הרומן עם אלוביץ': מה עובר על שותף של בעל השליטה בבזק

לדורון משה ול-DM אין שום קשר לפרשת בזק או לחשדות נגד - פרט לעובדה שהיא שייכת ליורוקום ■ כשיורוקום מבקשת למכור את DM כדי להקטין חובות, הוא נעמד על הרגליים האחוריות ■ ראיון בלעדי

דורון משה / צילום: איל יצהר
דורון משה / צילום: איל יצהר

פרולוג | "חוטפים ריקושטים"

כל חדרי המצב, החמ"לים ומערכות הצפייה מרחוק שמייצרים ב-DM לא הכינו את המנכ"ל והמייסד, דורון משה, לרגע שבו יצטרך להילחם על החברה שהקים, לא בגלל קשיים כלכליים, ניהול לקוי או בעיות מוצר, אלא רק מפני שלחברה שמוכרת אותה קוראים יורוקום. בימים הטובים נהנתה DM מהגב החזק והתומך של שאול אלוביץ', בעל השליטה (75%), ועכשיו היא עומדת למכירה כדי להחזיר חובות של יורוקום, ומשאירה את משה עם ענן גדול של אי ודאות, אבל בלי שום כוונה לתת למפעל חייו להיעלם. או כמו שהוא אומר: "אני לא רוצה למכור את החברה בנזיד עדשים, ואם היא כבר נמכרת בנזיד עדשים, מגיע לי שהיא תימכר לי ולא למישהו אחר".

באתר החדש של החברה בקיסריה, שאליו עברה לאחרונה לאור ההתרחבות הפעילות, הכינו חדר מיוחד ליו"ר. אלא שהיו"ר הראשון מטעם יורוקום עזב בטרם הספיק להשתמש בו; היו"ר השני, אור אלוביץ', גם הוא עוד לא חנך אותו - גם לאחר שהשתחרר ממעצר הבית היה פחות פנוי נפשית ועניינית; והיו"ר הבא? מי יודע מי מכל אנשי החברות שמסתובבות בימים אלה ב-DM ובודקות את קרביה הדיגיטליים בסוף גם ישב בחדר.

המשרדים אומנם חדשים לגמרי, אבל שיפוץ אחד דורון משה כבר עשה בהם: מהשלט עם שם החברה הורה להוריד את התוספת בת עשר השנים "מקבוצת יורוקום". אלא שהרבה יותר קל למחוק חלק משלט מאשר להיפרד בשלום בעל שליטה בצרות, שמגשש את דרכו להסדרי חוב. על אף שלדברי משה, החברה איתנה, היא "חוטפת ריקושטים" בדמות ידיעות לא מדויקות, שמועות וחששות מחוץ ומבית.

משה זוכר היטב את הרגע שבו חייו השתנו ללא הכר, גם אישית: לאחר לילה שבו ישב בבית החולים לצד אמו החולה, "פתאום בבוקר מודיעים שעצרו את שאול אלוביץ' ובכירים נוספים בקבוצה. ואני לא מבין מה קורה, הרי בענייני בזק אני לא מעורב. אני אפילו לא מדבר עם שאול, כי הרי כתוב שהוא במעצר ולאנשי בזק ויורוקום אסור לדבר איתו. אני לא בדיוק יורוקום, אבל אני לא רוצה לסבך אותו.

"כמה ימים לאחר מכן, ביום שישי, אמי נפטרה ושאול מרים לי טלפון וגם אומר לי שהוא מתנצל שלא יוכל להגיע ללוויה ביום ראשון, שהוא בכלל לא יודע איפה יהיה ביום ראשון. אני שומע אותו נקרע. וביום ראשון יש לוויה, ואחריה אני חוזר לעבודה וצריך להתמודד: אין לי דירקטוריון, היו"ר שלי, אור, במעצר, כולם שואלים אותי מה קורה. צריך להרגיע את הסביבה ואת העובדים. לשמחתי, הבנקים ממשיכים לעבוד איתנו. הספקים מספקים סחורה, אבל קוראים בעיתון ידיעות לא נכונות (שבהן יוחס ל-DM בטעות חוב של חברה אחרת מבית יורוקום, ש' ל') וצריך להרגיע אותם, וגם את העובדים צריכים להרגיע, ואני מתחיל לעשות פה כנסי עובדים ולהסביר מה קורה".

