לילדים, ובסופו של דבר, גם לא לבעל. הרבה פעמים מבינים את זה מאוחר מדי".

גן עדן זה לא

את בן זוגה, דניאל לויט, הכירה בסיליקון ואלי. חוץ מלגדל את ילדיהם - לה יש שני ילדים, לו יש בן - הם גם עובדים יחד בביוז. "דניאל נולד באנגליה, וחילק את חייו בין אנגליה, ארה"ב וישראל. אבא שלו, פרופ' מייקל לויט, הוא ממייסדי הביו-אינפורמטיקה, שהכניסה לראשונה מחשבים לביולוגיה, וגם היה משקיע שלי. בזכות ביוז, דניאל הוא דור שני לשימוש בכוח המחשב בקידום מחקר ביולוגי. הוא מביא איתו לביוז גם ידע וניסיון בניהול סטארט-אפים - בשנת 2000 הוא מכר את החברה שלו, וואבאפוינט, למיקרוסופט.

"החיים בסיליקון ואלי מלאים באפשרויות מדהימות. ההרגשה היא שכולם נגישים, כולם מסתובבים באותה שכונה, אוהבים טכנולוגיה ומנסים לקדם מטרות נעלות. המשימה שלנו בביוז מושכת לא רק משקיעים מקצועיים, אלא גם אנשים פרטיים מפורסמים, שמעוניינים לעשות משהו באמת טוב לעולם הזה. אנחנו פוגשים לא פעם את שריל סנדברג, אן ווג'סקי (מייסדת andMe32 ואשתו לשעבר של מייסד גוגל סרגיי ברין), אנדי רובין (מייסד אנדרואיד), וכמובן את מארק צוקרברג. אבל לא הכול ורוד כמו שחושבים. אלה חיים מאוד תובעניים, גם מבחינה כספית וגם מבחינה הישגית, והמרוץ בשיאו. אלה חיים שמתאימים לתקופות מסוימות. אין לי ספק שאחזור לישראל".

- הילדים שלך כבר לגמרי אמריקאים, איך מתמודדים עם זה?

"הילדים כיום כבר די גדולים, בני 10 ו-14, וזה שלב שלא הייתי תולשת אותם מהסביבה והחברויות שכבר יצרו כאן. מה גם שמבחינת הקריירה זה כרגע המקום והזמן הנכונים לביוז. אני מאמינה שנחיה חצי שנה כאן, וחצי שנה שם.

"לפעמים נדמה לי שהחיים בארה"ב הופכים אותך למשהו קצת אחר, לא לגמרי ישראלי, ולא לגמרי אמריקאי. מצד אחד זה מאפשר לך לקחת את הטוב משני העולמות, אבל מצד שני זה עצוב, כי תחושת השייכות קצת מתערערת, גם פה וגם שם.

"יש בישראלים משהו מאוד חם, חי, הגיוני, פרופורציונלי, חדשני וכל יכול, שלא ראיתי בשום מקום אחר בעולם. היום החיים הרבה יותר גלובליים, ואני מאמינה שאיכות החיים בישראל לא פחות טובה מאשר בארה"ב, ובהרבה מובנים אפילו טובה ממנה. למשל, תחושת החופש והעצמאות שיש לילדים בישראל היא נהדרת, ותחושת הביחד המשפחתי והקולקטיבי והעזרה ההדדית מדהימה אותי כל פעם מחדש.

"ללא ספק החיים בסיליקון ואלי משתלמים יותר כלכלית, כאן מרוויחים יותר טוב, ניתן לחיות חיים טובים ונוחים יותר - אפשר לנסוע במכוניות יוקרתיות, לגור בבתים גדולים ומרווחים, בתי הספר של הילדים מדהימים באופן כמעט בלתי נתפס. יש לי לא מעט חברים שקוראים למקום הזה גן עדן, ושלא היו מוכנים לחזור לארץ בשם אופן. לדעתי זה קצת מוגזם".

- בשנה שעברה מאז הבחירה בטראמפ לנשיא ארה"ב ראינו שהגזענות מתעוררת. זה מפחיד אותך?

"ביום שטראמפ נבחר חצי מדינה בכתה, ממש, כולל אני והבת שלי. זה כאב פיזית. זה מביך למדינה, בעיניי. זו בהחלט לא הדמות שהייתי רוצה שהילדים שלנו יגדלו עליה, יחקו ויעריצו. בהרבה מובנים המנהיגים היום מנסים לשלוט בדעת הקהל, להשתלט על המדיה החברתית, על התקשורת, העיתונות והטלוויזיה, ובעצם להשתלט על המחשבה והדעה שלנו.

"מעבר לזה, הם מנסים ליצור מנגנון שנאה והפחדה, סוג של 'הפרד ומשול', אם זה על ידי יצירת פחד מפני מלחמה הקרבה ובאה ואם זה בהתמקדות בשוני בינינו - דת, צבע, עדה, מעמד חברתי, המין שלנו. קל להם לשלוט בנו כשאנחנו רבים אחד עם השני ולא מאוחדים, כשאנחנו עסוקים בטפל ולא בעיקר. יחד עם זאת, בארץ יש דמוקרטיה בריאה יותר ומודעות למניעת שחיתות, כך שלמרות הדמיון, המצב הרבה פחות גרוע וקיצוני מאשר כאן".

לברוא את התפקיד הבא שלך

"הרעיון להקים סטארט-אפ התרוצץ במוחי תקופה ארוכה. רציתי שיהיה סוג של גוגל לחוקרים, ולא הבנתי איך זה עדיין לא קיים. יחד עם זה הגיעה ערימת פחדים ודאגות - איך פותחים חברה, איך מגייסים כסף, איך עוזבים עבודה אחרת בטוחה ונוחה, איך נמנעים מטעויות קריטיות, ומה עושים קודם".

- לא פחדת לעבור מעולם האקדמיה לעולם העסקים?

"כל שינוי הוא מפחיד, על אחת כמה וכמה כשצריך לעזוב מקום יציב ונוח וללכת למקום לא מוכר. אבל מישהו אמר לי פעם שכמו שאנחנו מערערים, משנים ומשפרים תעשיות, כך אנחנו צריכים לערער, לשנות ולשפר את עצמנו מפעם לפעם.

"השלב הראשון היה לנסות ולפרק את החלום לשלבים ברורים. ברגע שמפרקים את המשימה לגורמים, קל יותר להתמקד בצעדים הדרושים כדי לפתור כל בעיה. הבנתי שאי אפשר לעשות הכול לבד, ומצאתי את הצוות הגרעיני הנכון שיאמין ויוביל אתי את החברה.

"החיבור עם דניאל (בן זוגה), שהביא איתו לא רק ניסיון בניהול, אלא גם הבנה של התחום, ובעיקר אמונה בחלום שלי, היה בזמן הנכון ובמקום הנכון. לראות את ביוז היום, עם כל כך הרבה משתמשים ושיתופי פעולה עם חברות ענק, והעובדה שהמוצר מתחיל לעשות כסף, מרגשים אותי כל פעם מחדש".

לכתבה הקודמתאיך לגייס 2 מיליארד שקל