הביקורת של חיליק: "איטלקי מקומי" בנמל ת"א פשוט מצוינת

הקריירה המפוארת של השפית עינב ברמן ידעה, אם יורשה לי, עליות ומורדות. אחרי שנים ארוכות כטבחית המובילה אשר על הגה ספינת הפאר אורנה ואלה, הטיטאניק (רק בלי הקרחון בסוף) של עולם בתי הקפה הישראלי, פתחה ברמן מסעדה משלה בשם אסיף, שזכתה אומנם לאהדת המבקרים (ואני ביניהם) וגם לקהל אוהדים מושבע, אך (נדמה לי) מצומצם יחסית. אחרי שזו נסגרה, נעלמה קצת ברמן, ואז חזרה בסערה. בקיץ 2016 היא פתחה, יחד עם יהלומה לוי מהביסטרון בלווינסקי (שעוד תצוץ כאן בהמשך הכתבה), את נח, ביסטרו מקומי שנוסד על חורבות מסעדת רוקח 73 הוותיקה.

גם החלל שבקומת הכניסה של שוק הנמל בנמל תל אביב ידע לא מעט תהפוכות. מסעדות באו והלכו. האחרונה שבהן, לפני הנוכחית, הייתה שייכת, ובכן, לאותן ברמן ולוי. בינתיים, הספיקה לוי לפרוש. גם גורלו של ביסטרו נח לא לגמרי ברור לי. מה שכן ברור לי הוא שחזרתה של ברמן למרכז הבמה, ושוב בחלל הדרומי בקצה ההאנגר של שוק הנמל, היא חזרה מפוארת.

אודה ואתוודה, לא השתגעתי על ביסטרו נח (וגם כתבתי כך). גם אסיף לא לגמרי עשתה לי את זה. משהו אנין מדי. עדין מדי. השמועות הנוכחיות על הגלגול המבריק של ברמן בנמל קצת הרתיעו אותי. יותר מדי התלהבות ניכרה בהן. משהו מוגזם קמעה. כמה שמחתי לטעות.

אקדים את המאוחר ואומר כבר כעת, איטלקי מקומי, זהו שמה המוזר, אם יורשה לי, של המסעדה הנוכחית של ברמן, היא מסעדה אדירה. הדבר היחיד שיוכל לדפוק אותה (טפו-טפו-טפו) הוא הלוקיישן, שנגוע בקצת עין רעה. אבל אפילו אני יודע שיש הפתעות, ויש כאלה שמנצחים מיקום דפוק. ואין מתאימה מברמן לעשות זאת.

ישבנו בחוץ, ממש על המזח, אבל בלי לראות את הים, ככה זה כשיש לך גירלנדת מנורות ישר מול העיניים, מוקפים בהמוני בית ישראל החוגגים את ערב שבת, וקיווינו לטוב. לחם שאור מצוין מלווה בסלסת עגבניות טריות ואיולי צלפים בישר רק טובות. אחריו הגיעו מעין "פלאפלים" מאורכים של חצילים, שהוגשו עם איולי זעפרן. חטיף מופלא שהייתי תוקע ממנו עוד ועוד לו רק ניתן היה. גם סלט השומר החי עם השרימפס והקלמרי הקרים היה מרענן ומבריק ממש.

אחרי שתי המנות הקטנות הללו, הגיעה גרסתה של ברמן לסלט הפנצנלה האיטלקי, הלוא הוא סלט הלחם מאתמול המפורסם של טוסקנה. במקום לחם היו כאן מעין קרקרים דקיקים תוצרת בית, מצופים בעשבי תיבול ותבלינים, ומתחתם סלט שממש בהק מטריות ופריכות, והקסים ברוטב המדויק שלו. חוץ מירקות טריים היו בו גם עגבניות צלויות באריסה וזעפרן, גבינת קדוש מצפת ושקדים. קסם בצלחת, לא פחות.

המשכנו בטורטליני של לחי, אולי אחת המנות הכי נפוצות בימינו בתל אביב. אבל ברמן חוללה בה פלאים. הרוטב המתקתק שכלל דבש קצת הדאיג אותי בתחילה, אבל הוא נרקח ביד בוטחת ובעיקר מדויקת, והחמיא מאוד לבשר העשיר הזה. הדבש עורבב בציר בקר ורוזמרין. נהדר.

פילה מוסר ים עם ניוקי מטוגנים קלות וקונפיטורת שומר היווה את הצד הימי של ארוחתנו. הדג נצרב בדייקנות ונשאר עסיסי ובשרני. השומר בגרסתו המבושלת (אחרי זו החיה של הסלט) - משהו שאני בדרך כלל פחות אוהב - היווה תוספת מפתיעה ומעניינת לדג. האניסיות המקובלת שלו ממותנת, ומומרת במתיקות לא צפויה, אבל חכמה. קצת פיסטוקים מסביב לניוקי הצרוב, והשמחה שלמה.

 פילה מוסר עם ניוקי וקונפיטורת שומר / צילום: איל יצהר

לא פחות טוב היה שיפוד האנטרקוט ופלפלי הפדרון שהונח על רוטב רומסקו* וסלט עשבים ירוקים טריים. כמה פשוט, ככה טעים. בשר מדיום רייר מבלי שביקשנו אפילו, עסיסי ומיושן היטב. סחתיין. קינחנו במוס שוקולד טוב ועוגת גבינת עזים מפתיעה ותובענית משהו בחמיצותה, קינוח למיטיבי לסת, שאנחנו אהבנו.

 עוגת גבינת עזים / צילום: איל יצהר

עושה רושם שברמן לא רק מצאה שוב את קולה אלא אולי גם את מקומה. נותר רק לקוות, כאמור, שלא תאבד אותו שוב. כל מה שנותר לנו להלין עליו הוא כאמור השם המוזר שנשמע כאילו לא מצאו אחד למסעדה. שאלו יהיו הצרות שלה ושלנו. אם תשרוד כאן ברמן, וכולי תקווה שכך יהיה, לפחות אם הרמה הגבוהה תישמר, אנחנו רק נרוויח מכך.

כדאי להכיר

רוטב הרומסקו (Romesco) הוא רוטב ספרדי קלאסי (ממחוזות קטלוניה וטרגונה), המורכב מפלפלים אדומים ועגבניות קלויים, הטחונים יחדיו עם שקדים וצנוברים ולעיתים אגוזים בתוספת שום (לעיתים קלוי), שמן עם או בלי חומץ בן יין אדום, ומלח כמובן. הוא מלווה בדרך כלל מנות דגים, אבל לא רק.

איטלקי מקומי

פרטים: שוק הנמל, נמל תל אביב, טל' 03-7162757. א'-ה' 12:00-23:00, ו' 09:00-23:00

מחירים: לחם - 14 שקל, סלט שומר ופירות ים - 34, אצבעות חצילים - 25, סלט פנצנלה - 54, טורטליני לחי - 76, פילה מוסר - 108, שיפוד אנטרקוט - 105, מוס שוקולד - 38, עוגת גבינת עזים - 42 שקל

השורה התחתונה: יקר אבל שווה