-מה אתה אומר להם?

"אני אומר להם: כמו שארבעת הדונם של שאול אלוביץ' ימצאו בעלים ולא יישארו יתומים, גם ל- DM יהיו בעלים. אף אחד לא יהרוס את החברה הזאת. אבל כדי שנהיה יותר בטוחים, נעבוד יותר קשה, נקטין את המסגרות בבנק ונהיה יותר סקסיים".

-וזה אכן סודר עם הבנקים?

"הבנקים הגיעו איתנו להסדר שכל עוד אני מנכ"ל החברה ולא מדולל במניות, המסגרת מוארכת לעוד שנה, אבל אסור להעביר דמי ניהול ליורוקום ואסור למשוך דיבידנדים".

-אז גם אתה בינתיים נפגע אישית ולא יכול לקחת כסף הביתה.

"כן, אבל מצד שני שומרים עליי. והכסף נשאר פה, אני לא מפסיד. מה גם שאני מרגיש שגם זה הבית שלי".

-ומה קורה מול יורוקום?

"כשהיה מותר להם לדבר (לבכירי יורוקום) כי נגמר השלב הראשון של החקירה, הם הודיעו לי ביולי שהם מחליטים למכור את המניות שלהם".

כאן מתחיל פרק חדש בחייו של משה, שבו הוא מנצל את זכות הסירוב שיש לו בהסכם השותפות, ומגן על זכויותיו שלו ולתפיסתו גם על החברה כולה. עוד מעט נגיע לכל זה ונעסוק בנושא בהרחבה, אבל קודם צריך להכיר את הסיפור של דורון משה, שהוא גם הסיפור של DM.

המייסד | "ידיים טובות"

משה, 52, בן לניצולי שואה, נולד וגדל בחיפה, שבה הוא מתגורר גם היום ("וכנראה גם אמות בה", הוא אומר), עם רעייתו ענת, שאותה הוא מכיר מכיתה א' ("היא לא כמוני, היא תמיד הייתה הגאון של בית הספר"), מנהלת "שמע" חיפה ואחראית ל-600 תלמידים חירשים ול-60 מורים. הבת הגדולה בת 23 התחילה השנה ללמוד בטכניון, הבן האמצעי, 19, חייל ב-8200, והצעיר, כמעט 11, "הוא בן הזקונים, הוא הגאדג'ט שלי. אנחנו עושים חיים בשבתות".

כתלמיד "לא מי יודע מה" כהגדרתו, משה שרד את בית הספר רק בזכות ההתעקשות של אמו וסדרה של מורים פרטיים שפקדו את הבית. "בשבילי, לקרוא 'אנטיגונה' זה כמו שהייתי נותן לך עכשיו לקרוא איך מתקינים את הניאגרה בשירותים", הוא מדגים.

בילדותו הצטרף לאביו, חשמלאי ב"אתא", לעבודות הפרטיות שעשה כהשלמת הכנסה וגילה שיש לו "ידיים טובות", ותמיד היה "פריק", כהגדרתו, של התחום שבו הוא מתעסק עכשיו - אודיו-וידיאו. כילד, הוא מספר, ביקש לבר המצווה מערכת סטריאו משולבת, וכנער הוא שדרג אותה ללא הרף, בעיקר באמצעות ביקורים תכופים בחנות מקומית לאביזרי רכב, שהייתה שייכת לחיפאי צעיר בשם משה כחלון.

משה למד בבסמ"ת (תיכון להנדסאים וטכנאים) כולל שנתיים (י"ג-י"ד), התגייס לחיל הים וסיים בהצלחה קורס חובלים. לאחר השחרור הקים עם שותפים חברה בשם גירית הנדסת תקשורת. עשר שנים לאחר מכן פרש ממנה ופתח עם שותף חברה בשם יניר מערכות. השותפות לא עלתה יפה, וב-2002, עם שותף אחר, פתח את ד.מ (שהפכה לימים ל-DM).

על קצה המזלג, החברה מספקת פתרונות ללקוחות עסקיים בתחומים של אבחון קווי תקשורת ויצירת אינטגרציה בין מערכות וידיאו, אודיו ומולטימדיה. בין השאר, זכו ב-2002 במכרז מערכות בילינג של בזק, ולדברי משה, הקימו עבור בזק את מערכות הדיאגנוסטיקה, שאנחנו מכירים היום כמרכזי 166. לימים, בזק התחילה לפתח בעצמה את הדיאגנוסטיקה ומערכות הגבייה ודרכיהן של השתיים נפרדו (אבל הקשר לבזק עוד יחזור).

אלוביץ' | "שכנע ב-10 דקות"

בשלב מסוים החליטו השותפים להיפרד, מסיבות שמשה מגדיר אותן "חוסר התאמה", וסביב ההיפרדות הזו נרקם הקשר עם יורוקום. באותה תקופה כבר זכתה החברה במכרזים של הצבא, ואלוביץ' ויורוקום שלו, שחסרו את היכולת להשתתף במכרזים כאלה, החליטו לרכוש את DM. הם לא היו המתעניין היחיד: חברת התקשורת לידקום (אז עדיין בשיא תפארתה) הציעה הצעה טובה יותר, והשותף, שרצה "להיפגש עם כסף" העדיף אותם.

העסקה נראתה סגורה, אבל אז התקשר למשה מוטי אלמליח, מהמנהלים הקרובים לאלוביץ', אז מנכ"ל תקשורת דיגיטלית (היום מנכ"ל בזק בינלאומי) והציע להיפגש. "אמרתי לו, מוטי, זה סגור, חבל על הזמן", משה טוען, "מטעמי כבוד בכל זאת נסעתי לפגוש אותו, במוצאי שבת, וחזרתי מבולבל. הוא אמר לי, אתה לא יודע מי זה שאול ומה זה שאול, והסביר לי קצת על הקבוצה, ואז הבנתי ששאול זה לא אחד שמוכר מרכזיות פנסוניק, שזו קבוצה הרבה יותר רצינית".

-ומה קרה הלאה?

"הגעתי לפגישה עם שאול אלוביץ', והוא שכנע אותי בעשר דקות. שרטט לי שרטוט על הלוח, אמר לי, אם הסיפורים שאתה מספר לי נכונים, תקבל ככה וככה (ובמילים אחרות: אלוביץ' הציע תמורה על-פי אבני דרך לשלוש שנים קדימה, ש' ל')".

-אבל השותף העדיף קונה אחר.

"אלוביץ' אמר לי, לך תקנה את השותף שלך החוצה, אבל אל תספר לו שאני עומד מאחוריך, כי אז המחיר יעלה ולא תהיה עסקה. כשכל המניות יהיו אצלך תבוא ואקנה ממך. שאלתי מאיפה הכסף והוא אמר שיעמיד לי את הסכום".

הם חתמו על נייר עקרונות, ומשה הלך לקנות את מניותיו של השותף, אבל זה מיד חשד בנכונות הפתאומית להוציא כסף ושאל "יש לך משקיע?", "ואני לא יודע לשקר. אמרתי כן, וכשהוא שאל מי, סיפרתי לו".

המחיר אכן עלה, המשא ומתן נמשך מינואר ועד אוגוסט 2007, ובסופו של דבר, אלוביץ' רכש את השליטה בחברה - 50% של השותף ואחוז אחד של משה - לפי שווי של 12 מיליון שקל.

על-פי החוזה, הייתה ליורוקום אופציה לקנות 24% נוספים מ-DM וזה אכן קרה ב-2009, "אף על פי שחשבתי שהוא שכח מזה, כי כבר היו לו כל-כך הרבה עסקים אחרים. אמרתי מה, שאול קורא אופציות?". אבל אלוביץ' קרא, וגם מימש כאשר החברה הייתה שווה הרבה יותר, או כפי שאומר משה, "דוללתי בגרוש וחצי כי הוא קנה לפי הערך של העסקה הראשונה".

אבל אופציה זו אופציה ולדברי משה, אלוביץ' תמיד נהג בו בהגינות. וגם אין לשכוח כי הגידול של DM התאפשר בין היתר בשל הגב החזק של החברה האם: לפני כן, DM הייתה מנועה מלגשת למכרזים גדולים בשל דרישות ההון העצמי, שבהן לא יכלה לעמוד: למשל, מכרז הרכבת, מכרז ענק, 100 מיליון שקל, של מערכות מידע לנוסע (PIS) הכוללות מסכים, רמקולים, 28 אלף הודעות מוקלטות ומערכות מתוחכמות שמעבדות את המידע שמגיע בין היתר מפתיחת הדלתות בעת העצירה, ויודעות למסור אותו לכל רציף ורציף. למכרז הזה ניגשו מיד עם השלמת העסקה, ב-2007, וזכו בו ב-2009, כאשר חלק מהתחנות המיועדות לא רק שלא היו קיימות, אלא שאפילו לא היו פסים שהובילו אליהן.

השותפות | שנות הפריחה

החיים המשותפים עם יורוקום עלו יפה באותה תקופה. DM התמודדה וזכתה במכרזים של הצבא, המשטרה, כיבוי אש ומשרדי הממשלה. היא הקימה את היכל הזיכרון בהר הרצל, 23 אלף לבנים עם נורות לד בתוכן, אחת לכל נופל, הנדלקת כשמבקרים אותו, ביום הולדתו, ביום החיל וביום הנפילה. היא הקימה את טבע טק, מרכז המבקרים של טבע שבו בתוך מיקרוסקופים וטלסקופים מוקרנים מסכים עם תולדות החברה ומוצריה (חוזה התחזוקה של המרכז לא חודש השנה, לא בגלל יורוקום אלא בגלל מצבה של טבע). היא הקימה את מערכות התצוגה הדיגיטלית באולמות האבירים בעכו ומוזיאון רבין בתל אביב; ואת מרכז הבקרה של משרד האנרגיה ומרכז בקרה של ספנות למשרד התחבורה. בחמ"לים שהחברה מוכרת לצה"ל מוטמעות ההעדפות של כל מפקד המשתמש בחדר, מה הוא רוצה לראות בכל מסך ואפילו הטמפרטורה של מיזוג האוויר. לדברי משה, הוא התחיל את 2018 עם הזמנות של כ-80 מיליון שקל לאחר שסיים את 2017 עם מעל 100 מיליון שקל.

אלוביץ' עצמו מעולם לא הגיע לביקור, וגם לא בנו, שמונה באפריל 2017 ליו"ר DM. לדברי משה, הבן אמר לו פעם אחת: "תשכח מכל אלה שמתעניינים לקנות את DM. אני הולך לעשות ממך אנלייט (חברת אנרגיה מתחדשת בשליטת יורוקום, הנסחרת לפי שווי של מעל 850 מיליון שקל, ש' ל'). אנחנו תמיד באים אל שאול, בדב פרידמן 2 (בית יורוקום ברמת גן) והפגישות תמיד ענייניות וקצרות והוא תמיד נחמד, ומספיק לשאול מה שלום המשפחה והילדים. הוא תמיד היה אומר לי, אני בא כשיש בעיות, ואצלך הכול בסדר".

-מדברים הרבה על עסקות בעלי העניין בקבוצה, וגם עליכם התפרסם שאתם עובדים עם בזק.

"יום אחד - לפני ששאול נכנס בכלל אלינו (וכמובן לפני ימיו בבזק) - מגיעים מבזק ושואלים אם אנחנו יכולים לעזור להם: יש בעיה בארץ שגונבים להם את המכסים על המדרכות. אמרתי להם, כל עוד הם מברזל זה לא ייגמר, ופיתחנו להם מכסים מפלסטיק שיכולים לשאת משקל כבד. אחרי ששאול קנה את בזק, פתאום היה צריך לדון בזה בדירקטוריון כי זו הפכה לעסקת בעלי עניין. בגלל זה אלוביץ' ביקש שנפסיק לספק לבזק את המכסים, וזה שנתיים וחצי אנחנו לא עושים את זה.

"אבל אחרי שהפרשה התפרסמה (החקירות של רשות ניירות ערך) התפרסמה כתבה בערוץ הראשון ובה אמרו, אלוביץ' - אפילו על המכסים הוא לא ויתר. בכל אופן, היום אין לנו כמעט עסקים עם בזק, אולי בשוליים".

הנפילה | "אני טרפדתי?"

ביולי 2017 יורוקום החליטה למכור את מניותיה ב-DM ומינתה את חברת גיזה שתנהל את התהליך. לדברי משה, יש לא מעט מתעניינים. בשלב מסוים קרן סקיי הגישה הצעה (טרום דיו-דיליג'נס) של 54 מיליון שקל, אבל ביורוקום חשבו שהיא נמוכה מדי. סקיי הציעו, לחילופין, לתת ליורוקום הלוואת גישור של 25-20 מיליון שקל, שהביטחונות לה הם המניות של יורוקום ב-DM.

למשה יש זכות סירוב, ולכן הוא צריך לחתום שהוא מסכים. עורך הדין שלו שאיתו התייעץ, נזעק. "הוא אמר לי מה פתאום, אל תחתום", משה מספר. "יורוקום לא יחזירו וככה הם ימכרו את החברה ב-20 מיליון שקל. אז אני לא חותם, ומצד שני אני לא רוצה לעשות להם נזק, אז אני מגייס 20 מיליון שקל ואומר להם, אני לא רוצה שהמניות יהיו משועבדות לסקיי. תנו לי להיכנס בנעלי סקיי (כמובן באותם תנאים, בשיעבוד של מניות יורוקום בחברה)".

-אז עכשיו אתה מלווה לקבוצת האם שלך? מאיפה יש לך פתאום 20 מיליון שקל?

"קצת ממקורות שלי, קצת חברים ומשקיעים פרטיים, וגם הבנקים היו מוכנים לתת חלק - כאשר הביטחון הוא שעבוד המניות שלי ב-DM".

-ומה קרה אז?

"יורוקום אמרו, אין בעיה, בתנאי שאף אחד מהמתמודדים לא מאחוריך. לזה יכולתי להתחייב, אבל הבעיה הייתה אחרת: יורוקום רצו להשתמש בהלוואה כדי להשקיע בחברות האחרות בקבוצה, והבנקים רצו שהכסף ישמש לחלק מהחזר החוב".

-אז בסוף יורוקום לא קיבלו לא ממך ולא מסקיי.

"נכון, אפילו היו כאלה שהאשימו אותי שאני טרפדתי את ההלוואה מסקיי. אני טרפדתי? אני הרי הבאתי את הכסף. אז עכשיו הכסף מחכה ויורוקום לא לוקחת אותו. היא כנראה לא רוצה לעשות משהו ללא אישור הבנקים, כי הבנקים יכולים להיות נחמדים ויכולים להתהפך עליך בשנייה".

-תפיסה מעניינת ממי שבעצם די שייך לבנק.

"נכון. ולכן החלטתי להגדיל את ההצעה שלי, אבל להפוך אותה להצעת קנייה. המחשבה היא שאחר כך אמכור בזמני החופשי לשותף הנכון. אבל אין אישור מהבנקים על הסכום שהצעתי, שהתחיל ב-33 מיליון ואז העליתי אותו ל-36 מיליון. הם (יורוקום) אמרו לי שההצעה נמוכה מדי, כי החברה שווה הרבה יותר, וגם הוסיפו שהבנקים גם חושבים ככה ולא מוכנים לאשר את ההצעה שלי".

-איך משפיע עליך ההסכם שמדברים עליו למכירת השליטה ביורוקום לנתי סיידוף?

"אני הבנתי מההנהלה שלי שאני לא חלק מהעסקה, שהחלק שלהם ב-DM יימכר לצורך סגירת חובות. להגיד לך שראיתי נייר כתוב? לא ראיתי. אבל זה מה שמספרים לי".

מבין 18 הגופים שהתעניינו (על-פי משה), כרגע הגיעו שלוש חברות לישורת הבאה של המכרז: אפקון מקבוצת שלמה (משפחת שמלצר), טלרד והאחים יעקובי. עוד לא הגיעו לדבר על כסף, אבל משה כבר מצהיר שיהיה מעורב וינצל את זכות הסירוב שלו לא רק למקסם את ערך החברה אלא גם כדי לבחור לו "אמא חדשה" כלבבו, כלומר חברה אם שתוכל לתמוך בו במכרזים הגדולים מחד, ותאפשר לו להמשיך להיות עצמאי מאידך. כמחזיק 25% מהמניות, זו לא משימה קלה.

-אתה יודע שבעלים חדשים יכולים מתישהו להחליט להזיז אותך הצידה.

"בשביל זה יש לי זכות סירוב ועורך דין שמייצג אותי גם בעסקה הזאת (ממשרד גורניצקי)".

-אז אתה בעצם יכול לתקוע את העסקה?

"תיאורטית כן. אני לא חייב למכור למי שמציע הכי הרבה או בכלל למכור. אבל כדי לגדול, החברה הזאת צריכה עוד מסגרות ומשאבים. אני רוצה אבא ואמא עם סינרגיה, ודווקא החברות שנשארו הן בעלות סינרגיה, כי הן מתעסקות יותר בעולמות האנלוגיים ומבינות שהעולם הופך להיות יותר דיגיטלי, ודרכנו הן יכולות להיכנס לעולם הזה".

אפילוג | "שלחתי פרחים"

כשמשה נשאל לגבי מחשבותיו על אלוביץ' ברמה האישית, הוא לא מהסס לומר: "זה כואב לי. הכרתי אדם מדהים שאוהב לעזור לאנשים, ורק מבקש שהוא לא יוזכר, שלא ידברו עליו. ופתאום, יום אחד הופכים אותו בעיתונות לאיזה שטן, כאילו רצח מישהו".

אנחנו לא מדברים על דברים של מה בכך - עסקות שחשודות בעבירות על חוקי ניירות ערך, חשד למעורבות של מנכ"ל משרד התקשורת בעניינו.

"אין לי מושג מה קרה שם. יכול להיות שהיו לו בעיות תזרים ואולי הוא עשה שטויות. אבל לוקחים את האדם הזה ומוציאים אותו בשש בבוקר מהבית, וכל מהדורת חדשות נפתחת עם שאול אלוביץ', והוא מרוח על כל העיתונים. אין רחמים פה. אנחנו לא אוהבים טייקונים ומתקופת התנ"ך אנחנו ממליכים מלכים ומורידים להם את הראש. ייתכן שעבר עבירות, אבל לי אישית השאול שאני מכיר לא מסתדר עם מה שכתוב. איך שכחו לו את כל התקופות הטובות? הוא מעסיק עשרות אלפי עובדים במדינת ישראל וזה לא התחיל היום. זה לא איזה מטאור שעלה מהר וירד".

-אתה בקשר איתו?

"היום יום ההולדת ה-70 שלו. שלחתי לו פרחים".